יאסו! חגית, יאסו!

כמעט כמו רוני דלומי בשעתה, השופטים התעלמו ממנה בשאלת הגמר. אפילו יאיר ניצני, שהיה בעדה עוד מהאודישן הראשון – בדו-קרב הגמר גם הוא נכנע לחבריו לשולחן והימר על דוד לביא. אך העם היה עם חגית.

שדרות כולה סימסה לה וראש העיר בראשה, בעוד דוד נאלץ להסתפק באמיר פיי גוטמן בבית דודיו ברחובות (בבני דרום קשה להביא את ראש המועצה, השבת יוצאת מאוחר בשעון קיץ). ובכל זאת, הוא נתן ביצוע מושלם לשיר שהשופטים נוהגים לכנות "בחירה אמיצה" עקב חוסר הלהיטיות שלה ("מבול", של רונה קינן). הייתי אומרת שאולי זה מה שהשאיר אותו במקום השני, אבל תוצאות מובהקות של 40-60 לא נקבעות לפי הביצוע, אלא לפי אהדת הקהל.

זה לא שסולו הגמר של חגית לשיר של עידן רייכל היה רע, בכלל לא. אבל בשיר הראשון שבחרה – "מישהו הולך תמיד איתי" של עפרה חזה, שעימו גם סגרה את הערב, היא לא דייקה בלשון המעטה, והעידו על כך גם השופטים. זו החלטה לא רק אמיצה מדי אלא אפילו קצת חצופה, לנסות לשיר עפרה וגם לעשות אינטרפטציה משלך לשיר.

סיפור סינדרלה

העם אוהב סיפורי סינדרלה: הבחורה האתיופית משדרות, עם הורים מסורתיים שבקושי מדברים עברית, שכל חלומם היה להגיע לארץ ישראל ושאחד מילדיהם ישיר. אבל חגית יאסו לא נולדה בכוכב נולד, היא רק התגלתה עכשיו לעם. היא שרה בהרכבים שונים, וגם בלהקת חיל האוויר, שם הכירה את בן זוגה. בחור חמוד מאוד שנראה אמש מתחבק עימה, עם אחיותיה ואביה, וכאילו בלי להתכוון, נכנס לקדמת הפריים.

בחור מוכר משהו, מוכר בעיקר לצביקה הדר… אליעד נחום שמו. רובנו מכירים אותו כבר, הילד השנון מ"שמש"… (עכשיו קל לנו לדמיין את השיחה לכאורה: "צביקה, אתה חייב לשמוע את החברה שלי, היא שרה מדהים"; "טוב חמוד שלי, אל תדאג, תביא אותה הערב בשמונה. מקום ראשון בגמר עליי", סתם). בלי כל קשר לבן-זוג הידוע/לא, חגית באמת שרה מדהים. עברי לידר יתמודד עם זה עכשיו.

אז מה היה לנו העונה?

חוץ מאתנחתה של מוזיקה טובה פעמיים בשבוע, היה גם עניין, כדי לעשות כותרות (כי אי אפשר בלעדיהן): שערוריות (מי אמר יהלומי?), דרמות חיים קורעות לב (יש מישהו שעדיין לא מכיר את סיפורה של אורטל אדרי?), גימיקים (הקצב אוטוטו מוצא דיסק), פטריוטיות (רון ויינרייך כבר עושה הופעות לחיילים).

כמו כל בדיחה יהודית טובה: סינדרלה, דתל"ש ומזרחי עלו על הבמה בחיפה. מי נשאר אחרון? לביא, יאסו ורמתי (צילום: רונן אקרמן)

ובזווית אופנתית | מאת: נטע קרצו-נייגר

אין הרבה תכניות טלוויזיה שמאפשרות לסטייליסט התכנית לבטא את גחמותיו האופנתיות. בהיעדר "רוקדים עם כוכבים" על המסך, נראה שמדורת השבט התורנית לשזירת פייטים היא לא אחרת מאשר "כוכב נולד".

אך לא ברור מה עבר בראשה של ליאת אשורי, סטייליסטית הבית של מפלצת הרייטינג, בערב הגמר: לקחת בחורה צעירה עם נקודת פתיחה נפלאה (כהת עור, מבנה גוף חלומי, מותן דקיקה ורגליים ארוכות) ולהשמין אותה, זה פשע אופנתי.

וסלחו לי על ההשוואה המתבקשת, אבל אגן ים-תיכון כמו ג'ניפר לופז או מבנה בודילישס כמו של ביונסה נואלס, אין לרזונת הזו – ועם חצאית המקסי שלבשה נראה כאילו העלתה 10 ק"ג לפחות. האם ניתנה הוראה מלמעלה למנף את יאסו שלנו למגה-סטאריות עולמיות? ובכלל, מה קרה לצבעים החזקים של העונה בראשות הקורל, הכתום ואפילו האפרסק העייף או הצהוב? כמה יפה ורומנטית הייתה נראית אם רק הייתה עטה על עצמה שמלה קצרה (עם כאלו נתונים טבעיים – למה להסתיר?) בצבעוניות האמורה.

מאחורה לא תזהו אותי. יאסו עושה כמו ביונסה (צילום: אורטל דהן)

גם להלביש מחוך בצבע שחור לכהת עור זה פספוס. הרי לא חסרות הנשים שמטגנות את עצמן לשמש רק כדי לקבל רסיס של גוון עור שחום, המסתדר נהדר עם כל ממלכת הצבעים הבהירים. וכן, גם שמלת הקולר הלבנה (שוב, לא ברור מדוע באורך ברך) עם העניבה השחורה באמצע – ימי הבת-מיצווש' עברו חלפו מזמן.

יאסו עם שמלת קולר לבנה ועניבה שחורה באמצע. מזכרת מימי הבת-מצווש

אבל דעות לחוד ועובדות לחוד. חגית יאסו הוכיחה שלא חשוב מה הנסיכה משדרות לובשת; כשיש לך קילו וחצי של קול זך ונקי, זוג עיניים טובות וחיוך אחד תמים ומתקתק, את כוכבת.

אה כן, וגם ריד'ם, בלוז ופריזורה אפרו-אמריקאית… קצת קסם מרענן בנוף הווקאלי הארצישראלי.

צפו בחגית יאסו עושה לורן היל: