מיומנה של יועצת הנקה: מה למדתי מאלף אימהות מניקות?

לפני עשר שנים נכנסה לחדר שלי אם צעירה עם תינוק צורח. הייתי אז אחות טיפת חלב חדשה, קצת נרגשת, מאוד נחושה. אמנם הייתי כבר אימא בעצמי, אבל מאז כל מפגש הרגיש כמו התחלה חדשה. במהלך השנים ליוויתי מאות נשים, וכל אחת מהן לימדה אותי משהו על אהבה, על כאב, על עייפות והתמדה. ובעיקר, על זה שאין דרך אחת נכונה להיות אימא. לכל אחת יש את המסע שלה.

ידוע שלהנקה יתרונות בריאותיים מוכחים; מהשעה הראשונה שלאחר הלידה ועד לשנים קדימה. היא מחזקת את מערכת החיסון, תומכת בהתפתחות המוח ומסייעת לבניית קשר רגשי בין האם לתינוק. משרד הבריאות ממליץ על הנקה בלעדית עד גיל שישה חודשים, ובהמשך, על שילוב של הנקה עם מזון משלים עד גיל שנתיים לפחות, או כל עוד זה מתאים לאם ולתינוק. אבל מבחינתי, הנקה היא הרבה מעבר למזון. היא מבט בעיניים באמצע הלילה. חיבוק שקט אחרי יום קשה. מגע שמרגיע, שמחבר, שמחזיק את הרגע. אני שומעת לא מעט אימהות שואלות את עצמן: "אולי אני לא עושה את זה נכון?" או "למה הוא לא רגוע?". בתוך כל אלה חשוב להזכיר: את לא אמורה לדעת הכל לבד. אימהות זקוקות לתמיכה. להקשבה. למישהי שתזכיר להן שהן לא לבד בדרך הזו.

>> דעה לא פופולרית לשבוע ההנקה: אולי עדיף שלא תניקי

מקרה אחד לימד אותי שכאב הוא לא גזירת גורל, אלא סימן שדורש מענה ולא משהו שחייבים לחיות איתו: אחת האימהות שאני זוכרת במיוחד היא אביב, שפגשתי עוד לפני הלידה במפגש הכנה. ימים ספורים אחרי הלידה היא כתבה לי שההנקה כואבת מאוד. כשבדקתי אותה ראיתי פטמות פצועות במיוחד, ובבדיקת הפה של התינוק זיהיתי לשון קשורה. הדרכתי אותה על חיבור נכון לשד ותרגילי פה מותאמים, ותיאמתי לה תור דחוף לרופאת אף-אוזן-גרון. בערב היא שלחה לי הודעה: "התירו את הלשון, ההנקה כבר לא כואבת. אני רגועה". 

הסברים בגובה העיניים וחיבוק

אימהות מניקות צריכות להרגיש שהן לא לבד. שהן לא נשפטות, לא נמדדות, לא נדרשות להיות מושלמות. הן רוצות שיראו אותן ולא רק את התינוק, גם כשהן שואבות, גם כשמחליטות להפסיק. הן מחפשות תשובות ברורות, הסברים בגובה העיניים, ובעיקר חיבוק. מילה טובה. אמון.

כאבים פיזיים כמו פצעים או גודש, הנקות תכופות, עייפות בלתי פוסקת. אבל לא פחות מכך הערות מהסביבה; "הוא עדיין יונק?", "למה את לא נותנת פורמולה?", "מתי את חוזרת לעבודה?", כל אלה מערערים את האימא הטרייה. גם הקושי לשלב הנקה עם שגרת החיים, במיוחד כשחופשת הלידה קצרה ואולי אין מספיק תמיכה בבית או במקום העבודה, מה שמוסיף עומס רגשי ופיזי.

כמה דברים שלמדתי ויכולים לעשות את ההבדל, כמו למשל, להתכונן להנקה מראש, ממש כמו שמתכוננות ללידה. להגיע ליועצת עוד בהריון, ללמוד תנוחות, להבין למה לצפות. להבין שהאימא לא פחות חשובה מהתינוק ואם היא לא ישנה, לא אוכלת או מרגישה לבד, יהיה לה קשה להחזיק גם את ההנקה. לדעת שאין דרך אחת נכונה, שכל אישה, כל תינוק, כל זוג והבחירה שלהם בהתאם לצורך שלהם.

לצד כל זאת, במהלך השנים בעבודתי בטיפת חלב יצא לי גם לפגוש בנשים שלא הניקו או שהפסיקו להניק מסיבות שונות. לנשים אלו הענקתי את התמיכה הנכונה להן בכל הנוגע לטיפול בתינוק. היו נשים שסיפרו לי על יחס אחר שקיבלו מהסביבה, של שיפוטיות – לפעמים אפילו מהמשפחה הקרובה – בגלל סטטוס ההנקה שלהן. התחושה שההנקה קשורה ישירות לטיב האימהות היא שגויה ויכולה במקרים מסוימים להוביל ללחץ מיותר ולרגשות אשם סביב ההנקה. חיבור בין אם לתינוק בחודשים הראשונים לחייו הוא הדבר החשוב ביותר ונעשה גם באמצעות ההנקה אך לא רק. למדתי שחשוב לתמוך ולחזק את הנשים הללו ולכבד כל משפחה ואימא עם בחירתה. התמיכה צריכה להינתן גם על ידי אנשי מקצוע בתחום ההנקה וגם באמצעות גיוס גורמי תמיכה במשפחה והסביבה הקרובה, ואפילו דרך חיבור וקשר עם אימהות אחרות במצבים דומים. במקרים אלו הכי חשוב להימנע משימוש במושגים של כישלון או הצלחה. 

"התחושה שההנקה קשורה ישירות לטיב האימהות היא שגויה ויכולה להוביל ללחץ מיותר ולרגשות אשם סביב ההנקה"

 

בין אם מדובר באשה מניקה או לא, לפעמים מספיק משפט אחד, "את עושה עבודה מדהימה", כדי לשנות לאימא את כל החוויה. לפעמים היא רק צריכה שמישהו יזכיר לה לבקש עזרה. פעם כשחיינו בשבטים, למדנו אחת מהשנייה. היום כל אחת לעצמה, ולכן, חשוב לשאול ולהתייעץ, בעדיפות עם יועצת הנקה. תסמכי על עצמך, התחושות שלך אמיתיות. אם משהו מרגיש לך לא נכון זה לא סתם. תפני, תשאלי, תבדקי. למדי לסנן עצה שעוברת ברחוב או ברשת, והתייעצי עם אנשי מקצוע. 

הכותבת היא אינה קלניצקי, אחות טיפת חלב, מדריכה לעיסוי תינוקות, יועצת שינה והנקה, ומנהלת טיפת חלב מאוחדת בסניף עזריאלי מודיעין.