טעם גבוה

שטח בנוי: 138 מ"ר
אדריכל: יואב מסר

במרום הקומה ה-16 בבניין דירות בצפון תל אביב נמצאת דירתם המרווחת והיפה של בני זוג בוגר, שעברו אליה לאחר שילדיהם בגרו ועזבו את הבית. חלל הדירה הפתוח ורחב הידיים מחבר בין הסלון, פינת הטלוויזיה ופינת האוכל, והמראה הראשון הנגלה לעין המבקר בדירה הוא הנוף האורבני המרהיב הנשקף מהחלון הגדול במרכז הסלון, שבו נדמים לרגע מגדלי תל אביב ורמת גן לקו הרקיע של מנהטן.

עיצוב הדירה מצטיין בקו קלאסי העומד במבחן הזמן, וברהיטים במראה עשיר שנצברו עם השנים: שידות עץ כהות, ספות רחבות בגוני חום בהיר, פסנתר עץ שחור – קשת גוונים נייטרלית המשמשת רקע לעבודות האמנות הממלאות את החלל. בדומה לאוסף האמנות המשלב בין ישן לחדש, גם הריהוט בבית הוא שילוב של רהיטים מעוצבים מבית קסטיאל ופריטי ריהוט שנרכשו בשוקי פשפשים ושופצו.

אוסף שמתרענן

אוסף האמנות מתאפיין בקו דומה לקו העיצוב של הבית – עבודות גדולות ממדים, רבות מהן מונוכרומטיות ובגוני שחור, ומקצתן מכניסות נגיעות של צבע חם לחלל, שילוב בין אמנות ישראלית ותיקה ובין אמנות עכשווית צעירה.

בעלת הבית מתעניינת באמנות מגיל צעיר והחלה לאסוף אמנות עוד בשנות ה-70, אבל היא מקפידה לרענן את האוסף, להיפרד מעבודות שעם השנים היא פחות מתחברת אליהן ולהתעדכן בעבודות חדשות.

העבודה הראשונה והוותיקה באוסף היא ציור השמן הצבעוני המופשט של לאה ניקל התלוי מעל הספה בפינת הטלוויזיה.

העבודה השנייה שנרכשה היא ציור גדול בגוני שחור של עופר ללוש. זהו ציור בצבעי מים על נייר של נוף מופשט, עבודה אקספרסיבית וסוערת של הצייר הוותיק. הציור נרכש במכירה פומבית של תירוש לפני 20 שנים, ובעלת הבית מגלה כי התאהבה בו ממבט ראשון.

בחלל בולטות עוד שתי עבודות בגוני שחור-לבן: רישום גדול של קרן רוסו ותצלום מודפס על בד שיפון של לי ינור. גודלן של העבודות הולם את החלל רחב הידיים ויוצר שיווי משקל לחלון המרכזי הנפרש בו כמו תמונה גדולה. העבודה של קרן רוסו – רישום של נוף הררי בדיו שחור על נייר – נרכשה בעת ביקור בסטודיו של האמנית בלונדון ונתלתה לצד הפסנתר השחור שעליו נהגה בעלת הבית לנגן בילדותה וכיום נותר כמזכרת סנטימנטלית בסלון. הרישום מרובה הפרטים יוצר אווירה של נוף אסייתי רב הוד, ותואם לפסלי בודהא השחורים המונחים על הפסנתר, מתנה מהבן שהתגורר כשנתיים בקמבודיה בעבר.

מצדו השני של הפסנתר נתלה ציור שמן של הצייר הוותיק יצחק ליבנה, שאותו הם מלווים מאז שנות ה-90. הציור הוא מסדרת ההריסות של האמן, וצבעי הכתום-אדום הבוערים שלו הם כמעט כשל שריפה, אבל בציור יש גם מעין טשטוש המרכך את מראה האסון והופך אותו לדימוי חמקמק ורומנטי.

בצמוד אליו נתלה תצלום של רחוב שצולם דרך שמשת רכב רטובה. זהו תצלום של בעל הבית, רופא שיניים במקצועו וצלם חובב, שבאחד מתרגילי הצילום בסטודיו של הצלם יאיר ברק התבקש לצלם דרך אובייקט אחר. התוצאה מצטיינת באותו טשטוש רומנטי שיש בציור של ליבנה, ולכן נתלתה בסמוך לו. על שולחן הסלון כתם צבע עז – פסל גבס של שרית רוזן של זמרת אופרה ששמלתה האדומה נפרסת על גבי השולחן כמטריה וממקדת אליה את המבט.

פסל צבעוני של שרית רוזן על שולחן הסלון מתכתב עם הציור עז הגוונים של יצחק ליבנה שליד הפסנתר

מעל פינת האוכל תלויה עבודה של גבריאלה שוץ, ולצדה תצלום שחור-לבן של לי ינור

הכניסה והמסדרון

במרכז חלל הכניסה ניצבת שידת עץ אגוז ישנה מצרפת מראשית המאה ה-19. בפינת האוכל הגדולה שולחן אוכל צרפתי עתיק מעץ אלון שמראהו הגולמי ורגליו הכבדות מעידות כי הגיע מאזור כפרי. מעל שני הרהיטים הגדולים נתלו בהתאמה שתי עבודות גדולות. מעל שולחן האוכל הוצב רישום צבעוני ופסטלי בצבעי מים של גבריאלה שוץ ובו נוף אורבני פרברי, המתכתב עם הנוף האורבני האמיתי הנשקף מחלון הסלון הסמוך.

