הצד המזהם של מבצעי נובמבר: "מחיר סביבתי כבד וסמוי מן העין"

פסולת דחוסה נשפכת ממשאיות הזבל בחירייה. בתוך הררי האשפה בולטים בעיקר חפצים גדולים או צבעוניים במיוחד: אינספור שקיות פלסטיק, קרטונים ואריזות צבעוניות של מוצרי ניקוי, בובות וצעצועים, לצד פסולת גדולה – המון מזרונים, רהיטים מכל סוג שאפשר לחשוב עליו, פחי אשפה שבורים שסיימו את תפקידם ואפילו תפאורות ענק שנזרקו בסיום הופעות ותצוגות. זה מרגיש ממש כמו להיות בקניון ענק, אחרי השימוש.

חשבון נפש מול הארון: 8 פריטים שהגיע זמנם לתשליך

זיהום ופסולת לא נוצרים רק ברגע שבו אנחנו זורקות אשפה, הם נולדים כבר בשלב הייצור של המוצרים עצמם. זוהי "הפסולת הסמויה מן העין" – כמויות אדירות של משאבים, מים ואנרגיה המתבזבזים ומושלכים עוד לפני שהמוצר הגיע לחנות. לאחר מכן, הסחורה מגיעה בשילוח ימי או אווירי מקצה העולם, עטופה בשכבות על שכבות של אריזות. אלה אולי מוצרים חדשים, אבל משך השימוש בהם רק הולך ומתקצר. ולא פעם, כל מוצר חדש שנכנס הביתה דוחק החוצה מוצר ישן, שמוצא את דרכו לפח. אצלנו בפארק המיחזור חירייה, שקולט כ-25% מכלל הפסולת העירונית בישראל, אנחנו רואות את התוצאה הזו בעיניים בכל יום מחדש. זה מראה בעייתי מאוד.  

נובמבר פייל

חודש נובמבר הפך בשנים האחרונות לסמל המובהק של תרבות הצריכה שלנו. בחיינו התקבעו מושגים כמו "יום הרווקים הסיני", "סייבר מאנדיי" והדובדבן שבקצפת: ה"בלאק פריידי", גם נציג מקומי התפתח "שופינג IL". ענקי המסחר המקוון הפכו לכוח המניע של הכלכלה העולמית, ובמקום ללכת פיזית לחנות, שפע הקניות מגיע עד אלינו הביתה. הנתונים מדברים בעד עצמם: לפי דו"ח האינטרנט של בזק ל-2025, כ-90% מהישראליות ומהישראלים קונים ברשת, ו-64% נעזרים בכלי בינה מלאכותית כדי לקבל החלטות קנייה. כשמדובר בחיפוש מבצעים והנחות, 43% מהבוגרים ו-59% מבני הנוער משתמשים בכלים האלה. 

שתצביע מי שלא קראה עד היום לפחות כתבה אחת על הבעייתיות שבקנייה מופרזת. אז למה אנחנו ממשיכות בבולמוס הקניות הזה שמגיע לשיא מטורף בחודש נובמבר? התשובה הפשוטה היא שקשה מאוד לשנות הרגלים, ובעיקר קשה לוותר על מה שעושה לנו טוב – בטח כשהקליק כל כך קל ונגיש. בתרבות הצריכה בה נוחות ומהירות הן ערכים מרכזיים, הוספת מוצר לסל בלחיצת אצבע קטנה, הופכת מפתה ומרגשת בלי מאמץ.

מה שהתחיל כמסורת אמריקאית לקראת חג ההודיה וחג המולד, הפך לתופעה גלובלית שלא פוסחת על ישראל. זהו חודש שלם שבו הקמעונאים "מעיפים סחורה" כדי לנפח את שורת הרווח לפני סוף השנה, מכריזים על מבצעים שוברי קופות, מבלי להוזיל בהכרח את מחירי המוצרים, מקיפים אותנו בפרסום מסיבי מהרגיל – ומרדימים את כושר השיפוט שלנו כצרכנים. להרגלי הצריכה האלו יש מחיר סביבתי כבד: ככל שקונים יותר, מזבלים יותר.

פחות זה יותר 

ממש כמו שלא נדרוך על מישהו בכוונה, לא נזרוק פסולת בחדר המדרגות ולא נעקוף בתור, כך אפשר להחליט לא לקנות "באוטומט", כי צמצום פסולת מתחיל במחשבה, בכוונה ובבחירה ערכית. הנה מה שאפשר לעשות:  

נעצור לחשוב האם אנחנו באמת צריכות את המוצר כרגע. כשנתחיל להסתכל על רכישה לא רק כ"עסקה משתלמת" אלא כפעולה שיש לה גלי הדף, התפיסה שלנו תתחיל להשתנות.
הרגלי צריכה אלטרנטיביים: יותר יד שנייה, יותר מסיבות החלפה, ויותר תיקונים למה שכבר יש בארון. צריכות משהו לאירוע חד-פעמי? אפשר לשאול מחברה. חשוב להגיד – לקנות זה לא פשע! קניות הן חלק מחוויית העולם שלנו, יש משמעות לעצם הפעילות הכלכלית, ולפעמים זה גם פשוט כיף – זה בסדר גמור. אבל המפתח הוא במידתיות.
הזבל של אחת הוא האוצר של המדינה: ברמה המערכתית להקים מתקני השבה של פסולת לאנרגיה, שיהפכו שאריות מיון פסולת לחשמל. כיום כ-80% מהפסולת בישראל נשלחת להטמנה בקרקע – פתרון מיושן שהביא את משק הפסולת לסף קריסה. שטחי ההטמנה בישראל הולכים ואוזלים. לצד צמצום הצריכה, יש לקדם פתרונות מערכתיים לטיפול בפסולת, ובהם מתקנים להשבת אנרגיה משאריות פסולת שאינן מתאימות למיחזור, כדי להפחית את היקפי ההטמנה.

עד אז, אפשר להתחיל בשינוי הרגלי הצריכה אצלנו בבית, בקניות חכמות, קשובות ומודעות יותר. אז רגע לפני שאנחנו מוסיפות עוד מוצר לסל במבצעי נובמבר, שווה לשאול את עצמנו לא רק כמה נחסוך בקנייה, אלא גם כמה נוכל לחסוך אם פשוט נוותר עליה

הכותבת היא איגי ארם, מנהלת המרכז לחינוך סביבתי בפארק המיחזור חירייה, איגוד ערים דן לתברואה.