חתונה ממבט ראשון 4: מעיין סופסוף יוצאת מהאדישות!

ברכות מאילת! מדור השבוע מוגש לכם אחרי ארוחת ערב מוגזמת ולפני ארוחת בוקר מוגזמת לא פחות – כך שאני חווה הזדהות מלאה עם אקט הפלאפל-אחרי-ג'חנון של עומרי. זה לא היה קל לצפייה אבל תודו שהכבדות שעומרי כפה על קיבתו הולמת בדיוק את מצב הרוח הלאומי בשעה זו, ואת התמה של הפרק כולו (ויש היאמרו, העונה כולה): להעמיס, להכביד, להאט את המטבוליזם, להוציא את חשק לחיות. שנתחיל?

>> לכל הטורים של הדס בשן על "חתונה ממבט ראשון 4"

הבעיות של עומרי

אחרי שיצאה לבדה אל הרחובות הקשוחים של פלורנטין, מעיין מתעוררת בדירתה הישנה והפנויה (מה קרה, אין סאבלט בעולם, גב' רוטשילד?). בסוף הפרק שעבר, כזכור, מעיין זכתה לדיס-הזמנה מצד עומרי, שהחליט ללכת לבד למסיבת הפתעה של חבר. סורפרייז! אחרי שיצא, מעיין עזבה את הבית בכעס, ואז, מסופר לנו כעת, היו כמה התכתבויות, סינונים ואפילו איזו רבע שיחה. כעת היא מתכוננת לאסוף את עומרי במכונית כי הם נוסעים לריב ביפו. למה אי אפשר לעשות את זה בבית? כנראה משהו שקשור בלו"ז הפקה ולוקיישנים. אין שום מניע עלילתי לכך שהשיחה הזו תתקיים במהלך אטרקציה זוגית נוספת, אבל ההפקה אמרה דברה – עומרי צריך לארגן ארוחת בוקר במיידי וכנראה מתוך היסטריה יוצא לו ג'חנון טו גו.

השניים מתמקמים על גבעה אופנתית ובין בצק לרסק, מעין כבר מוכנה עם שיגור טענותיה: עומרי לא היה צריך לומר לדני שהיא מוזמנת למסיבה ואז לבטל את ההזמנה ברגע האחרון. הוא חייב ללמוד לתקשר רצונות בצורה יותר משוכללת. הקייס של מעיין כל כך מוצק, שלראשונה בתוכנית היא נראית כאילו באמת אכפת לה ממשהו. סוף סוף היא יודעת מה הבעיה בקשר הזה, או יותר נכון שלוש הבעיות: עומרי אנוכי, עומרי אימפולסיבי ועומרי לא אומר דברים בזמן. האמת היא שעומרי הוא באמת כל דברים האלה, זה גם מסביר את ההתנהגות הילדותית שלו בקשר לקניית הספה ולהלבנת השיניים מהפרק שעבר, רק שלצערי מעיין לא דוחפת גם את אלה לריב. חובבנית. היא נשארת באזורי ההזמנה ליום הולדת כשהיא טוענת שאם עומרי היה אומר מראש שהיא לא מוזמנת, היא הייתה הכי קולית עם זה בעולם. 

מעיין ועומרי | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

אבל האם זה נכון? אני לא משוכנעת. יש מצב שמעיין הייתה נעלבת אם לא הייתה מוזמנת מראש למסיבה והאמת שדי בצדק. יש הזדמנויות אחרות להיות לבד עם חברים, להשאיר בת זוג מחוץ לתוכניות עם חברים בסופ"ש זה דיק מוב בכל מקרה. אבל לא ניקח ממעיין את עמדת הצודקת וכמובן שלא ניקח ממנה את ההתנצלות שהיא מקוששת מעומרי. או במילותיו: "ייקח לי עוד זמן להשתנות". 

אני שמחה בשביל מעיין, באמת. נחמד לראות אותה מנצחת בריב. עזבו, נחמד לראות אותה עושה משהו שהוא לא גמגום מתמשך והצטנפות בתוך סוודר. אבל צריך לזכור שגם היא תרמה לפאלטה הזו. לא שכחנו שמעיין אישרה לעומרי ללכת בלעדיה והסתירה את רגשותיה האמיתיים. מעיין אשמה בחוסר תקשורת ובפאסיב אגרסיב לא פחות מעומרי. אבל עומרי לא מזכיר את העובדה הזו. הוא כנראה כן שכח או שלא שם לב מלכתחילה, מה שאומר שההבנה שלו בזוגיות עוד פחותה ממה שחשבנו. 

