טיול במדבר: לקט עבודות אמנות מהארץ ומהעולם

הזמן החולף

שחר מרקוס ו-Nezaket Ekici
"שעון חול", 2012, הקרנת וידיאו HD, 5:07 דקות

מתוך עבודת הווידיאו "שעון חול" של שחר מרקוס ונזָקֶט אֶקיצ'י, הכורכת יחד אספקטים חברתיים ותרבותיים | צילום: מאיה אלרן

עבודת הווידיאו "שעון חול" של האמן הישראלי שחר מרקס והאמנית התורכייה נזָקֶט אֶקיצ'י כורכת יחד אספקטים חברתיים ותרבותיים עם תוואי הנוף המקומי, ומתייחסת לזמן החולף, להשתנות ולגוף האנושי. שני האמנים עומדים במרכזה של קבוצת אנשים הנטועים בלב המדבר כפסלים ללא תזוזה, ומתפקדים כשעוני חול אנושיים. כל אחד מחברי הקבוצה נושא מעל ראשו קערה שקופה מלאה בחול. החול מתנקז מטה דרך חור בתחתית הקערה, זורם על פניהם ועל גופם, ונערם למרגלותיהם בקערה שקופה נוספת. טווח הגילים המיוצג בקבוצת המשתתפים רחב. היא כוללת שחקנים צעירים, מבוגרים ואף זקנים, המייצגים שלבים שונים במעגל החיים ואת הזמן החולף בין לידה, התבגרות, זקנה ומוות. החול הזורם על פני השחקנים ועל גופם עד שהוא חוזר אל מקומו המקורי והטבעי באדמה, מעלה על הדעת את הפסוק "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית, ג, י"ט) ומחזק את משמעותה הסמלית של העבודה.

ספינות המדבר

עזרא אוריון
"מפרשיות בחולות סיני", 1982, צילום מיצב

השילוב של דיונות חול צחיחות עם מפרשים לבנים יצר חיזיון מהפנט, שיופיו הגיע לשיאו בשעת בין הערביים | יוצר: עזרא אוריון | צילום: אברהם חי

מרבית יצירתו של הפסל הישראלי המוערך עזרא אוריון, שהלך לעולמו בשנה שעברה, נובעת מן האדמה ועוסקת בחיבורו ההדוק אל הטבע. הוא יצר לא מעט עבודות גדולות ממדים בטבע, ועל אף שיצירותיו מחוברות לאדמה ומתייחסות אל הנוף שבתוכו הן נטועות, הן שואפות אל הנצחי, האינסופי והנשגב. בשנים 1999-1980 לימד עזרא אוריון במכללה לאמנות חזותית בבאר שבע, והיה בין ההוגים והמוציאים לפועל של אירועי אמנות סביבתית-מדברית שארגנה המכללה, שמטרתם הייתה להשתמש במשאב הנוף המדברי שבו פועלת המכללה ולהעלות את הנגב על מפת האמנות בישראל. ב-1982 יצאו כ-150 סטודנטים לאמנות אל חולות סיני, ובהנחייתו של אוריון הציבו בין דיונות החול 50 מפרשי בד לבנים שהפכו את המרחב החולי הצחיח למעין ים גלי זהוב. השילוב של דיונות חול צחיחות עם מפרשים לבנים המעלים אסוציאציות של ים יצר חיזיון מהפנט, שיופיו הגיע לשיאו בשעת בין הערביים. קיום הפעולה בשנה שבה פונה חצי האי סיני והוחזר למצרים, טוענת את הפעולה במשמעות פוליטית אפשרית ונדמית להנפת עשרות דגלים לבנים של שלום.

פלישת החול

Álvaro Sánchez-Montañés
"Indoor Desert", הדפסת צבע, 85X105 ס"מ, 2009

חיזיון רפאים קסום ועצוב גם יחד, המשקף שלווה מדברית ויופי הטמון בשיממון | צילום: אלוורו סאנצ'ס-מונטניֵס

