חתונה ממבט ראשון 4: לקארין מגיע הרבה יותר מזה
איתמר מעדיף שתלטנות רגשית על חשבון ההנחיות של משרד הבריאות ומעיין ועומרי סוחטים את הקופה הקטנה של ההפקה עד תום. פרק הסילבסטר הזכיר לנו למה עדיף ללכת לישון בתשע מאשר להתנשק בחצות
להתבגרות יש יתרון נהדר: אף אחד לא מצפה ממך לחגוג את הסילבסטר. גם לא צריך יותר לצאת ביום העצמאות, תודה לאל. אין דבר שמכניס אותי לחרדות יותר מציווי חיצוני לבלות, וככל שהוא יותר ספציפי – "עליכם להתנשק בחצות ולהרגיש קסם באוויר!" – כך גדלה המוטיבציה שלי ללכת לישון בתשע, לבד. כך שבאופן מפתיע, היו אלה דווקא קארין ואיתמר שניצחו מבחינתי את הפרק, כשבילו את ליל הסילבסטר משני צידי הזום. אבל הדרך לשם, וואי וואי. הבטחתי או לא הבטחתי לכם שרגע אחרי חגיגות היומולדת לקארין, משחקי הכוח ביניהם יחזרו?
יומיים לפני ש-2020 נגמרת, איתמר מעדכן את כולנו שגיסו, אותו פגש בסופ"ש, חלה בקורונה. אלה הם ימי טרום החיסון, חלקנו עוד היינו לחוצים ומבולבלים – אז כשאיתמר מודיע שקארין לא תבלה איתו את הבידוד בן ארבעת הימים שנכפה עליו, האינסטינקט הראשוני שלי הוא להריע לאחריות שלו. לו אני הייתי קארין הייתי מודה לאיתמר על ההחלטה הנכונה, פן חלילה אדבק ממנו ואדביק אחרים, מנפנפת לו מרחוק ומתכוננת לאמבטיית אלכוג'ל. אבל לקארין היו תוכניות אחרות – היא ציפתה שאיתמר והיא יעבירו את הבידוד יחד. היא משוכנעת שהבידוד המשותף יכול להיות מתנה, ובהיותה מעניקת מתנות מקצועית היא מתכוננת להעניק אותה לאיתמר – רק שהפעם, הוא מסרב לקבל. הוא רוצה אותה בחוץ. באכזבה וצער קארין אורזת את המזוודה שהופיעה במערכה הראשונה ויוצאת לבית הוריה.
אלא שאז איתמר מתהפך. אמנם הוא זה שהכריע על הפרדת כוחות, אבל לא מוצאת חן בעיניו הדרך שבה קארין הלכה. הודעת טקסט מצדו מחזירה את קארין אל הדירה ופותחת את מערכה מס' 2359 ביניהם: איתמר נוזף בקארין על האופן בו עזבה, קארין נאלצת להתנצל ולהעניק לאיתמר את החיבוקים והנשיקות שלטעמו מגיעים לו. אז רגע, איתמר לא מודאג מהקורונה אחרי הכל? אם הסיבה שרצה שהיא תלך היא שלא תדבק, למה הוא לא שומר על מרחק? הרציונל להוציא את קארין מהדירה היה לשמור עליה ועל קרוביה, לא? אז זהו, שלא. זה סתם היה עוד מהלך של שתלטנות. אחרי שקארין הולכת איתמר מספר למצלמה ש"געגוע הוא חלק אלמנטרי מקשר" – כלומר, הוראות משרד הבריאות הן לא העניין, היכולת להיות בנפרד היא העניין. ומה שבטוח, איך שקארין מרגישה ומה קארין רוצה, זה ממש לא העניין. קארין, כך נראה לי, מרגישה מוזר בשלב זה. היא יודעת שמשהו לא בסדר, עוקצת את איתמר בהמשך הפרק ומודה ש"כך לא רציתי לחגוג את הסילבסטר", אבל לא מתעמתת איתו ישירות. אפשר להבין אותה. קשה לשים את האצבע על מניפולציה כשהיא מופנית כלפייך.
