"לא באים לפה בשביל אורגזמה": חוויות ממסיבת המין הכי קינקית בארץ

פטיש לפטיש | צילום מסך מתוך הסדרה "בונדינג" בנטפליקס
פטיש לפטיש | צילום מסך מתוך הסדרה "בונדינג" בנטפליקס

בסמטה שקטה בין יפו לתל אביב יש מועדון אחד שבו הכול מותר והכול מתקבל בברכה, בלי שיפוטיות. אופיר סגרסקי יצאה לשליחות עיתונאית וחזרה עם חוויה שהיא לא תשכח לעולם

88 שיתופים | 132 צפיות

בחדר צדדי, לא גדול יותר מדירת יחיד בתל אביב, מוצבות ארבע מיטות מכוסות סדין ניילון אדום. עליהן וביניהן מזדיינים כ-15 איש. ביניהם יושבת אני, תוהה איפה הנחתי את הדרינק שלי, ואז נזכרת: בקצה החדר, ליד הקיר. אני מפלסת את דרכי בין זקפות-על ונחסמת על ידי שני ישבנים של גברים שעומדים במעבר ומפמפמים בחורות, כל אחד לכיוון המזרן שלו. "סליחה", אני ממלמלת בנימוס, בצעד אמיץ שולחת את ידי ביניהם ומצילה את המשקה שכמעט נמחץ למוות על מזבח הדוגי.

זה מה שנקרא "החדר האדום" במועדון הגגארין בתל אביב, בו מתקיימות מסיבות של Sin Ethics, ליין הקינק הנועז, ויש שיגידו הנועז ביותר בעיר. בניגוד לתפיסה הרווחת, הגגארין, כמו מועדוני פטיש רבים, בכלל לא סובב סביב מין. המין ניבט מכל פינה, אבל רוב הבליינים בכלל לא מגיעים לשם כך. הכוכב של המסיבה הוא החופש. חובבי BDSM, פטישיסטים למיניהם, סווינגרז וגם כאלה שבאו פשוט לצפות או לרקוד – לכולם שמור מקום חם בקרנבל הזימה שמתהווה לו דרך קבע בסמטה שקטה בין יפו לתל אביב. עבור הבליינים הקבועים זוהי בועה קסומה ונטולת שיפוטיות שבה הכול מותר והכול מתקבל בברכה. כלומר, כל עוד שומרים על החוקים, ויש מי שדואגת שתדעו טוב טוב את החוקים האלה.

חובבי BDSM, פטישיסטים למיניהם, סווינגרז וגם כאלה שבאו פשוט לצפות או לרקוד – לכולם שמור מקום חם בקרנבל הזימה שמתהווה לו דרך קבע בסמטה שקטה בין יפו לתל אביב

"אם ראיתם סיטואציה שבא לכם להצטרף אליה, אפשר לבקש בנימוס, לא להציק", מנחה אותנו בחורה צעירה ומקועקעת עם ראסטות ופירסינגים בכניסה. "אם משהו נראה לכם מטריד, לא נעים, לא סבבה – אתם פונים לאחד הדי.אמים, תזהו אותם לפי הצמידים והם יוציאו את הבנאדם. אל תעשו שום דבר שאתם לא רוצים". די.אם, מסתבר, הוא שומר החוק של מועדוני הפטיש. דיבור המ"כית של הבחורה הזאת מרגיע אותי, ואני מבינה שיש פה על מי לסמוך.

כניסה דרך חצר המעשנים מספקת הצצה לקהילת הבליינים, כולם לבושי עור, בגדים שחורים, מחוכים ואלמנטים גותיים, מה שהיינו קוראים לו פעם "פריקים". וכמו הפריקים ההם, מהחטיבה, הם נראים בסך הכול חבר'ה מתוקים למדי שמתגודדים בפינות נסתרות כדי לא להרגיש מוזרים. אני ניגשת לכמה מהם כדי לקבל מעט רקע לגבי מה שמצפה לי, והם עונים ברוחב לב גם אחרי שאני חושפת כי הגעתי למשימה עיתונאית. "אני פה עם אשתי", עונה לי איש נאה במיוחד שאיתו פתחתי בשיחה, ואני ממהרת לקחת צעד אחורה. "אנחנו סווינגרז", הוא מרגיע.

שלושה צעדים פנימה ומתגלה בפניי חלל אפלולי גדול שבו כל מה שדמיינתי כבר קורה – פינת הצלפות, קשירות ושאר תענוגות הכאב. כאן רף הלבוש כבר יורד משמעותית ובין הרוקדים והבוהים מתהלכות נשים חשופות חזה או ישבן או גם וגם. חטובות, קטנות, שמנות ורזות, כולן סקס מתפרץ. הגברים, לבושים יותר (ברוח המרחב הבטוח) ומושכים פחות, אבל כמה מהם בכל זאת תופסים לי את העין.