סדרת התצלומים Indoor Desert של הצלם הספרדי אלוורו סאנצ'ס-מונטניֵס נראית כתיעוד של מיצבי ענק, שבהם מילא בתים נטושים בערמות של חול מדברי. למעשה, מדובר בתצלומים המתעדים אתר קיים, שהאמן לא התערב בו כלל. המבנים הנטושים היו בעבר חלק מהעיירה קולמנסקופ (Kolmanskop), עיירת כורים בדרום מדבר נמיביה, שננטשה לאחר מלחמת העולם הראשונה. במשך 20 שנה הייתה העיירה אחד היישובים העשירים בדרום יבשת אפריקה. מתיישבים גרמנים שניהלו את מכרה היהלומים הסמוך בנו בה את בתיהם המפוארים, המתאפיינים באדריכלות ובקישוטיות שהביאו מאזור מוצאם בוואריה. לאחר שהמכרה נסגר נטשו המתיישבים את העיירה, וזו הפכה לעיירת רפאים הנתונה לחסדיהן של סופות החול ורוחות המדבר העזות. עד מהרה נבלעו הבתים בחולות המדבר, הממלאים את חדריהם מקיר לקיר. בסדרה Indoor Desert נכנס סאנצ'ס-מונטניֵס אל הבתים הנטושים, ותיעד במצלמתו את חיזיון הרפאים הקסום והעצוב גם יחד. תצלומיו משקפים את השלווה המדברית הממלאת את החדרים במקום דייריהם, את היופי הטמון בשיממון ובחורבות ואת כוחו העצום של הטבע, ואולי ביקורת על היסטוריית הכיבוש הקולוניאליסטי באפריקה.

חלום אמריקאי

Andrés Marroquin Winkelmann
"דודג' 1974", 2013, טכניקה מעורבת ומידות משתנות

"דודג' 1974" של אנדרֵס מרוקאן וינקלמן | הכלאה בין כוחות התעשייה ואיתני הטבע מייצגת את החלום האמריקאי שנגוז ברוח המדברית | באדיבות האמן וגלריה Revolver

מכונית ישנה מדגם דודג', מלאה בחול המכסה את כל חלל הפנים שלה | באדיבות האמן אנדרֵס מרוקאן וינקלמן וגלריה Revolver

במיצב "דודג', 1974" שהוצג ב-2013 בתערוכת היחיד של האמן הפרואני אנדרֵס מרוקאן וינקלמן במוזיאון לאמנות עכשווית בלימה, פרו, הוצבה מכונית ישנה מדגם דודג', המיוצרת ומורכבת בפרו, מלאה בחול המכסה את כל חלל הפנים שלה, מטביע את המושבים, את ההגה, את לוח המכוונים ומגיע כמעט עד תקרתה. כבעבודות קודמות העוסקות בנוף, מרוקאן וינקלמן בוחן בעבודה זו את הגבולות הנזילים שבין ההיסטורי, הביוגרפי, התרבותי והטבעי, מהרהר בגבול המסמן את סופה של העיר ותחילתו של המדבר, ובתלישות המלווה את התרבות המקומית בפרו כיום. ההכלאה שמייצרת העבודה בין כוחות התעשייה ואיתני הטבע בוראת נוף אלגורי המצביע על מחיריהם של תהליכי הצמיחה העירונית המואצת בפרו, כמו סלילה חפוזה של כבישים בינעירוניים הפוצעים את הנוף, קריסת תעשיית הרכב ונטישתן של מכוניות אמריקאיות ישנות בשולי הכבישים כמעין מאובנים עכשוויים המייצגים את החלום האמריקאי שנגוז ברוח המדברית.

תעתוע מדברי

Shirin Abedinirad
"Evocation", איספהאן, אירן, 2013, צילום מיצב

שורה של מראות עגולות בלב מדבר, היוצרות אשליה של בריכות מים כחולות | מתוך העבודה Evocation של האמנית האיראנית שירין עבדיניראד | צילום: באדיבות האמנית

האמנית האיראנית הצעירה שירין עבדיניראד חיה ופועלת בטהרן, ויוצרת בעיקר עבודות וידיאו, מיצג ומיצב. בעבודה Evocation (היזכרות) היא עוסקת באחת הבעיות המרכזיות של החיים באזור מדברי: המחסור במים. בשנת 2013 הציבה שורה של מראות עגולות בלב דיונת חול במדבר המרכזי באירן, המשקפות את השמים הכחולים ויוצרות אשליה של בריכות מים כחולות וקרירות המרוות את האדמה החולית. זהו תעתוע מדברי מושלם, כמעט פאטה מורגנה: במבט ראשון נראות המראות העגולות המבצבצות מן החול, ששוליהן כוסו בחול זהוב, כאגמים קטנים בלב המדבר. מבט נוסף מגלה כי אלו הן השתקפויות של פיסות שמים תכולות הצצות בלב הדיונה. החיזיון המרהיב לא רק מעלה למודעות את בעיית המחסור במים, אלא מאתגר את תפיסות הטבע השגורות ואת יחסיו המורכבים של האדם עם האלמנטים הבסיסיים בטבע – מים, שמים ואדמה.