ממול, מעל שידת העץ העתיקה, תלוי ציור שמן גדל ממדים של עופרי מירום מתחילת דרכה של האמנית. כשלמדה אמנות התפרנסה מירום מעבודה כסייעת לרופאי שיניים, ועבדה במרפאת השיניים של בעל הבית. הציור האקספרסיבי נרכש ממנה עוד בזמן לימודיה, ומאז הציגה במקומות רבים. הציור מורכב ממעין גריד אדריכלי, מערך של שתי וערב בגוני שחור וחרדל, שנזילות צבע הופכות אותו לציור מופשט כמעט. הציור העשיר בטקסטורה ובצבע המצטיין בצבעוניות מדברית, יוצר קשר ויזואלי יפה עם העבודה האקספרסיבית והסוערת של ללוש התלויה לידו.

בסמוך לעבודתו השחורה של ללוש נתלתה עבודה גדולה ושחורה נוספת – תצלום שחור-לבן של לי ינור שהודפס על בד שיפון ובו רקדנית בתנועה. שתי העבודות נוצרו בטכניקות שונות, אבל הן מתכתבות זו עם זו והסמיכות ביניהן יוצרת הקשרים ויזואליים מעניינים.

מול העבודה של ינור יש נישה צרה בקיר במסדרון הכניסה ובה מדף ועליו אוסף חיילי טרה קוטה קטנים שנרכשו בסין בעת טיול בקבר המפורסם בשיאן. מעליהם נתלתה עבודת אובייקט קטנה של אמנית אנימציה בריטית בשם ג'ו לורנס שבעלת הבית קיבלה כמתנת יום הולדת מבתה ששהתה באותה עת בלונדון. לורנס מאנישה כלי בית וכלי עבודה בסרטי האנימציה שלה והופכת אותם לדמויות, לרוב נשיות.

מראה כללי של חלל הכניסה, ובו עבודותיהם של עופר ללוש ושל עופרי מירום

בלי תכנון מראש

בקצה המסדרון, ממש בכניסה לבית, תלוי תצלום של אורי גרשוני מסדרת הרקפות שלו. בתצלום זה הונח עציץ הרקפות על שידה שבתחתיתה ערימת ספרי אמנות – מעין תקציר בלתי אפשרי של תולדות האמנות המתייחס בעקיפין לייחוס המשפחתי האישי של האמן וטוען את העבודה ברבדים נוספים של משמעות.

בעלת הבית מספרת כי היא אף פעם אינה מתכננת היכן תתלה עבודה מסוימת בעת קנייתה. "אני קונה כי אני אוהבת את העבודה, ורק אחר כך מחליטה איפה אתלה אותה", היא אומרת, ומוסיפה, "חוץ מאשר העבודה של גרשוני. איך שראיתי אותה דמיינתי אותה בכניסה לבית, ובאמת היא מאוד מוצלחת שם – כל מי שנכנס הביתה שואל עליה".

במסדרון המוביל אל חדר השינה תלוי תצלום של תמיר שר, שגם אצלו השתלם בעל הבית בלימודי צילום. בתצלום מונצחת קערת פירות על גבי שולחן, מעין קומפוזיציית טבע דומם קלאסית המצולמת בעזרת משחקי פוקוס היוצרים בה משהו חמקמק, "קלאסיקה עם טוויסט", שמדברת מאוד אל בעלת הבית, בצבעוניות חמה של כתום-אדום, החוזרת בנקודות שונות בחלל.

שילוב מעניין בחדר השינה בין רישום אוורירי וגדול של יפעת בצלאל ובין צמד עבודות מסדרת הכאפיות של הצייר הוותיק ציבי גבע

הפתעה בחדר השינה ובאמבטיה

בחדר השינה שוב יש שילוב בין ישן לחדש – צמד ציורים קטנים של האמן הוותיק ציבי גבע, לצד רישום גדול בעט על נייר של האמנית הצעירה יפעת בצלאל. דווקא הניגוד בין העבודות יוצר עניין בחדר השינה: הרישום האוורירי ודק הקווים המשכפל את דמותה של אליס בארץ הפלאות ומקפיא את תנועתה (נושא החוזר בעבודותיה של בצלאל) מנוגד לצמד הציורים הקטנים והדחוסים של גבע (מסדרת הכאפיות שלו) שיש בהם משהו ארצי, אדמתי, הן בטקסטורה ובצבעוניות והן בנושא. אלה מוסגרו במסגרת עץ עבה המוסיפה להם נוכחות ומאפשרת להעמיד אותם כאובייקט. בעוד שצמד העבודות של גבע נדדו ונתלו במקומות שונים בבית, נרכש הרישום של בצלאל מראש לחדר השינה.

בחירה מפתיעה נוספת באזור חדר השינה מתגלה בחדר האמבטיה הצמוד – מעל האמבטיה המעוגלת נתלה תצלום של לטיסיה בולו, אמנית צרפתית-קנדית שמרבה לצלם במסעותיה בעולם. העבודה מתארת ילדים על חוף ים. נושא התצלום מתאים מאוד לחדר הרחצה, ושורה של צדפים על שפת האמבטיה מחזקת את הקשר. התצלום גם מכניס פיסת טבע אל חדר האמבטיה, וכך מחליף את מקומו של החלון ומייצר אשליה של חוץ בחדר הסגור.

תצלום של חוף ים של לטיסיה בולו בחדר הרחצה מכניס פינת חוץ אל החדר נטול החלונות, ומתכתב עם אוסף הצדפים שעל שפת האמבט