לענות או לא לענות? דילמות ניהול הזמן שכל עצמאית מכירה

השעה 21:46, את שרועה על הספה ופתאום נכנסת הודעת וואטסאפ מלקוחה עם שאלה "קטנה". את מסתכלת עליה, היא מסתכלת עליך ואז מתחיל קרב חייך – לענות או לא לענות. רגע לפני שאתן קופצות עליי ומספרות שיש וואטסאפ ביזנס, אני רוצה לומר שזו רק דוגמה קטנה אבל ענקית לניהול זמן, או נכון יותר, לגבולות שחלקנו מתקשות להציב ללקוחות, ובעיקר לעצמנו, כי אף אחד לא עדכן אותם אחרת. בואו נפרק כמה דפוסי התנהגות ואמירות שכנראה כל בעלת עסק מכירה.

"אני לא מספיק טובה": יש להן עסק מצליח וזה האתגר הכי גדול שלהן

"זה לוקח שלוש דקות עבודה במקסימום": אחת ההונאות העצמיות הכי נפוצות והרסניות. היא נשמעת כמו לגיטימציה הגיונית לחלוטין, הרי מה זה כבר שלוש דקות? בפועל זו הדלת הראשית שדרכה העסק משתלט על החיים. בדרך כלל אנחנו מודדות רק את זמן הביצוע ולא את המחיר האמיתי של המעבר אליו.

נניח שאת באמצע כתיבת הצעת מחיר לארגון, ואז מגיעה הודעה: "יש לך רגע לשלוח לי את הקובץ?" את אומרת לעצמך "זה בקטנה", אבל בפועל יש כאן הפסקה מוחלטת של העבודה שלך, מציאת הקובץ, שליחה שלו, אולי על הדרך תראי עוד הודעה או תיכנסי לעוד שיחה או אפילו תציצי לשנייה באינסטגרם. ואז תחזרי למסמך אבל את כבר לא בדיוק במקום שבו היית. שלוש דקות של פעולה יכולות להפוך לעשרים דקות של פגיעה בריכוז.

זמינות מיידית: אני מודה, גם אני נפלתי לדפוס הזה בתחילת העצמאות שלי וגם היום לפעמים מתפלק לי, אבל גם אם נראה לי הגיוני לענות ישר ולעצור את כל מה שעשיתי בכל שעה ביום, אני לוקחת נשימה ומזכירה לעצמי שאני לא כירורגית ראש וגם לא מנהלת תחנת מכבי אש. אפשר לומר שזמינות מיידית היא אחותה החורגת של תסמונת "זה לוקח רק שלוש דקות". המחשבה שבעלת עסק חייבת להגיב ברגע שמגיעה הודעה כדי להיראות הכי מקצועית שיש, ושחלילה לא יפול משהו – היא שגויה. בואו ננסה לחשוב להיפך: בפעם הבאה שזה קורה תגידי לעצמך "אם אני זמינה לכולם בכל רגע, אני לא פנויה לעסק שלי באף רגע. זמינות מיידית לא אומרת כלום על המקצועיות שלי".

"אני כבר אנוח בקבר": זוכרות, בימים שהייתן שכירות, את פינת הקפה ואת הפסקת הצהריים עם סיבוס או איזו קופסה מהבית? ואולי גם קפצתן רגע לאיזו חנות ליד המשרד והתעכבתן עשרים דקות בשיחה מעניינת עם קולגה? הכל בסדר, העבודה נעשתה והדברים זרמו. אז למה כל כך קשה לפרגן לעצמנו בעצמאות?

אז נכון שיש כל מיני פוסטים של בעלות עסקים שמספרות שיש להן חופש מוחלט ללכת לים באמצע היום, או להיפגש עם חברה בבית קפה או סתם לקחת שלוש שעות למחשבות ולבהות בגינה, אבל בואו נודה על האמת – כעצמאיות, לרובנו פתאום נדמה שכל דקה שבה אנחנו לא מייצרות משהו – היא דקה שאפשר היה לנצל. אז אנחנו אוכלות מול המחשב, שותות קפה תוך כדי מענה להודעות, יוצאות לסידור וחושבות על העסק כל הדרך, ואם במקרה התפנתה שעה ביומן מיד מכניסות אליה עוד משימה, בלי בכלל למצמץ.

אם קשה לך לקחת הפסקות יזומות לעצמך – תשני את הגישה. תביני שאת צריכה אותן עבור העסק, כדי להטעין אנרגיות ולקבל השראה. בפעם הבאה שאת מתלבטת תגידי לעצמך "זה לא בשבילי, זה עבור העסק" ותראי איך בשנייה הדברים מסתדרים.

יש לך מושג מתי יום העבודה שלך מסתיים? אני יודעת, זו שאלה לא כל כך נוחה, בגלל זה השארתי אותה לסוף, אבל כדאי לחשוב עליה, ממש עכשיו. ברור שאם יש לך טו דו ליסט עם 26 משימות ביום, כנראה לא תסיימי אותה, אם את מתכוונת מדי פעם לקום לשירותים וגם לאכול משהו, או סתם להיות אנושית. ואז תסיימי את היום הזה ותשאלי את עצמך "מה בכלל עשיתי היום?" עם תסכול גדול והחלטה שמחר את על זה לגמרי.

בסוף, העניין הוא לא ניהול זמן, וגם לא שעות שבורחות, אלא החלטה שמרגע זה את מתנהגת לעצמך ולעסק שלך בכבוד, כדי שתוכלו לצעוד יחד עוד הרבה שנים טובות, ומי יודעת, אולי גם לקפוץ לים באמצע היום.

הכותבת, ליאת עברי עיני, היא מומחית לפיתוח תוכן של הרצאות וסדנאות, יועצת שיווקית, מנחת סדנאות כתיבה יוצרת ועורכת ספרים.