עומרי ומעיין התחברו סביב התובנה המשותפת שעומרי היה לא בסדר. מעיין מסיימת את הסאגה, לעת עתה, עם האמירה הכי מנותקת בתולדות חתונמי: "שנינו אנשים שמקלילים סיטואציות"

אבל מה זה משנה, העיקר שעומרי ומעיין התחברו סביב התובנה המשותפת שעומרי היה לא בסדר. מעיין מסיימת את הסאגה, לעת עתה, עם האמירה הכי מנותקת בתולדות חתונמי: "שנינו אנשים שמקלילים סיטואציות". כן, בהחלט. אתם קלילים כמו מה שמתרחש לעומרי כרגע בתוך הבטן. היינו מוסיפים גם לאפה להקללה. 

יומולדת, חגיגה סטנדרטית

ממעיין הקלילה למעיין המסבירה – אק"א אחות של איתמר. גיבורנו המיוסר מגיע הפעם לבדו לביקור אצל אחותו ואחייניו כדי ללכת בין שדות, להביט ברגבים ולדבר על קארין, הבחורה שהוא לא מאוהב בה. איתמר עושה מאמץ כדי להראות למעיין שקשה לו, כי אין לו ניצוץ עם קארין ("אין ניצוץ" הפך בעונה הזו לדבר הכי מעליב שאפשר לומר על בן אדם). מעיין האחות מתלהבת מההזדמנות להפגין את חוכמת החיים שלה ופוצחת במונולוג על כמה שניצוצות מתאימים לגיל 20 ולא לשלב הבוגר והבשל ששניהם נמצאים בו. האחות כל כך נהנית מזמן המסך הזה, שהיא שוכחת לשאול את איתמר את מה שמסקרן את כולנו – מה, בעצם, מרחיק אותו בשלב הזה? האם הוא גילה משהו פחות אטרקטיבי בקארין, ואם כן, האם במחילה הוא יכול לספר לנו מה זה? כמו עם הרבה זוגות בחתונמי, את הדבר הכי מעניין – למה מישהו לא רוצה מישהו – משאירים כחידה. וכך גם השיחה הזו, על אף איצטלתה העמוקה, לא מחדשת לנו הרבה. איתמר מחליט להמשיך לתת צ'אנס ולחגוג לקארין יומולדת מרשים במגבלות הקורונה, ועל הדרך מחלק לעצמו מחמאה ש"מדליק אותי שהיא ברמה האינטלקטואלית שלי". האמת היא שקארין כנראה כמה רמות מעל איתמר, אבל מישהו סיפר לו כשהיה ילד שהוא מחונן וזו צרה שכולנו צריכים להמשיך לחיות איתה.

איתמר מחלק לעצמו מחמאה ש"מדליק אותי שהיא ברמה האינטלקטואלית שלי". האמת היא שקארין כנראה כמה רמות מעל איתמר, אבל מישהו סיפר לו כשהיה ילד שהוא מחונן וזו צרה שכולנו צריכים להמשיך לחיות איתה

המשך הפרק בגיזרת איתמר וקארין הוא הפקת יומולדת סטנדרטית למדי – בלון, ארוחת בוקר, פרחים, ארוחת ערב, חלוקים עם הקדשה אישית, על פיהם קארין היא הטייסת ואיתמר הוא המשנה, חמוד אבל לא התפוצץ לי הראש. האינטלקטואל הגדול היה יכול, למשל, לקנות לה ספר על טיסה ולהעניק לקארין לפחות מתנה אחת שהיא רק שלה. אגב, נדמה לי או שהיה שם גם מסאז'? זה היה כל כך מהיר שאני לא בטוחה שלא חלמתי. בכל מקרה, קארין אסירת תודה על כל מה שאיתמר ארגן במלאכת מחשבת (כלומר, הזמין בוולט) ולנצח תזכיר את היום שבו טעמה לראשונה מקרון מלוח. אנחנו לא משלים את עצמנו שמשהו מהותי השתנה בין שניהם. זו כנראה הייתה הפוגה זמנית בתוך מאבקי הכוח.

קארין ואיתמר. היינו שמחים לדעת מה קרה אחרי שכבתה המצלמה | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

מנו וניצן: רפיון וריקנות

גם מנו וניצן בשבוע של אחים, והם פוגשים את אחיה של ניצן וזוגתו לעל האש בפארק. גם הם נשאלים לטיב הקשר ביניהם ובאופן סימטרי, כל אחד מספר על הרגש של השני –  ניצן מספרת לגיסה ש"מנו נראה לי מבסוט", מנו מספר לאח ש"היא צריכה להרגיש בנוח". בפנטזיה שלי, הבחירה הזו היא סימן לכך שהם עדיין נורא רוצים זה את זו. שכל אחד מהם כל כך בעניין, עד כי מה שמטריד אותם זה מה מרגיש השני. אבל אני כידוע לא אובייקטיבית כשמדובר בזוג הזה, ורק רוצה שהם יחזרו לבלות המון זמן יחד בעירום. 