עין הסערה

Francis Alÿs
"טורנדו", 2010, תיעוד וידיאו של פעולה, 30 דקות

סטילס של היצירה "טורנדו" | צילום באדיבות האמן פרנסיס אליס וגלריה Peter Kilchmann

במשך עשר שנים, מ-2001 ועד 2010, אסף האמן הבלגי פרנסיס אליס צילומים שבהם הוא נראה רודף אחרי סופות טורנדו במדבריות המקיפות את מקסיקו סיטי. התצלומים שנאספו במשך עשור נערכו לסרט אחד בן 30 דקות, המתעד את ניסיונותיו החוזרים של אליס להגיע שוב ושוב אל עין הסערה. בכל שנה היה נוסע לאזור בחודש מרץ, שיאה של העונה היבשה באזור, שבמהלכה מיתמרים ענני עשן משדות התירס הנשרפים לאחר עונת הקציר, ומערבולות של אפר וחול מדברי נעלמות אל האופק. אליס רץ חמוש במצלמת הווידיאו שלו אל תוך מערבולות הטורנדו, מבקש לתפוס אותן כמו שגולש גלים תופס גל. לאחר שהשיג את המערבולת, הוא חודר את קירות החול העבים שלה עד שהוא מגיע אל עין הסערה, לב לבו המפתיע בשלוותו של עמוד החול, ומנסה להישאר בנקודה זו עד כמה שניתן. הניסיון לגעת ולהישאר בעין הסערה אינו רק מטאפורה קיומית, סערות האבק הן גם מטאפורה רחבה יותר לסערה הפוליטית שעברה על מקסיקו עם הפסדה של המפלגה השלטת בבחירות בשנת 2000, והשתנות הסדר הפוליטי והחברתי הקיים במדינה.

מסע אחר

Shaun Gladwell
"Approach to Mundi Mundi", הקרנת וידיאו דו ערוצית, 2007, 8:37 דקות

ידיו הפשוטות לצדדים של רוכב האופנוע חסר הפנים כמו מבקשות להתמזג עם קו האופק | מתוך העבודה "גישה למונדי מונדי" של שון גלדוול | באדיבות האמן וגלריה Anna Schwartz

עבודות הווידיאו של האמן האוסטרלי שון גלדוול מתוארות כ"מיצגים בנוף" או "נופי מיצג" (Performance Landscapes), ומייצרות מפגש בין אלמנטים ויזואליים ופעולות גופניות לבין הנוף שבו הם מתקיימים. הוא מתעניין בתנועתו של הגוף האנושי במרחב, ועושה שימוש באמצעים קולנועיים מגוונים כמו צילום פנורמי או הילוך אטי כדי לתעד פעולות גופניות מאולתרות או מתוכננות היטב מראש. התוצאה היא עבודות וידיאו יפהפיות ופואטיות, הקוראות תיגר על חוקי הזמן והמרחב ומזמינות הרהורים על הקיום האנושי. העבודה "גישה למונדי מונדי", שהוצגה בביתן האוסטרלי בביאנלה בוונציה ב-2009, צולמה במדבר מונדי מונדי באוסטרליה. בהקרנת וידיאו דו ערוצית נראה רוכב אופנוע חסר פנים, עטוי קסדה ומעיל עור שחר, הרוכב על קו הפרדה לבן באמצע הכביש החוצה את המדבר האוסטרלי. ידיו הפשוטות לצדדים בתנוחה של צלוב כמו מבקשות להתמזג עם קו האופק או לחבק את הנוף המדברי שלפניו. גלדוול שוזר משמעויות מטאפיזיות וקיומיות בפוליטיות באמצעות תיעוד תנועתו האינסופית של הגוף האנושי במרחבי המדבר הפתוחים והריקים, הנראה כנתון במחול טקסי בלתי מפוענח.

מציאות זוהרת

Ugo Rondinone
"Seven Magic Mountains", צילום מיצב, לאס וגאס, נוואדה

מיצב הענק Seven Magic Mountains של האמן השווייצרי אוגו רונדינונֶה | צילום: ג'יאנפרנקו גורג'וני

מיצב הענק Seven Magic Mountains של האמן השווייצרי הנודע אוגו רונדינונֶה שנבנה לאחרונה (מאי 2016) במדבר נוואדה סמוך ללאס וגאס, ויוצג באזור כשנתיים, מורכב משבעה מגדלי אבן ענקיים. כל מגדל בנוי מאבני בולדר ענקיות מקומיות שנצבעו בצבעים ססגוניים וזרחניים ונערמו זו על זו, ומתנוסס לגובה של כעשרה מטרים. זוהי אינה הפעם הראשונה שרונדינונה בונה דמויות אבן ארכיטיפיות או מגדלי אבן המתנוססים לגובה רב, הנדמים לממצאים ארכיאולוגיים מתקופות קדומות. הפעם בולטים עמודי הטוטם בצבעיהם הזרחניים על רקע המדבר ונראים ממרחק רב, מדגישים את נוכחותו של האדם במדבר ומנסחים ביקורת על מקומות כמו לאס וגאס המייצרים מציאות מלאכותית וזוהרת, המלאה בתחליפים או בחיקויים חומריים שנועדו לשעשע ולבדר את ההמונים. המיקום שנבחר למיצב, על פי האמן, הוא אמצע הדרך הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינה סימבולית בין הטבעי למלאכותי: בין רכסי ההרים הפסטורליים והנוף המדברי לבין הכביש הראשי החוצה אותו ומלא בתנועה כבדה של מכוניות הנוסעות בין לאס וגאס ללוס אנג'לס, מעוז נוסף של אשליות ותחליפים מלאכותיים/

שטח אפור

Tracey Snelling
"Desert Hideaway", מיצב עם הקרנת וידיאו, 2014.
באדיבות האמנית ומוזיאון הנגב לאמנות.

