בעזרת הגלאם: הטרנד הנוצץ שמחזיר את השמחה לחיים שלנו

אם גם את מרגישה שהצבעים הניטרליים והמינימליזם המאופק מיצו את עצמם, את לא לבד. אחרי שנים של בז', לבן ואפור, פלטות מונוכרומטיות ותכשיטים עדינים, מתעורר ברשת רעב למשהו אחר: צבעוני יותר, שמח יותר ואפילו קצת מוגזם בכוונה. קוראים לזה "ווימזי מקסינג" (Whimsy Maxxing), אבל מאחורי השם הלועזי מסתתר רעיון פשוט למדי: להתחבר לילדה הפנימית שבך ולהכניס בכוונה רגעים קטנים של אושר ושובבות לחיי היומיום.

במהותו, הטרנד הוא תגובת נגד ל"לוקסוס השקט" ששלט בשנים האחרונות. במקום איפוק, מונוכרומטיות והימנעות מוחצנת מלוגואים, מגיעה עכשיו אסתטיקה קאמפית, ספונטנית ומוגזמת, ששואבת השראה משנות ה-2000 המוקדמות ומסגנון ה-Y2K. פחות מלתחת קפסולה נוקשה, יותר רשות לבטא שמחה פנימית שאולי קצת נעלמה בין כל הפידים המוקפדים.

אז איך עושות את זה?

בגדול, בכל דרך שמעלה לך חיוך. חובבות הטרנד מקשטות באבני חן נוצצות כוסות טרמיות, מסכות פנים, כיסויי טלפון ומשקפי שמש. הן מדביקות שכבות של סטיקרים צבעוניים על מחשבים ניידים ובקבוקי מים, ומאמצות איפור נועז בהשראת הסדרה "אופוריה", שהופך את הפנים לקנבס. גם עוגת יום ההולדת המשובצת באבני חן של קיילי ג'נר אמנם לא המציאה את הטרנד, אבל בהחלט העניקה לו דחיפה והפכה אותו לנגיש ופופולרי. את, למשל, יכולה להתארגן על אבני חן או מדבקות צבעוניות ולקשט קלמר, ילקוט או מחברות של הילדים לקראת שנת הלימודים החדשה, ועדיף יחד איתם, כדי להרים להם לקראת שנה חיובית ומשמחת.

אבל העניין הוא לא רק איך הדברים נראים. מאחורי הקישוט מסתתרת שאיפה פשוטה יותר: להרגיש טוב. וזה בדיוק המקום שבו ה"ווימזי מקסינג" יוצא מגבולות האופנה והעיצוב והופך לגישה שלמה לחיים. הוא מעודד אותנו להגביר את הווליום של הילדות, האגדה והפנטזיה ביומיום, ולהפוך טקסים קטנים למיוחדים: להכין את הקפה של הבוקר בצורה טקסית ותיאטרלית, לקנות לעצמך פרחים סתם כך, לתלות שרשרת אורות בפינה שזקוקה לקצת חום או לשים מוזיקה ישנה וטובה בזמן שטיפת הכלים. אין כאן רשימת כללים, מה שמעורר שמחה אצל אחת עשוי להיראות עמוס לאחרת, והחופש לבחור הוא חלק מהקסם. את לא צריכה להפוך את הבית לפסטיבל צבע או להדביק אבני חן על כל כיסא שנקרה בדרכך. מספיק לזהות מה עושה לך טוב ולהכניס ממנו קצת יותר לחיים.

אבני החן, למשל, שפעם אולי נתפסו כקיטשיות או ראוותניות, צוברות עכשיו פופולריות מחודשת. הנועזות וההגזמה מרגישות פתאום מתאימות לרוח התקופה: בטיקטוק, פרויקטים קטנים של יצירה אישית הופכים לוויראליים ומעודדים אחרות להצטרף, והנצנוץ הופך כמעט להצהרה: בחרתי בשמחה על פני איפוק. מתחת לכל האסתטיקה הזו מסתתר גם חיבור לרווחה אישית. חסידות הטרנד מתארות מעגל פשוט: פעולות קטנות של קישוט, יצירה ושובבות מספקות רגעים של אושר והבעה עצמית, במיוחד למי שהרגישו חנוקות בתוך האידיאל המינימליסטי.

אולי זו הסיבה שהטרנד הזה כל כך חמוד: הוא לא מבקש מאיתנו לשנות את החיים. רק להסתכל עליהם קצת אחרת. להוסיף צבע לכוס הקפה, פרחים לשולחן או מוזיקה לרגע שגרתי. לפעמים, מסתבר, קצת פחות בז' וקצת יותר נצנצים זה כל מה שצריך כדי להזכיר לעצמנו שלא כל דבר בחיים חייב להיות יעיל, מושלם או רציני.