מהר מאוד אני אגלה שזה לא בדיוק המצב. למעשה, מנו מתוסכל מכך שניצן לא מלטפת לו את הברך מספיק. הוא מסווה את הקושי שלו בבדיחה כושלת כשהוא מתלונן בפני הגיסה ש"היא לא מפסיקה לגעת בי, די כבר", בצרפתית זה כנראה היה עובד יותר טוב. בבית ניצן מנסה להתעמת עם מנו על המשפט הזה. היא מעוניינת שמנו יבין שהיא לא קרה, היא פשוט עוד לא השתחררה איתו לגמרי. היא גם רוצה שהוא ידבר איתה על הדברים במקום לעקוץ אותה בפני אנשים אחרים. מנו לא משתף פעולה עם השיחה וקובר כל ניסיון ב"הכל טוב", "אין בעיה", "ככה את". מנו למד, כנראה, בשלב מסוים בחייו שאדישות היא הפתרון לכל. או שלכל הפחות שזה מה שבנות אוהבות. אבל זה לא נכון במקרה של ניצן – אותה, האדישות מכבה. זה קשה לזרוק כדורים כל הזמן ולא לקבל אותם בחזרה, זה מכניס אותה לתחושת רפיון וריקנות. לבסוף מנו מודה ש"הייתי יותר שמח אם היית חמה יותר" וניצן מרגישה שיש כאן התקדמות – אבל אין באמת. גם לא אחרי הפרחים שמנו שולח והנשיקות שהם מפזרים זה על פרצופה של זו ולהפך. זו התפייסות נעימה לצפייה, אבל היא לא משכיחה את כל מה שחסר בתוכן. 

מנו למד, כנראה, בשלב מסוים בחייו שאדישות היא הפתרון לכל. או שלכל הפחות שזה מה שבנות אוהבות. אבל זה לא נכון במקרה של ניצן – אותה, האדישות מכבה

ראשית, ואני יודעת שהתלוננתי על זה בעבר – הייתי שמחה לדעת על מה אנחנו בכלל מדברים. האם מנו וניצן הפסיקו לעשות סקס? האם ה"את לא נוגעת בי" זה יופמיזם ל"הפסקנו לשכב"? או שהכל בסדר במיטה שלהם, ורק על הספה בסלון העישונים יש צרות? נשגב מבינתי איך בתוכנית שמתאבססת על כל פינוי של צלחת שקשוקה, על אחד הדברים החיוניים ביותר למערכת יחסים, סקס, לא מוכנים לספר לנו. אני לא יכולה בכלל להתחיל לאבחן את הסיטואציה בלי המידע הזה. אי אפשר לעבוד ככה!

ניצן ומנו | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

שנית,  אנחנו עדיין לא באמת יודעים דבר על הצרכים של מנו. הצרכים של ניצן ברורים לנו – היא רוצה את מנו, אבל בגרסה קצת יותר ערנית. מה מנו רוצה וצריך? האם הוא בכלל מכיר את עצמו מספיק כדי לדעת? ואם הוא לא מוכן ללמוד כלום, למה הוא הגיע לתוכנית הזו? זה לא שחסרו לו סטוצים. נאה דרש אח של ניצן – ברגע שגם ניצן תעבוד קצת כדי שמנו יהיה מרוצה, ולא רק להפך, זה יהפוך לקשר הרבה יותר אמיתי. אבל בשביל שזה יקרה, מנו חייב לספר לנו משהו על עצמו מלבד שהוא אוהב להזמין חברים בחמישי. 

אנו שבים אל עומרי ומעיין בסוף הפרק, כדי לצפות בהם מוסרים לדני הודעה חשובה: עוברים דירה. כי אין דבר שיותר אומר "להקליל סיטואציות" מלהיכנס לעוד תהליך של אריזה ופריקה וריבים עם מובילים. הזוג היחיד שלא היה לו אישיו עם מרחב המחייה שלהם, כופה עלינו עוד התעסקויות נדל"ן מיותרות, במקום לספר לנו מה למען השם קורה ביניהם אם בכלל. אני מניחה שהפרקים הבאים יוקדשו לתוכן שיווקי של רהיטים וחפצים, או כמו שדני קורה לזה, "לנשום, להרגע", ומעיין מוסיפה, "כיף, קלילות".

החזיקו מעמד עד אז, וזכרו – לא משנה כמה מצבכם גרוע, אתם לא ונוס ופטל המסכנים שכבר מזמן שכחו איפה הם גרים ועם מי. 

>> לכל הטורים של הדס בשן על "חתונה ממבט ראשון 4"