"תסתכלי לי בשקיות של העיניים ותגידי שידעת שיום האישה היום"

יום האישה שמח! הוא כל כך שמח שאזעקה תפסה אותך באמצע חריקת שיניים ב"שינה" או באמצע ההתארגנות לעבודה. אם בכלל יש לך מי שישמור על הילדים כדי שתצאי להרוויח כסף, ולממן את הפסיכולוג שהם יצטרכו כי אימא שלהם עזבה אותם בזמן מלחמה והשאירה אותם עם השכנה / סבתא מותשת / איש זר שתפסת ברחוב שנראה בסך הכול די טוב לב. ופנוי. גם ברגע זה אני מקלידה כשמצד ימין שלי ילדה חמודה בת חמש וחצי ומצד שמאל "גבי ובית הבובות", שנותנת באופן רציף לילדים שלי אשליה שהם חיים במדינה ורודה ומלאת נצנצים ולא במדינת מלחמה שאין בה שום ידיעה מה יהיה מחר והאם נשרוד (זה הקיו שאת יכולה ליישר עוד קצת את העוגה הזאת, כן כן).

>> "הקלות" בהנחיות: לכו לעבודה אבל תשאירו את הילדים בבית

רגע, תסתכלי לי בשקיות של העיניים ותגידי שהיה לך בכלל מושג שיום האישה היום. חה בדיוק. בכל אופן, נשבעת, "יום האישה" היום, ובמקום לצחוק או לכעוס בנוהל על המתנות הגרועות שנשים מקבלות במשרד, החרדה שמחר נקום ולא יהיה משרד, ליטרלי, מרחפת מעל כולנו ונותנת "פרופורציות" או כפי שזה מתבטא בפועל – תירוץ להזניח את כל הנושאים הבוערים – כדי למנוע בעירות מטילים. 

ולכן, לכאורה נשמע הגיוני לכולנו שהעניין הנשי נדחק שוב אחורה. מה זה אחורה, הוא יושב בסוף של האוטובוס עם דרבוקה, תוף מרים וחברים עם כובעי אדידס. אני רואה את הרמת הגבות וההנהון כרגע בקטע של "בסדר, נו, התרגלנו", ושוב, אני מול טור שמלרלר על מה שצריך לעשות אבל אין מה לעשות באמת, אבל אולי תרשו לי לנסות להכניס בטור הזה גם קצת תקווה ולא רק ייאוש, כי וואלה, יש לנו מספיק ממנו כרגע.

הממשלה שלא סופרת נשים

קודם כל, ברור לנו שמצב הנשים קשור ישירות להרכב הממשלה, נכון? יופי. אני לא יודעת למי הצבעתן או מה דעתכן הפוליטית, אבל אני לא חושבת שזה סוד שכרגע אין שם אף אחת או אחד בתפקיד מכהן שמתעניין בנשים (לראייה, הפלת החוק על החדרים האקוטיים, ניסיון להרחיב את סמכויות של בתי הדין הרבניים ועוד – זה ממלא טור נפרד, באימא שלי).

עכשיו, אפשר לשער שביבי יחפש בקרוב איך לסיים את מלחמת "לוע. הארי.הפעם. באמת.סופי 3" עם ידו על העליונה, ואני לא מתכוונת לזה בקטע צבאי אלא בקטע של סקרים, וגם אם אתן אוהבות או מעריכות את ביבי, אי אפשר להתווכח על העובדה שהוא יכול להרכיב בימינו רק ממשלה דתית קיצונית שנשים רק מפריעות לה. ואתן יודעות מה באמת יפריע לממשלה הזו? פתק אחר בקלפי. אז בעצם, את יום האישה הזה אפשר להתחיל ולסיים עם תקווה רק ליום האישה הבא, שיהיה פה שינוי. שיהיו סוף סוף אנשים ונשים מספיק טובים במקומות קבלת ההחלטות שיעשו דברים עבורנו הנשים, וטובים בכלל, אם אפשר. 

"אפשר לשער שביבי יחפש בקרוב איך לסיים את המלחמה עם ידו על העליונה, ואני לא מתכוונת לזה בקטע צבאי אלא בקטע של סקרים, וגם אם אתן אוהבות או מעריכות את ביבי, אי אפשר להתווכח על העובדה שהוא יכול להרכיב בימינו רק ממשלה דתית קיצונית שנשים רק מפריעות לה"

 

ולפני שאני נוזפת בכל ראשי המפלגות שאין להם מספיק נשים ברשימה – תרשו לי רגע לתת זווית נוספת של מאחורי הקלעים. לאחרונה שוחחתי עם אדם מרכזי בפוליטיקה, והעליתי מולו את עניין הנשים ברשימה והוא אמר לי בפשטות ובוטות "הן לא רוצות". נעשו פניות לנשים בכירות בתחומן, הן סירבו, וכשעושים את הפנייה לגברים שנמצאים באותו לבל מקצועי, הם מסכימים. ולכן, הוא אמר, כשהנשים הבכירות לא מסכימות, אם נרצה להכניס נשים באופן שווה – זה למעשה מאלץ אותנו בעצם "להתפשר" על איכות הנציגות הציבוריות שאנחנו מביאים.

עכשיו, להגיד לכן שאם מישהו היה אומר לי "בואי עכשיו להיות חברת כנסת" הייתי עפה על זה? לא בטוח. הרעיון לקבל ארס ממשפיעני הרשת של ביבי ולהסתובב ביום יום אחוקית במסדרונות לצד דרעי ומירי מעורר בי בחילה (שלמזלי במצב האכילה הרגשית שלי יכולה לעשות למשקל שלי רק טוב), וכמובן שככל שאת בכירה יותר, את מפחדת יותר להפסיד את מה שיש לך כרגע. אבל היי, אם תסכימי, אולי כולנו נרוויח.

אז אני רוצה לסיים במילות הקטע הוויראלי לאחרונה "שיהא לנו האומץ להביא את כל כולי" (בבקשה תגידו לי שראיתן את זה! זה משעשע ביותר). אבל בינינו, אני מקנאה ביוצרת הסרטון, שאשכרה יש בה את האומץ להביא את כולה בלי ציניות, ואני מאחלת למען כולנו, שביום האישה הבא, נעשה פינקי(ת) והמוח ונשתלט על העולם.