ביציאה מהשירותים ניגש אלי בחור רזה ונאה שמציג את עצמו. נקרא לו ת'. הוא לובש וסט ומכנסיים שחורים, והלבוש הזה גורם לי להרגיש בנוח יותר עם שמלת המיני השחורה שלי, המהוגנת מדי ביחס למקום. שיחה קצרה חושפת שהוא לא בדיוק מהסצנה, אלא מבקר מדי פעם כדי להתאוורר מהבנאליות של היומיום. אני מספרת לו על החששות שלי, מודה שאני די "ונילה", כמו שקוראים לזה כאן, ושנינו צוחקים במבוכה. "אז מה את מחפשת כאן, כתבה?", הוא שואל. "אני לא רוצה רק לצפות מהצד. מתחשק לי לבחון באמת את הגבולות שלי, כדי לכתוב על זה, אבל לא רק", אני משיבה. "אז מה מעניין אותך?", הוא מברר. "בוא נתחיל מלשבת", אני עונה.

להגיד "אני אוהב אותך" בהצלפות שוט

אנחנו מוצאים את מקומנו על ספת עור. לפנינו קשורה לצלב ענק אישה בשנות ה-30 לחייה, רק חוטיני שחור לגופה. מאחוריה עומד מי שיתגלה מאוחר יותר כבעלה, איש בשנות ה-50, כרסתן ומזוקן מז'אנר חוטבי העצים. ממול, על הצלב השני, עובד זוג אחר. בן ה-50 מצליף בזוגתו זמן ממושך, ונראה שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה. "מי מהם עושה לך את זה יותר?", שואל אותי ת'. אני בוחנת את המצליף הצעיר, ומפתיעה את עצמי בתשובה – "המבוגר". אנחנו מתבוננים בו ביחד. הוא מצליף בישבן שלה חזק, מחליש את העוצמה באזור השכמות ואז מרפרף על גבה בעדינות עם שיערות השוט, משחיל יד אל התחתונים שלה ומענג אותה. היא גונחת, הוא מגביר את הקצב ונראה שהיא עומדת לגמור. "זה מדליק אותך?" שואל אותי ת'. "האמת שכן", אני משיבה. אבל זה לא רק מדליק: באופן מוזר, זה גם נוגע ללב. הוא מצליף בה שוב, חזק יותר, עד שכל הגוף שלה רועד. לבסוף הוא מתקרב אליה, מלטף ומנשק אותה בעורף. היא מסתובבת אליו ומחבקת אותו חזק, ואז קורסת לידי, באפיסת כוחות, על הספה. מתחשק לי למחוא להם כפיים.

יצא לי לחוות מין אגרסיבי בחיי, אבל כמעט תמיד האגרסיות נבעו מזעם. בקשרים האלה היה תמיד משהו רעיל. אף פעם לא ראיתי מין כל כך אגרסיבי וכל כך לא אלים בו זמנית

אנחנו פוגשים את הזוג בסוף הסשן בהפסקת סיגריה, ועורכים היכרות. "איך אתה עושה את זה, עברת קורס או משהו?" שואל ת' את אבא-דוב, מתפעל מהטכניקה. "לא מלמדים את זה", עונה האיש בחיוך לבבי, "אבל הטיפ הראשון שלי הוא: תעשה את זה באהבה. אל תבוא לסאדו מתוך רצון לפרוק כעסים, אלא מתוך הקשבה ורצון לעשות טוב". הוא מחבק את אשתו, שנראית עייפה אך מרוצה. "כשהיא על הצלב, היא שייכת לי, אבל גם אני שייך לה. אני אוהב אותה ואני יודע שהתפקיד שלי הוא לוודא שהיא בסדר בכל רגע, שטוב לה". באותו רגע נופל לי האסימון, אני מבינה מדוע הם ריגשו אותי. יצא לי לחוות מין אגרסיבי בחיי, אבל כמעט תמיד האגרסיות נבעו מזעם. בקשרים האלה היה תמיד משהו רעיל. אף פעם לא ראיתי מין כל כך אגרסיבי וכל כך לא אלים בו זמנית, ומעולם לא נתקלתי באדם שאומר דרך הצלפות השוט שלו "אני אוהב אותך".

בחזרתנו פנימה אני נתקלת בבחורה שקשורה עירומה לחבל המשתלשל מהתקרה. החבל מחלק את גופה לחתיכות בשרניות ומפלח את איבר המין שלה לשניים, כשהיא מרחפת באוויר. עיניה קשורות, הפה שלה חסום – היא נטולת שליטה לחלוטין. בנוסף לכל זה עומד מאחוריה מצליף, ואני תוהה לעצמי מהו בדיוק העונג הזה, שלא נראה מיני במיוחד. "לא באים לפה כדי לחוות אורגזמה", מסביר לי ת', "כי לאורגזמה קל יותר להגיע בבית. היא באה כדי להגיע למצב של חוסר שליטה קיצוני. זו אקסטזה אחרת".

