טיפולים אלטרנטיביים לילדים – חלק ב'

רוץ בן סוסי
כשנדב בן השמונה מגיע לחוות דגני בראשון לציון, עיניו זורחות מאושר. הוא תר אחרי הסוסה האהובה עליו, ניגש ומלטף את גופה ומתעניין בשלומה. "נדב אובחן כילד היפראקטיבי, ובבית הספר הקושי רק הלך וגדל", מספרת אמו. "הוא לא יכול לשבת בכיתה 45 דקות רצופות מבלי לקום ולהסתובב. זה כלל כמובן הצקות לילדים, חוסר יכולת לקבל מרות ואי שקט מתמיד. לכל מקום שניגש וכל מה שעשה, תמיד זה נעשה באגרסיביות – הכל נופל ונשבר".
"טיפלנו בו בכל מיני דרכים, עד שהומלץ לנו להגיע לחווה ולנסות רכיבה טיפולית. הייתי די סקפטית, מה סוס כבר יכול לשנות בילד? והנה, אחרי כמה חודשים קיבלתי ילד חדש. נדב התחבר לסוסים מיד. יש משהו בחיה הזו, שהוא אצילי ונעים, יש יחס הדדי, הוא מתנהג אליה כמו שצריך ומקבל בחזרה יחס חם. הוא מנווט ומקבל תוצאות. הרכיבה עצמה מאוד מרגיעה, משחררת ומרפה את כל השרירים, וזה השליך על החיים גם בבית ובבית הספר. נדב עדיין מקבל ריטלין, אבל נכון להיום, בהתייעצות עם נוירולוג, אנחנו מתעתדים להפסיק".
דגני יצחק (82), בעל החווה ומקימה, כבר 60 שנה בתחום, הוא הקאובוי הקלאסי, עם כל הגינונים המוכרים. יש לו תקשורת טובה עם הסוסים וגם עם הילדים. "כשהתחלתי עם רכיבה טיפולית, חשבו שאני משוגע", הוא מספר. "עבדתי הרבה שנים עם חולי נפש, הלומי קרב ומבוגרים שסובלים מבעיות שונות. לפני כ-20 שנה עברתי התמחות בטיפול בילדים, ומאז אני ו-11 המטפלים שנמצאים איתי בחווה עובדים גם עם ילדים".
מהי רכיבה טיפולית?
"הרכיבה הטיפולית מנצלת את תכונותיו הנפלאות של הסוס לטובת נתינת מענה רחב לבעיות רבות. ילד שמגיע למקום, בא לעתים עקב בעיה אחת ותוך כדי טיפול מגלים בעיות נוספות. לסוס יש תנועה תלת ממדית – ברגע שיושבים עליו, הרבה מאוד שרירים נמתחים ובמקביל קיימת הרפיה של הגוף והראש".
"ילד מורגל שמבוגר מדבר איתו מלמעלה, אך כאן הוא יושב על הסוס, המושכות בידיו, מה שמקנה לו ביטחון עצום. לא מזמן הגיע לכאן ילד שסבל מגמגום. בזמן הרכיבה לימדנו אותו למשוך הברות שלמות, וברגע שהיה מסוגל לעשות את זה – הוא ירד מהסוס והתחיל לדבר בלי לגמגם".
"הרכיבה היא גם טיפול בחיה: הילד ער למי שנמצא איתו, לצרכים שלו, לרצונות שלו. הילדים מאכילים את הסוסים, מסרקים אותם, מטפלים בפצעים שלהם ומקבלים אחר כך פידבק חיובי מהסוס. דרך הטיפול מתעוררת גם סקרנות על אורח חייו, וזה משליך אחר כך לתחומים אחרים".
אלעד רקם קשרי ידידות עם השליו: מדי בוקר היה מגיע אל חדר החיות, נותן לו לאכול, מחקה את צעדיו ואפילו מכנה אותו בשמות חיבה. "לאט לאט הילד נפתח, הוא התחיל לחלוק רגשות ומכאובים, הפסיק להציק לילדים ואפילו הצליח להתחבב עליהם. יום אחד הוא אמר לי שהשליו הוא חיה מאוד יפה וצבעונית. כששאלתי אותו למה הוא מתכוון, הוא ניגש והראה לי את כל גווני החום של נוצות הציפור, ופתאום כל הקשר והאהבה שנוצרו בינו לבין החיה יצאו החוצה".
במשך שלוש שנים עבד אלעד עם שפי מדי בוקר בחדר החיות, והשינוי ניכר לעין. "היכולת שלו לטפל בהן ולהבין את העולם שלהן השפיעה על היכולת שלו לתקשר עם העולם".
עצות לבחירת מרכז טיפולי
המומחים שרואיינו לכתבה מייעצים כיצד לבחור מרכז טיפולי לילדכם ומה לשים לב במהלך הטיפול בו:
מקצועיות. בדקו האם לאנשי המקצוע יש הכשרה מקצועית, כלומר מטפל שמגיע מהתמחות ספציפית, כמו שיקום נכים, עבודה עם אוכלוסיות מיוחדות ומדעי ההתנהגות. כדאי שהמטפל לא יהיה מאוד צעיר, שכן הגיל מראה על ניסיון ובשלות.
ניהול. ודאו שמנהל המקום הוא איש מקצוע, שמעורב בתהליך שהילד עובר.
התנסות. קחו שיעור ניסיון, אל תתחייבו מראש על סדרה ארוכה של טיפולים.
המלצות. קבלו חוות דעת והמלצות מאנשים שטופלו במקום. כמובן שאין להחליט על סמך המלצות בלבד, אלא חשוב להגיע למקום ולבדוק בעצמכם.
רב תחומיות. חשוב להיות במקום שהוא רב תחומי, כי בדרך כלל הבעיה לא נגמרת רק בקשב וריכוז, למשל.
קשר בין הילד למטפל. בדקו את האינטראקציה של המטפל עם הילד, אם הוא מספיק קשוב לצרכיו, אם הוא זורם עם הילד ומקנה לו במקביל גבולות וסמכות. חשוב לשמוע את הטון של המטפל ומה עושה הטון לילד. הקשיבו לרחשי לבו של הילד – לעתים אנחנו נורא מתלהבים ממטפל או ממקום, אבל הילד לא מתחבר. בררו איתו למה ומה מפריע לו.
הדרכת הורים. שיתוף הפעולה בין ההורה למטפל חשוב להצלחת הטיפול, הרי העבודה לא מסתיימת בסוף השיעור. בדקו שבמקום נערכות הדרכות להורים, שיסייעו לכם להבין את מצבו של הילד ולהמשיך עמו את הטיפול בבית. חשוב לעקוב, יחד עם המטפל, אחרי השינוי בילד. טיפול טוב מניב תוצאות כאשר יש שיתוף פעולה והמשכיות מחוץ לחדר הטיפולים.
קשר עם המסגרת החינוכית. המטפל חייב להיות בקשר עם מערכת החינוך שבה מצוי הילד.
דאגה לבעלי החיים. ודאו שהחיות אכן מטופלות כמו שצריך.
סבלנות. אל תמהרו לקבל תוצאות. הכי חשוב להיות סבלנים כי טיפול לוקח זמן. אם הילד לא מתחבר מיד לטיפול, או מביע חשש (ממים, מבעלי חיים וכדומה), אל תאיצו בו, תנו לו להתקרב בהדרגה ולהתרגל.
מתוך: מגזין להיות משפחה
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה