חתונה ממבט ראשון 4: והם חיו באושר ועושר עד… לא ברור
איתמר וקארין אמרו "כן" מזויף, שי אמר "לא" מהלב וכולנו מחזיקים את כל עשרים אצבעותינו בשביל ניצן ומנו. ואם יש משהו שתקחו מהעונה הזו הלאה זה את הסוויפ ימינה בטינדר. חזרו אליו, האמינו לו, שימו בו את מבטחכם. אולי מחכים לכם שם המנו או הניצן שלכם
זה ציפור? זה מטוס? לא, זה "גזלייטר-מן!". איתמר נכנס לקליניקה של יעל ודני בפעם האחרונה, כמו גיבור על שהגיע להציל את העולם מנשים שלא מבשלות. "מה שלומכם", הוא צועק בקול, מתפרש על הספה. דני מאבחן שזו חתיכת כניסה ואיתמר עונה שהוא פשוט מאוד מתרגש – אחרי הכל, תכף הוא יראה את קארין אחרי יומיים שלא. אבל איתמר לא באמת מתרגש, הוא פשוט מנכיח את הדומיננטיות שלו בחדר, מוודא שהוא שולט בלו"ז, אפילו לפני שקארין נכנסת. יעל שואלת את איתמר איך חווה את היומיים האחרונים בלי קארין, איתמר עונה שהתגעגע ושהתפעל מהאופן הפרגמטי בו קארין שלחה לו מרק כי היה חולה. מזל שהתוכנית נגמרה ויעל לא תזכה לנזוף בקארין על המחווה.
>> לכל הטורים של הדס בשן על חתונה ממבט ראשון 4
בחצי השני של המונולוג, איתמר משנה כיוון ומחמיא לעצמו על ידי השמצת קארין. הוא מספר כמה הוא "עושה אחלה לימונדה מכל לימון", איך הוא "מסתגל למצבים חדשים" ועוד שטויות שאנשים אומרים בראיונות עבודה – ועד כמה קארין לא כזו. קארין, לדבריו, יותר לחוצה ופחות יודעת לצאת מאזור הנוחות שלה וזו עלולה להיות בעיה בהמשך הקשר. דני ויעל מיד מזהים את הבולשיט. הם מזכירים לאיתמר שקארין עשתה הרבה דברים נועזים בחיים שלה, רילוקיישן, לימודי טייס, פאקינג גירושים – זה שהיא לא אוהבת לרכוב על גמל לא הופך אותה לקפוצת הישבן שאיתמר מצייר.
נהניתי מההגנה המיידית הזו של דני ויעל על קארין. חבל שלא ראינו יותר ממנה במהלך התוכנית. אבל אם יורשה לי רגע לטעון דווקא לזכותו של איתמר – יתכן שהוא באמת מאמין במה שהוא אומר, שהוא היה יותר נינוח וזורם מאשר קארין ב-42 הימים האחרונים. אלא שזו לא חוכמה להרגיש בנוח כשהכל שלך – הדירה, המשפחה, הבידוד, הריבים. ההפקה סגדה לאיתמר מהרגע הראשון, צילמה באזור הנוחות שלו, יזמה מפגשים עם חברים ומשפחה שלו – בעוד קארין נותרה כדמות משנית. מדוע, למשל, לא ראינו את קארין לוקחת את איתמר לסימולציה על מטוס? חולקת איתו את האובססיות שלה? אפילו הכניסה של איתמר לפני קארין בסצנה הזו, מספרת לנו משהו.
ההפקה סגדה לאיתמר מהרגע הראשון, צילמה באזור הנוחות שלו, יזמה מפגשים עם חברים ומשפחה שלו – בעוד קארין נותרה כדמות משנית
"קארין!", צועק גזלייטר-מן, מזמן אותה לחדר באגרסיביות וממהר להודיע – אני החלטנו שנשארים ביחד. דני ויעל בכל זאת רוצים לשמוע קצת מקארין. קארין מעלה שוב את עניין "חוסר הרגש". המילים "חוסר רגש" ישמעו עוד שוב ושוב במהלך השיחה הזו, אבל מה כוונתן? חוסר רגש של קארין לאיתמר? של איתמר לקארין? של שניהם אחד לשני? ולמה דני ויעל מהנהנים כאילו "חוסר רגש" זה דבר טוב? האמת שזה לא באמת משנה – כשקארין אומרת "חוסר רגש" מה שהיא באמת רוצה להגיד זה "איתמר שקרן". היא הרי כבר לא מאמינה לו שבועות. גם עכשיו, אחרי ששלחה לו שלושה מרקים, כשהיא יושבת מחובקת איתו על הספה, קארין נראית סקפטית. ובכל זאת, קארין מאכזבת צופות רבות ומחליטה להישאר. היא כנראה עשתה זאת רק כדי להיות שם רגע אחרי שהמצלמות יכבו ולהיווכח בעצמה עד כמה איתמר חרטטן. "יש לקשר שלכם הרבה פוטנציאל", אומרת יעל, כאילו הקשר הוא תלמיד כיתה ח' שמעבירים למגמת נגרות.
שני אנשי החוסר רגש ממשיכים אל המעלית, שם הם מתחבקים בחוסר רגש, מתנשקים בחוסר רגש, משתובבים בחוסר רגש. מועקה גדולה מלווה את הצפייה בבני אדם שכרגע הודו שהם לא באמת בעניין אחד של השנייה, מבצעים סימולציה לאיך אהבה צריכה להראות. זה כמו לצפות בפורנו גרוע. מיד אחרי שידור התוכנית, התפרסם במאקו ראיון עם קארין בו סיפרה שהם נפרדו שבועיים אחרי כן וש"בתחושה האישית שלי הוא אמר 'כן' רק כדי לצאת טוב למצלמות". מה שקארין הרגישה רוב הזמן, מה שיעל חששה ממנו בפרק שעבר – כל זה התברר כנכון. איתמר תכנן לומר "כן" ולברוח, כמו אמיר בעונה הקודמת. לא ברורה לי הטקטיקה. הרי בסוף אנחנו מגלים הכל.
לשי נגמר הכוח
הלאה לשי והדס. ערב הפרידה האחרונה, השניים מבלים צהריים ירושלמים עם פסקול נוגה ושי מגיש להדס מכתב. בלי מתנה. היא לא מגישה לו לא מכתב ולא מתנה, אז כנראה אלה לא כללי הפורמט ואני כבר מבולבלת – אבל החשוב הוא שהמכתב מרגש את הדס והדס מרגשת את שי. "לא משנה מה יהיה, אני תמיד איתך", אומר שי כשהוא מחבק את הדס חזק ונושם אותה לתוכו. מתישהו לאורך הדרך שי החליט להתמסר לערגה ולכמיהה. זוכרים את הקראש הלא ממומש שלכם מהתיכון? כמה מתוק היה הכאב הזה, כמה טוטאלי היה שברון הלב, איזה עונג היה לשמוע שירים עצובים ולבכות? זה המקום ששי איפשר לעצמו להיות בו בעונה הזו. הוא ידע שהדס לא בעניין, הוא לא ניסה לשכנע אותה כמעט, לא התפלש במזוכיזם ולא שקע במרירות. הוא הבין שהוא מאכלס עכשיו את "פרינדזון הדס" ופשוט החליט ליהנות מזה – ומהקמטים באף שלה כשהיא מחייכת. יתכן שבשביל אדם כמו שי, שעד עכשיו חי במסלול המהיר ובבדידות מזהרת, היכולת להיות כל כך חשוף ופגיע, היא צעד משמעותי.
הדס, לעומת זאת, לא למדה מהתהליך הזה כלום. ולא לימדה אותנו כלום. זו לא אשמתה, חלילה – מי שכל קו העלילה שלה נסוב סביב התחמקות מנשיקות על הפה, די מוגבלת ביכולת לספר סיפור. אולי אם לאורך הדרך הדס הייתה נזהרת פחות בכבודו של שי ומספרת לנו מה בדיוק לא מושך אותה בו, היינו יכולים ללמוד משהו, אבל היא מעולם לא סיפקה ג'וס. רוב המונולוגים של הדס למצלמה היו ייבוש שנע בין "לא יודעת" ו"אין לי מושג". גם אל יום ההחלטה היא מגיעה עם התובנה החשובה "אני לא יודעת" ומכריזה שעדיף ששי יחליט לפניה מה עושים, והיא כבר תמצא דרך לזרום. היא מתוקה, הדס, ואני מאמינה לה כשהיא אומרת ששי נכנס לה ללב, שהידידות הזו מבוססת על משהו אמיתי, אבל מעולם לא הבנתי מה היא עושה בתוכנית הזו. היא פשוט לא אישיות טלוויזיונית בשום מובן.
שי מצטרף להדס על הספה ומוציא מכתב מהכיס. עוד אחד??? ברגע האחרון הוא מחליט לקרוע את הדף במקום לקרוא אותו בקול, ואנחת רווחה קולקטיבית נשמעה בכל הבניין שלי. תודה, גבר! במקום זאת, שי מדבר מהלב – הוא מספר על הצדדים הפחות אסתטיים של להיות מאוהב במישהי שלא, על כמה זה מקשה עליו ומקנח ב"נגמר לי האוויר ונגמר לי הכוח". הוא מחליט לסיים. שי יודע שאקט הנתינה האחרון שלו להדס יהיה לשחרר אותה. הדס מקבלת את התשורה ברגשות תודה עמוקים. אין מה לומר, שי הוא קלאסה. מי שתזכה בו ותאהב את הפרצוף (המצוין!) שלו – תהיה בת מזל אמיתית.
שי יודע שאקט הנתינה האחרון שלו להדס יהיה לשחרר אותה. שי הוא קלאסה. מי שתזכה בו ותאהב את הפרצוף (המצוין!) שלו – תהיה בת מזל אמיתית
בזכות האלגוריתם של טינדר
הלאה לניצן ומנו. הזוג שמוקם בסוף הפרק כדי שנגמור עם חיוך מטומטם על הפרצוף ונסלח על הכל. ניצן ומנו מתחילים את פרידתם הזמנית במשחק דינמיקה זוגית פרי המצאתם – הם אפילו לא צריכים כרטיסי זוגיות יותר, מושלמים! הם אומרים מילים שיתארו את 42 היום האחרונים, כמו "זוגיות", "מרפסת", "התמודדות", ו"חפירות" – משום מה לא מופיעות שם לא "סאטיבה" ולא "אינדיקה". מנו וניצן מדברים לא מעט על התהליך שעברו, אבל למען האמת, אני עדיין רואה בהם את אותו זוג נלהב מסיישל. אני לא יודעת כמה תהליך ראיתי ואם תהליך בכלל היה נחוץ. הם רצו אחד את השנייה מהתחלה, היא התמכרה לרוגע שלו, הוא העריץ את החוכמה שלה. גם בארץ, מלבד כמה מהמורות, הם הסתדרו מצויין – אבל הדבר היחיד שהפריע בדרך היו הדאגות של ניצן. היא התקשתה להחליט אם מנו הוא בחור "הטווח הארוך" שלה. זה לא העכשיו שהפריע לניצן – למרות העישונים בסלון, למרות ישיבות יום חמישי, למרות שפעם הוא לא החמיא לה בדיוק במילים שרצתה. זה העתיד שישב עליה. נדמה לי שלקראת הסוף ניצן קיבלה החלטה מושכלת לחיות את הרגע ולשלוח את העתיד קיבינימט. ואז היא התחילה ליהנות. ומנו? מנו הוא אדם מושלם ועל כן לא היה צורך שיעבור שום תהליך.
מנו וניצן אומרים מילים שיתארו את 42 היום האחרונים, כמו "זוגיות", "מרפסת", "התמודדות", ו"חפירות" – משום מה לא מופיעות שם לא "סאטיבה" ולא "אינדיקה"
ניצן מתייצבת מול יעל ודני, מנו מצטרף אליה עד מהרה ולמרבה המזל לא מתעללים בנו יותר מדי – ההחלטה להישאר ביחד ברורה. מנו אפילו משקיע במילון מונחי הווי המרפסת שלהם. מתוקי! יעל ודני מחייכים לעצמם בתחושת סיפוק. יאללה, קחו קרדיט, למרות שביננו, ניצן יכלה לעשות את העבודה לבד. התוכנית אפילו לא יכולה לקחת קרדיט על השידוך – זה בכלל האלגוריתם של טינדר שחיבר בין שניהם מלכתחילה ויתכן שהיה ממשיך להתעקש עד שהיו נפגשים. אם יש משהו שתקחו מהעונה הזו הלאה – זה את הסוויפ ימינה. חזרו אליו, האמינו לו, שימו בו את מבטחכם. אולי מחכים לכם שם המנו או הניצן שלכם.
אבל רגע, האם ההימור של ניצן עבד? האם מערכת היחסים שרדה את הריל לייף? אחרי שידור התוכנית, ניצן ומנו פרסמו יחד פוסט משותף באינסטגרם עם המילה "תודה" וצילום של ידיים משולבות. הדיבור הרווח הוא שאחרי חודשיים יחד הם נפרדו אבל כעת "הם עובדים על זה". באופן קצת מחשיד, זה בדיוק הסיפור שמסופר על לירון ועינת. מה שלא יהיה – גם אם ניצן ומנו לא שרדו כזוג, זה לא יוריד מאהבתי אל אף אחד מהם.
מי שכן נפרד ולא יחזור – זה אנחנו, חברות וחברים. אחרי שלוש עונות של מעקב צמוד, אני פורשת. אינני יכולה עוד. את העונה הבאה של חתונמי תראו בלעדיי. קצתי בכתיבה עד שתיים בלילה פעמיים בשבוע, באכילה לילית, בשתיית קפה בלתי מבוקרת. ואגב, אני לא נפרדת רק מהטור ככותבת אלא גם מחתונמי כצופה (אחרי ספיישל מנור ואיפה הם היום, אובייסלי. עדיין צריך לשמור על צלם אנוש). כבר אין הרבה "דוקו" בדוקו ריאליטי הזה, כמו שאין הרבה ניסוי חברתי ב"אח הגדול". התחלתי לכתוב את הטור כי התעניינתי במערכת יחסים זוגיות, אבל בעונה הזו למדתי מעט מאוד על מערכות יחסים ולא בא לי להישאר לעוד סיבוב. לא נורא, נהננו כל עוד זה נמשך. תודה ענקית לכל מי שקרא, הגיב, שיתף, פרגן, דרבן ועזר לי למצוא דרכים יצירתיות להתלונן. לא משנה מה יקרה, אני תמיד אתכם. אני נחל ואתם סלע. תביאו נשיקה.