"ידעתי שאהיה אבא טוב"

רגע לפני שאלכסנדר סול, בנו של השחקן יוסף סוויד, הגיח לעולם, חווה האב לעתיד התקפי חרדה לא פשוטים. "מאוד חששתי מאובדן החופש האישי וזה השפיע עלי", הוא מסביר. "בשלב מסוים אפילו כעסתי על הסביבה הקרובה אלי כי לא הבינו אותי. לצערי תמיד מדברים רק על הדברים החיוביים בהורות אבל אף פעם לא מדברים על הקשיים, ורק אחרי שחוויתי את הקושי שמעתי על עוד אנשים שחוו תחושות דומות".

גם ליעל, אשתך, היה קשה כל כך עם ההריון?
"לא. ליעל היה קל יותר מאשר לי. אמנם שלושת החודשים האחרונים היו מעט קשים עבורה, אך ראיתי איך היא לאט לאט מקבלת את השינוי".

במשפטים הללו אולי באה לידי ביטוי הייחודיות של סוויד בן ה-33. הוא, לעומת שאר העולם פחות או יותר, לא מפחד לדבר או לעשות, וזה נכון גם בתחום המשחק וגם בחיים האמיתיים שלו. הוא שיחק הומוסקסואל ערבי שמנהל מערכת יחסים עם בחור יהודי בסרט "הבועה", תפקיד שהקנה לו מעמד של שחקן מוערך; היה שחקן כדורגל ערבי בקבוצה ירושלמית שמנהל מערכת יחסים עם יהודייה בטלנובלה "האלופה", דמות שהפכה אותו לאליל הבנות; ובובה עם מבטא ערבי בשם מחבוב בתוכנית "רחוב סומסום" שבערוץ "הופ!", תוכנית ששמה לה למטרה לקדם ערכים של סובלנות.

בחיים האמיתיים הוא ערבי-ישראלי שמתגורר כבר שנים רבות בתל אביב, נשוי לבימאית המוערכת יעלי רונן, למרות הרמות הגבה מצד משפחתו והסביבה, ולפני כמעט שישה חודשים הפכו השניים, כאמור, להורים לאלכסנדר סול.

נשמע לכם פורץ דרך? סוויד מתייחס לכך בביטול. הוא, מבחינתו, עושה מה שהוא רוצה ולא נותן להגדרות מצד הסביבה להכתיב לו את מהלך חייו. "אני לא מגדיר את עצמי בשום צורה", הוא אומר וצוחק. "לצערי, המצב מכריח אותי להגדיר את עצמי, אך אני לא רואה את עצמי כערבי, נוצרי, ישראלי או פלסטיני. אלמלא הסביבה זה לא היה מעניין אותי, ואני נדהם לגלות כל פעם מחדש שיש חברים שאיתם הנושא אף פעם לא עולה.

אנחנו רואים אחד את השני כבני אדם בלי הגדרות. כמובן שאם קורה משהו שיש לו הקשר פוליטי ואנחנו מדברים על כך אני מתבטא, אבל אני עושה זאת כבן אדם ולא כערבי. העובדה שאני ערבי לא אומרת שאני תומך אוטומטית בערבים. קשה לאנשים להאמין שאני יכול להיות אובייקטיבי, אבל אני מרגיש שאני יכול בגלל שחייתי בשתי החברות ובגלל שאשתי יהודייה".

"יש לי צעצוע בבית"

אני פוגשת את סוויד בבית קפה בתל אביב, סמוך למקום שבו הוא עורך חזרות להצגה בהשתתפותו שתעלה בקרוב. כיאה לאב טרי הוא מגיע עם חולצה מהוהה, זיפים ועייפות מצטברת, אבל גם עם חיוך גדול על פניו, חיוך שמתרחב עוד יותר בכל פעם שהוא מדבר על בנו הקטן, אלכסנדר סול. השם, אם תהיתם, מורכב משמו של אביו של סוויד (סולומון) ומאלכסנדר, שם שהרעיה, יעל, פשוט מאוד אהבה.

איך עברה הלידה? היית עם יעל בחדר?
"זו הייתה חוויה מרגשת וכמובן שהייתי נוכח בה לאורך כל הדרך", אומר סוויד. "יעל הייתה בעד אפידורל מההתחלה. היא לא הבינה נשים שרוצות לידה טבעית ומוכנות לשאת את הכאב. אחרי מתן הזריקה הופתעתי לראות עד כמה היא שלווה, לוחצת ולוחצת ואז חוזרת לחייך, כאילו כלום לא קרה, בדיוק כמו בסרטים. זו חוויה פרטית חד פעמית שאי אפשר להסביר. בטוח שגם לידה שנייה מרגשת, אבל בצורה אחרת".