עשר דקות אחר כך אני מוצאת את עצמי יורדת לאישה. זה לא מדליק אותי במיוחד, אבל נעים – כמו לשקוע במיטת מים

אני הולכת שוב לשירותים, וחוזרת בחזייה ותחתונים. הוא מושיב אותי עליו. "אז אני מבין שהחלטת לנסות משהו", הוא אומר. "אני? פשוט חם", אני אומרת חזרה. הוא מנשק אותי בצוואר. מלפנינו בחור שצובט את הפטמות החשופות של הפרטנרית שלו, אבל שום דבר כבר לא יכול להביך אותי בשלב הזה. אני מציעה ל-ת' להיכנס לחדר האדום. "מה היית רוצה לעשות שם?", שואל אותי ת' תוך כדי שהוא משתכן לו בתוך האוזן שלי. "אני לא יודעת", אני עונה. "את יודעת מה אני רוצה? לראות אותך עם בחורה", הוא מפתיע. "אוקיי", אני אומרת בתגובה. "את רוצה?", הוא שואל. "נדמה לי שכן, אבל אף פעם לא ניסיתי. אין לי מושג מה עושים עם נשים", אני מחליטה לזרום.

משלוש יוצא אחד

ת', נטול חששות, מציע אותנו למספר נשים שמסרבות באלגנטיות. אנחנו מחליטים שהסיכויים שלנו למצוא אישה שתיענה לניסוי הזה גבוה יותר בתוך החדר האדום עצמו, ונכנסים אל מה שמתגלה כאורגיה ענקית. ת' תופס את מבטה של אישה צעירה ושופעת, ומזמין אותה לשבת לידנו. הוא מנשק אותה, ואז אותי, ואחר כך מזרים אותנו זו אל זו משל היינו בדיזנגוף 99 גרסת 2019. אני מגלה שהיא נשקנית מעולה, ושהגוף שלה חלק ומריח טוב. עשר דקות אחר כך אני מוצאת את עצמי יורדת לאישה. זה לא מדליק אותי במיוחד, אבל נעים – כמו לשקוע במיטת מים. אני חושבת על כמה רך הגוף הנשי, וכמה לא פייר זה שפשוט ומזמין כל כך לשכב עם אישה, בעוד שאצל גבר הכול קשה.

פתאום שתינו מבינות שנשארנו לבד במערכה. ת' נשאר בצד, מסתכל ומפזר מדי פעם עידודים קינקיים. זה נהיה קצת מרגיז. "עכשיו אני רוצה לראות אתכם שוכבים", אומרת לנו הבחורה שעם הוואגינה שלה ערכתי היכרות זה עתה. זה נשמע לי מתקבל על הדעת. "כן, למה אתה לבוש עדיין?", אני מצטרפת לדרישה. "זה יכול לקרות, אבל לא פה", הוא עונה לנו ללא בושה. התיישבנו עליו, וזו, למשל, סיטואציה שמעולם לא תיארתי שתקרה לי: אני ואישה זרה לגמרי מתאמצות להזרים בחור לשלישייה. כעבור מספר דקות של עבודה מאומצת, בסופן הבנו שפין לא ייחשף כאן, החלטנו לסגור את הבסטה. העיקר שמישהו כאן היה נאמן למה שהוא רוצה.

התיישבנו עליו, וזו, למשל, סיטואציה שמעולם לא תיארתי שתקרה לי: אני ואישה זרה לגמרי מתאמצות להזרים בחור לשלישייה. כעבור מספר דקות של עבודה מאומצת, בסופן הבנו שפין לא ייחשף כאן, החלטנו לסגור את הבסטה

אחרי שחילצתי את המשקה שלי בשנית, התלבשתי ויצאתי לסיגריה אחרונה. פגשתי שם בחור אחד מתוק ודברן שחילק לאנשים ממתקים לכל הערב, מה שמצליח להיות לא קריפי אך ורק בקונטקסט של מסיבה מהסוג הזה. "מה העניין של הממתקים?", אני תוהה בקול. "זה עוזר לי לפתח שיחות", הוא משיב בכנות. לאחר שיחה אפלטונית להפליא החלטנו לזוז. שנינו סיכמנו שאחרי כל זה אנחנו זקוקים למשהו קצת ונילה, וישבנו לקפה קר. שם, בבית קפה פלורנטינאי, ב-4 לפנות בוקר, דיברנו כמו שני ילדים שעוד יודעים מהי ידידות.

סיפרתי לו כל מה שעבר עלי וניסיתי להחליט אם היה טוב יותר או רע, אבל המילה היחידה שהצלחתי לתאר בה את הלילה הזה הייתה "מעניין". עמוק יותר לתוך השיחה נזכרתי במיטות הניילון שזיעה הצטברה עליהן, בריבוי האיברים המוצנעים שהקיפו אותי ובאישה הקשורה לתקרה כמו עוף קפוא בסופר. בחילה תקפה אותי. מתוך העולם ה"רגיל", עולם הביזאר ההוא נראה שונה לגמרי. פתאום הרגשתי שאני מתרחקת גם מעצמי. כששאל איך אסכם את הערב בכתבה שלי, הרהרתי לרגע, וזה מה שעלה מתוך הכאוס: "אם מתחשק לכן לעשות כל מה שתרצו – יש מקום שמאפשר את זה. אבל קודם, כדאי שתבררו מה בדיוק אתן רוצות".

*הגגארין נסגר זמנית ויפתח שוב בספטמבר בלוקיישן חדש, אליו יעבור ליין ה-Sin Ethics