איבדתי את המזוודה – וזה הדבר הכי טוב שקרה לי

ארזתן לבד? זה לקח שעות, ימים ולילות? לא עוד, כי כתבתי לכן מדריך שיסגור פינה: כיצד לארוז מה שחשוב באמת.

>> דודה שלי מנסה לשכנע אותי להזריק בוטוקס. מה לעשות?

לאלה שקוראות שורות אלה וחושבות: ״נו באמת, מה עכשיו טיפים לאריזה ולטיול ועוד ממי? סטנדאפיסטית?״, אז גבירותיי, מדובר בי, אישה שהפכה ללא פחות מכוהנת זן. אישה שחזרה מ-22 ימי טיול משפחתי עם שלושה ילדים, בהרים בצפון איטליה, כשהמזוודות עם הציוד לא הופיעו בשום שלב, כשבכל פעם הובטח בשיחות קודחות עם שדות התעופה ״הנה הנה המזוודה״ ולא הנה ולא מזוודה. מה שקורה במצב כזה בדרך כלל הוא תהליך רוחני קלאסי בו חייבות לעבור את כל השלבים: הלם, לחץ, כעס, עלבון, קורבנות, עצב, זעם ובסוף כמו בכל מסע טיפולי – שחרור והשלמה (השלמה עם זה שקרם החתלה שימש אותי לקרם פנים, קרם נגד גירוד מיתושים וחומר סיכה. סתם סתם, איכס).

מה שאני מתכוונת זה שגילינו שאנחנו לא באמת צריכים הרבה, ושיש קסם בלהיות צועניים וללבוש שני זוגות מכנסיים במשך חודש, וכדי לגוון החלפנו בגדים אחד של השני. זה הגיע למצב שכבר לא רציתי שהמזוודה תחזור, כי באיזשהו מקום השפע שהיה שם מיותר, וגם מה יותר מאחד וכיף מלהתלונן ושיש את מי להאשים? הרי כל מה שמשתבש לנו בטיול זה בגלל המזוודה. ״אם היה לי את הסכין בישול שהבאתי לא היינו צריכים להוציא עכשיו 100 יורו במסעדה על ארוחת ערב (פחחחח סמיילי קורץ עם לשון בחוץ)" או "אם היו לי נעלי הספורט שלי, לא הייתי עולה 3 קילו וטוחנת עכשיו פיצה, ודאי הייתי עושה אימון כעת (ההההה צחוק נחירה עם בורטה בפה)" או "אם היה לי את הלנז׳רי שארזתי, וואווווו איזה… (תשלימו לבד ודמיינו אותי בפיג׳מה שהיא חולצה של אביגיל בת ה-6 ומכנסיים של אורי, בן זוגי)".

"אל תארזו את החרדות שלכן. ואם יהיה קר בערב? ובכן, פשוט תיכנסי הביתה"

יהיה יותר זול לקנות פה הכל מחדש במילא, לא? נגה ד'אנג'לי בחופשה עם משפחתה | צילום: פרטי

אז אחרי ההקדמה הזאת, קבלו כמה טיפים לאורזות ולנופשות:

1) אל תארזו את הפנטזיות של מי שהייתן רוצות להיות. מצאתי עצמי אורזת ספר! באנגלית! בארץ אני לא קוראת אפילו בעברית, אבל בחו"ל אני בטח אשפר את השפה וגם ארשם לסדנת דואולינגו ואלמד ספרדית תוך כדי? בטח (לא קראתי שורה מהספר, כן?). כמו כן, היו גם את נעלי ספורט שארזתי כי חשבתי בטוסקנה להיות אצנית, כשבארץ הספורט היחיד שלי הוא רבצנית. ועל זה נאמר – חבל על האובר ווייט, תרתי משמע.

2) אל תארזו את החרדות של מי שאתן מפחדות להיות. אל תארזי שמונה סטים של מעילים למקרה שתפרוץ סופה. ״ומה אם יהיה קר בערב?״ ובכן, פשוט תכנסי הביתה. תשאירו את שק החרדות שלכן ותיק התרופות שלכן בארץ ותביאו רק מהה שממש חשוב, כמו וורמוקס (מי שלא יודעת מה זה, החיים שלה יפים. תתקדמי).

הילדה לובשת מעיל גשם של אמא, מה קרה. נגה ד'אנג'לי בחופשה עם משפחתה | צילום: פרטי

3) אפשר לקנות הכל בחו"ל. זה גם יותר משתלם. אתם יודעים איך ממירים מיורו לשקלים? מכפילים בארבע ואז מוסיפים 20 אחוז והתוצאה היא תמיד שבארץ יותר יקר.

4) לא להעמיס משחקים לילדים שאף אחד גם ככה אף פעם לא משחק, ואם משחקים, זה רק כדי לא להרגיש שסתם סחבתם (אוקיי, אולי חוץ מטאקי). במקום, אני ממליצה כן לארוז תיק של חטיפים, ממתקים וכל דבר שאפשר לשלוף בטיסה, בנחיתה, בהמראה, בהמתנה, בהליכה, בישיבה, ברביצה, בקיצור – הבנתן. לפעמים רשרוש שקית חטיף נפתחת היא הסאונד הכי יפה שיש, וגם מביא איתו שקט, שהוא גם סאונד נדיר בימינו.

5) לקחת בתיק לטיסה בגדי ים. עם כל הכבוד לזן, יש גבול לנזק שבלהצטלם עם בגד ים לא הולם, באמת הכל אני אסבול. רק לא את זה. וגם לא אתן.