טעם של החמצה

לפני שצפיתי בדרמה הקומית "כשהיא מצאה אותי", המבוססת על ספרה של אלינור ליפמן, הזהירו אותי מי שכבר צפו בסרט בגרסת הדי.וי.די שלו, כי מדובר בחוויה מאכזבת ומשעממת במיוחד. למרות זאת הסתקרנתי לראות כיצד התמודדה האנט עם היצירה שלה, עליה עבדה לאורך מספר שנים לסירוגין ובה לקחה על עצמה מגוון תפקידים מאתגרים, הכוללים משחק בתפקיד הראשי, בימוי, תסריטאות והפקה. כמו כן, כמה ימים קודם לכן ראיתי את הסרט הנהדר "אישה טובה", בו מככבת האנט באחד התפקידים הראשיים והתרשמתי מהופעתה. 

בסרטה משחקת האנט את אפריל אפנר, מורה חשוכת ילדים בת 39 שנקלעת למשבר אמצע החיים לאחר שבעלה הילדותי בן (מתיו ברודריק) נוטש אותה וזמן קצר לאחר מכן אמה המאמצת הולכת לעולמה. בעוד אפריל מנסה לרפא את לבה הפצוע, נכנסת לחייה בסערה ברניס (בט מידלר), מנחת תוכניות אירוח אנרגטית, רגשנית ומעצבנת, הטוענת שהיא אמה הביולוגית. במקביל פוגשת אפריל את פרנק (קולין פירת'), אביה של אחת מתלמידותיה, המחלים מגירושין כואבים ומתאהב בה עמוקות.



"כשהיא מצאה אותי" אינו סרט משעמם, לטעמי. יש בו לא מעט רגעים משעשעים או לחילופין מרגשים והעלילה מתפתלת באופן מסקרן מסצנה לסצנה. אך עם זאת, יש לו טעם חזק של החמצה. נראה שהאנט השקיעה בסרטה כוונות, רעיונות ורגשות כנים וטובים, אולם כל אלו אינם מתאחים ליצירה הומוגנית והתוצאה מתפשרת מדי ונטולה מוקד רגשי ורעיוני אמיץ וברור.

ברמת התסריט, הבימוי והמשחק גם יחד, האנט אינה מצליחה לנווט את דרכו של הסרט בין קומדיה משעשעת לבין דרמה מרגשת – אתגר לא פשוט גם לאנשי קולנוע מנוסים יותר, וגם אינה מצליחה לגעת באמת בנושאים הטעונים המועלים בו: אימוץ למול אמהות ביולוגית, כמיהה לילד, זוגיות במשבר ויצירת זוגיות חדשה. למרבה האכזבה היא גם בוחרת בפתרונות מסחריים צפויים או צפויים למחצה לקונפליקטים השונים. חולשה נוספת של הסרט נובעת מעיצוב הדמויות: למול דמותה המלאה יחסית של אפריל, מבוימות ומאופיינות שאר הדמויות באופן שטחי וסטריאוטיפי-הוליוודי מדי ולפיכך הן גם אינן משכנעות. מבחינת המשחק, דווקא מידלר, שבקלות יכולה לגלוש לוולגריות ולמוחצנות יתר, מעניקה הופעה מאופקת יחסית לעצמה ולפרקים גם מצחיקה ונוגעת ללב. הופעתם של פירת וברודריק חביבה, אך לא יותר מכך.

יותר מכל התקשיתי ליהנות מהופעתה של האנט. למרות שנהניתי מכמה סרטים אחרים בהם השתתפה, ובראשם "הכי טוב שיש", שעל תפקידה בו זכתה באוסקר, האנט אינה מהשחקניות החביבות עלי במיוחד. קולה המאנפף קלות, מימיקת הפנים המאומצת שלה, הכוללת כיווצי גבות, עיניים ומצח עמוקים ותכופים, אינם נעימים לצפייה בעיניי. מנגד מקרינה האנט כנות, פשטות, אינטליגנציה ונחישות – תכונות המשחקות לטובתה בתפקידים ובסצנות מסוימים. כאן, לרוע המזל, גולשת האנט ללא הפסק למניירות הפיזיות הלחוצות, שגם אינן מחמיאות לפני "בת השכן" הספק-נאות ספק-כעורות שלה.בשורה התחתונה: סביר, אך לא יותר מכך, וחבל. אם כבר, עדיף לצפות בדי.וי.די.

כשהיא מצאה אותי (Then She Found Me), ארה"ב 2007, 100 דקות. בימוי והפקה: הלן האנט; תסריט: אליס ארלן, ויקטור לוין, הלן האנט; שחקנים: הלן האנט, בט מידלר, קולין פירת', מתיו ברודריק