מתוך Desert Hideaway של טרייסי סנלינג העוסק במפגש טעון בין תרבויות בעיירות גבול מדבריות, מקום מפלט לנשמות בודדות, תועות או נמלטות | צילום: רן ארדה

האמנית האמריקאית טרייסי סנלינג, החיה ופועלת בקליפורניה, חוקרת את השטח האפור המאפיין אזורי גבול מדבריים, במיוחד בגבול ארצות הברית-מקסיקו, על העיירות המאובקות והנידחות הפזורות בהם. היא משלבת בעבודותיה בין בניית תפאורות ומבנים שונים לבין הקרנת קטעי וידיאו וקולנוע, ויוצרת מיצבי וידיאו ופיסול ציוריים ותיאטרליים המייצגים נופים אמריקאיים שגורים וקלישאתיים. בעבודה Desert Hideaway (מסתור במדבר), שנוצרה במיוחד עבור התערוכה "ארץ החול" במוזיאון הנגב בבאר שבע, בנתה תפאורה של עיירת גבול בין מקסיקו לארצות הבריץ, שבמרכזה מבנה של מלון זול. בכל אחד מחלונותיו של המלון שיבצה הקרנת וידיאו של קטעים מסרטיו הסוריאליסטיים הישנים של הבמאי הספרדי לואיס בונואל, שהרבה ליצור במקסיקו ולמתוח ביקורת על הבורגנות השבעה, וברקע מוקרנים נופים מדבריים וסצנות קולנועיות המדמות שהמלון נטוע בלב המדבר. המיצב עוסק במפגש הטעון בין התרבויות המתקיים בעיירות גבול מדבריות מסוג זה, מקום מפלט לנשמות בודדות, תועות או נמלטות, ומציג את המדבר כשטח הפקר מחוץ לגבול, כאזור פרוץ שחוקים אינם חלים עליו, כפי שהוא מצטייר במיתוסים קולנועיים שגורים.

חולות נודדים

שרון גלזברג
"ארץ חול", 2014, חול, מוטות ברזל, לוחות OSB והקרנת וידיאו מחזורית.
באדיבות מוזיאון באר שבע לאמנות.

מתוך המיצב "ארץ חול" | חומרי הבנייה נושאים פיסות קרקע מרחפות ויוצרים תוואי נוף חדש | צילום: רן ארדה

עבודותיה של שרון גלזברג מתייחסות לתוואי הנוף המקומי וליחסי הגומלין המתקיימים בו בין כוחות הטבע להתערבות האדם. המיצב "ארץ חול" מורכב מפיגומי ברזל חלוד שמשטחי העץ המורכבים עליהם נושאים דיונות של חול מדברי. חומרי הבנייה משמשים כאן כמצע לנשיאת פיסות קרקע מרחפות, ויוצרים תוואי נוף חדש המשלב בין יסודות קבע לבין איי חול צפים, בין יציבות לארעיות. על גבי אחת מדיונות החול מופיעה הקרנה הנראית כצל שחור הנע בין גבולות המשטח שעליו הוא מוקרן. מבט מקרוב מגלה כי הצל השחור הוא למעשה קבוצת אנשים הנושאת מעל ראשה יריעת בד שחורה וצועדת בין גבעות המדבר. קבוצת האנשים האוחזת באריג השחור נראית כמעין נמלה ענקית הכלואה בתוך גבולותיה המלאכותיים של הדיונה שעליה היא מוקרנת, מוגבלת על ידי המרחב שבו היא נתונה ומשוטטת בין גבולותיו ללא מטרה או כיוון. יריעת הבד השחורה, הנדמית לרעלת ענק המכסה את הגוף הקבוצתי, מסוככת על הקבוצה, מטשטשת את פני האינדיבידואלים המרכיבים אותה ומאחדת אותם לגוף אחד המתרוצץ במחאה חסרת תוחלת במרחבי החול, נושא עמו את עול נדודיו הנצחיים. הנוף החולי הופך רקע לשיטוט ולתנועה חזרתית המייצרת מסלול שהוא מעין רישום גופני במרחב המדברי.