טרגדיה יוונית, גרסת קופולה

אני לא חסיד גדול של פרנסיס פורד קופולה. זה לא שאני לא מעריך את תרומתו לקולנוע וזה לא שאני חושב ש"הסנדק", "אפוקליפסה עכשיו" או "הסנדק 2" הם לא סרטי מופת – להפך: הסנדק ואפוקליפסה הם סרטי מופת בלתי מעורערים, אפילו אם הם לא השאירו עליי חותם אישי.

גם העובדה שסרטים של קופולה נבחרו כמעט לכל רשימות "10 הסרטים הכי טובים בכל הזמנים" אף פעם לא צרמה לי. אין לי שום דבר נגדו, הכול אחלה – בסך הכול לא היה בינינו קליק רגשי, לפחות עד כה. לכן, כשהלכתי לצפות בסרטו החדש "טטרו", הייתי נטול אידיאליזציה מיוחדת של הבמאי.

דז'ה וו מראסטי ג'יימס

סיפור המסגרת של "טטרו" הוא לכאורה מאוד בסיסי ולא מלהיב: אח צעיר מאתר את אחיו הגדול ומתחקה אחר סיפור החיים שלו, במטרה להבין מדוע הוא ברח מהבית. סקרנותו של האח הקטן מניעה אותו לגלות את האמת על אחיו הגדול, וממש כמו בטרגדיה יוונית עתיקת יומין – ככל שהאח הקטן נמשך אל האמת, כך היא מסנוורת וכמעט מעוורת אותו (מישהו אמר אדיפוס?).

העלילה היא הכי קלאסית שיש – אולד סקול יוון סטייל, אבל הביצוע הוא תענוג לחושים, מלהיב ומלא תשוקה לקולנוע ולחיים. הקולנוע של הבמאי בן ה-71 מקבל זריקת מרץ, ומתמלא תעוזה ומעוף שיכולים לבייש את רוב יוצרי האינדי השמרנים של הקולנוע העולמי.

וינסנט גאלו בתפקיד טטרו נותן הופעה מרשימה, כרגיל, אך הדינאמיקה הטבעית והדיאלוגים בינו לבין אחיו הצעיר בני, שאותו מגלם אלדן ארנרייך (רק בן 17), הם אלה שצובטים את הלב ומייצרים את העניין האמיתי בסיפור. אלדן עושה את צעדיו הראשונים בקולנוע בסרט זה, והתוצאה היא יותר ממרשימה.

מצפייה בסרט עולה תחושה שטטרו הוא חזרה של קופולה לימים של ראמבל פיש ("ראסטי ג'יימס" בתרגום לעברית). אפילו יותר מזה – מעבר לתחושה בלבד, קיימים כמה קווים מקבילים מאוד בולטים: סיפור על הערצה של אח קטן לאחיו הגדול ונועזוּת במבע הקולנועי ובצילום בשחור-לבן (יש לציין כי "טטרו" צולם בשחור לבן, אבל הוא הופך מדי פעם לצבע, ברגעים שהזיכרון הופך למוחשי בסרט), אך עם זאת שני הסרטים עומדים בזכות עצמם ושונים לחלוטין זה מזה. הצפייה בטטרו לא מרגישה כמו שידור חוזר של עבודות קודמות, אולי רק מעלה דז'ה וו מתוק לעתים.

"טטרו" מומלץ מאוד לכל אותם אנשים שחושבים שראמבל פיש הוא סרטו הטוב ביותר של קופולה, ולכל אלו שמגיעים לקולנוע כשהם בגדר "טאבולה ראסה" בענייני קופולה. חוץ מאלה, נראה שהוא נופל לנישה של "סרט שלא מתאים לכל אחד".

טטרו, 2009 , 127 דקות, שחור לבן/צבע, אנגלית/ספרדית/צרפתית