יום טלוויזיה

כשיש יותר מילד אחד, הליכה לקולנוע דורשת בייביסיטר לקטנה, מה שלא היה בנמצא, ולכן הגענו לפתרון נפלא – להפוך את הסלון לאולם קולנוע.

את הבילוי התחלנו בביקור משותף בספריית וידיאו, ממש כמו פעם. ציינתי בפני הגדול שהוא יכול לבחור כל סרט ילדים שרק ירצה והוא, בתגובה, היה נרגש ונפעם ממש כמו בחנות צעצועים. במשך שעה ארוכה הוא עמד והתלבט בין מספר סרטים, כשמה שקבע מבחינתו היה כמובן הציור שעל העטיפה. אני, מצידי, ניסיתי לשווא לשכנע אותו לקחת את "אי.טי". בסופו של דבר הגענו לפשרה בדמותו של סרט מצויר וחביב על דבורים.

כשחזרנו הביתה הכנו ביחד פופקורן, הקמנו לנו קולנוע פרטי על ידי החשכת הבית כולו וצפינו בסרט. אולי נכון יותר היה לומר שהגדול צפה ואני השלמתי זמן של תשומת לב עם הקטנה כשהקראתי לה ספרים ושיחקתי איתה בשקט בצד.

כדי שהבילוי לא יתמצה רק במסך הקטן (וכדי להשקיט את רגשות האשם שלי, כמובן), אני מחליטה להראות לגדול שקיימות ספריות נוספות, ואחר הצהריים אנחנו הולכים ביחד לספרייה הציבורית שליד הבית. הקטנה מאושרת, שולפת מהמדפים ספר אחר ספר ומעלעלת כמבינה עניין. הגדול יושב סביב השולחנות ואני מקריאה לו ספרים לבקשתו. ואני? אני נהנית מהמזגן הצונן. אנו שבים הביתה עמוסי ספרים ששאלנו. עוד יום חופש נחמד מגיע לסיומו.

הערה חשובה: כדי להפוך את החוויה למושלמת, כדאי להצטייד במשקפי תלת-מימד הנמכרות בחנויות המשחקים ולצפות עימם בסרט. זה מעצים את חוויית הצפייה והופך אותה לקרובה עוד יותר לקולנוע.

כדאי גם לשים לב לכך שילדים קטנים לא מתורגלים בחוויית ההשאלה מספרייה. לנו, למשל, היה קשה מאוד להסביר לגדול למה צריך להחזיר את הדי.וי.די ואת הספרים. זו הזדמנות מצוינת ללמד שיעור קצר בנושא.