אתה מדבר על לידה שנייה. יש כבר תוכניות לילד שני?
"בינתיים אני לא יכול לחשוב על עוד ילד וכל פעם מחדש מרגיז אותי כשאנשים אומרים שאין דבר כזה להביא רק ילד אחד. אנחנו אולי חושבים שאנחנו דור חדש ולא מלחיץ בענייני נישואין וילדים, אבל בדברים מסוימים נשארנו מאחור. כשאמרתי פעם שאולי ארצה רק ילד אחד ענו לי שזה עוול לילד. אני לא מבין את הקטע הזה של להביא עוד ילד רק כדי שלבכור יהיה עם מי לשחק, וכדי שכאשר אזדקן הנטל לא ייפול על ילד אחד אלא על שניים או יותר. זו דרך מחשבה שאני לא מצליח להתחבר אליה. בעיקרון אין לי פנטזיה על משפחה גדולה".

עושה מה שהוא רוצה ולא נותן להגדרות מצד הסביבה להכתיב לו את מהלך חייו. סוויד

"הילד שלי לא יהרוג ערבים"

גידול ילדים הוא נושא טעון כשההורים באים מרקע דומה, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בשתי דתות ובשני לאומים שונים, כמו במקרה של סוויד וזוגתו. הוא מגיע מחיפה, ממשפחה ערבית-נוצרית, והיא, כאמור, ממשפחה יהודית. השניים מודעים לבעייתיות שעלולה להיווצר וכבר עכשיו, כשבנם רק בן מספר חודשים, הם דנים בסוגיות עתידיות כמו מוסדות חינוך וצבא.

כבר הגעתם להחלטה לאיזה בית ספר תשלחו אותו כשיגדל?
"לצערי אין מספיק אופציות לבתי ספר יהודים-ערבים ואנחנו חושבים על פתרון אחר. דיברנו כבר על גנים אנתרופוסופיים וכנראה שנלך בכיוון הזה".

ומה לגבי חגים?
"בינתיים אנחנו חוגגים את כל החגים, למרות ששנינו לא דתיים. החילוניות עדיין לא מצאה תחליף להתכנסויות משפחתיות ולחגים שיש בדת".

אכן, חגים כוללים התכנסויות משפחתיות. המשפחה שלך קיבלה את היחסים שלך ושל יעל?
"הסביבה שבחרתי לחיות בה היא סביבה תומכת ואוהבת שאין לה קושי עם זה. הקושי היחיד היה עם אמי, וגם היא למדה לקבל את העובדה שיש לי בת זוג יהודייה. היא התרגלה לכך שיש לי חברות יהודיות ולא קיבלה אף אחת מהן, אך ברגע שהיא הבינה שהקשר עם יעל רציני היא קיבלה את העובדה והיום היא בקשר מצוין איתה, בייחוד עכשיו, כשהיא הפכה לסבתא".

אך החשש של סוויד לא מסתיים בשאלה לאיזה בית ספר או גן הוא ישלח את בנו. היחס של הסביבה אליו, בעיקר סביבת הילדים, מטריד אותו מאוד. "החשש שלנו מהתגובה של הילדים סביבו הוא הסיבה לכך שהחלטנו למול אותו. כך, אם הוא ילמד בבית ספר יהודי הוא לא יסבול, כי הבנתי מיעל שזה קורה. שנינו לא מאמינים בכך ואין לזה סיבה בריאותית, אבל בכל זאת עשינו את זה. אני מאמין שבאופן כללי ברגע שנותנים לילד הרגשה שיש בו משהו מיוחד ולא שונה, הוא גם גדל כך. אני גדלתי בתחושה שאני שונה ורק היום אני מרגיש מיוחד, לאחר שעברתי תהליכים עם עצמי. כשהוריי שלחו אותי לבית ספר יהודי הם לא היו מודעים מספיק להשלכות. אבל הבן שלי יהיה שונה ממני כי אצלי שני ההורים ערבים ולו יש צד ערבי וצד יהודי, שזה שילוב מנצח. בכל מקרה, הייתי ממליץ לו לא לחיות בארץ".

אני רוצה לקחת אותך עוד יותר רחוק, לגיל 18. אם הוא ירצה להתגייס לצבא תתמוך בו?
"לא, ויעל ואני באותה דעה. הילד שלי לא יהרוג ערבים. הוא לא יהרוג בכלל. גם ללא קשר ללאום, אני לא מאמין במלחמות. יהיו מי שיגידו שאני תמים, אבל חבל שהעולם לא מבין שהשיטה של גנדי, שהוא המנהיג הכי דגול שקם אי פעם, מנצחת ובדרך לא אלימה אפשר להשיג יותר מאשר באלימות. חבל שאנשים לא הולכים בדרך הזו ולא מבינים שיש עוד דרכים להגן על המדינה מלבד האלימות. אני מאמין שאם אנחנו, הפלסטינים, היינו בוחרים בדרך לא אלימה ומתאגדים בתהלוכה אז אולי היו יורים באיש הראשון והשני והעשירי, אבל בסוף היריות היו נפסקות. מאבק לא אלים אפקטיבי הרבה יותר ואני לא מוכן שבני, שאני אחראי עליו וצריך לגדל אותו, יבחר בדרך של אלימות".

בגדים: יוסף – רנואר מן, אלכסנדר סול – ילדותי איפור ושיער: בן רביבו