מעיין ועומרי: היו שלום ותודה על הדגים
בעוד קארין מתמקמת מחדש בבית הוריה, מעיין ועומרי הולכים "לראות דירה", כלומר לראות מקום שבו יגורו קצת יותר משבועיים, בלי לרהט אותו או חלילה לשלם עליו. מעיין ועומרי בסך הכל פודים את האופציה לחיות קצת על חשבון ההפקה, אבל אין לי טענות – לא יתכן שכל מה שהם יקבלו מהעונה הזו זה ג'חנון ומועקות. המיקום הוא מתחם נגה האופנתי ביפו, מנור ודאי מחייכת איפשהו מלמעלה והיידה, לאריזות. "בטח שאתה צריך שמפו, זה לא בית מלון", צועקת מעיין לעומרי כשהם עוזבים את קופסת הגפרורים מפלורנטין. צודקת לגמרי, מה פתאום בית מלון? זה סאבלט קצר מועד שמיועד בעיקר לתיירים, יחי ההבדל. עומרי שוקל להשאיר את האקווריום מאחור. למה הבחור הזה שונא את הדגים שלו כל כך, מישהו יכול להסביר לי? לא חשוב, מעיין למרבה המזל מצילה את השניים ממוות ודאי ולוקחת אותם איתה.
נעימה רכה שנדמה שנלקחה מפורנו מהסבנטיז מלווה את כניסתם למיטה בלילה הראשון בדירה החדשה, אבל גם על מזרן חדש, עם חושך חדש ועל רקע דיאלקט האמסטרדמי של עומרי, מורגשת א-מיניות גועשת
עומרי ומעיין פורקים את עצמם אל תוך הדירה החדשה ומבסוטים מהשגת יעדי המעבר. לדבריהם, כעת הם יהיו במרחב נייטרלי והרבה פחות צפוף, זה הצ'אנס שלהם להתחלה חדשה. הערב הראשון בהחלט מלווה בחידושים – מתברר שעומרי ומעיין מעולם לא ישבו יחד לאכול ארוחת ערב, ועד כה רק רק חלקו פעם שקית פתי בר. המצב היה גרוע משחשבנו. וזה לא הכל: מעיין לא לובשת וואנזי למיטה, אלא טרנינג וחולצה! האם רחוב נחמה עומד לרעוד הלילה? הפסקול רוצה שנאמין שכן – נעימה רכה שנדמה לי נלקחה מפורנו מהסבנטיז מלווה את כניסתם למיטה בלילה הראשון בדירה החדשה, אבל גם על מזרן חדש, עם חושך חדש ועל רקע הדיאלקט האמסטרדמי של עומרי (זו רק אני, או שהולנדית גורמת לו להישמע אפילו יותר מאנפף?), אני מרגישה א-מיניות גועשת. אני מתקשה להאמין שהם יהפכו לזוג לוהט בקרוב, אבל לכו תדעו, אולי תחושת ה"דפקנו את ההפקה וחיסלנו להם את הקופה הקטנה" היא מעורר תשוקה יעיל.
הדס, שי והמשיכה החסרה
שי והדס מתרגלים למציאות החדשה, בה הוא יודע שהיא לא נמשכת אליו. אפילו לא כשהוא מורח עליה את הזיעה שלו אחרי אימון, מי היה מאמין? על הספה מול דני הדס נשאלת אל מה היא לא נמשכת בשי, מסוג השאלות שאף אחד לא אוהב ששואלים אותו. הרבה יותר כיף לספר למה כן נמשכים למישהו. הדס אומרת שאין לה מושג וזה כמובן שקר בוטה. הרי התשובה היא משהו כמו 90% הפרצוף, 9% האינטונציה ו-1% הכובע. אבל הדס מנסה להיות מנומסת ולמזער נזקים אל מול הצופים – לכן היא גם טורחת לציין שהיא כועסת על עצמה כי "כל החברות שלי אומרות שהוא כזה מקסים".
הדס אומרת שאין לה מושג אל מה היא לא נמשכת בשי, וזה כמובן שקר בוטה. הרי התשובה היא משהו כמו 90% הפרצוף, 9% האינטונציה ו-1% הכובע
דני אומר להדס שאין לה על מה להתנצל. היא לא עשתה שום דבר רע, בסך היא הכל הולכת עם צו לבה והליבידו שלה ומבלי להוליך את שי שולל. שי נקרא לחדר ודני מציע לשי להפסיק להתאמץ. ברמה הטכנית, זה אומר לא לגעת בהדס, משהו ששי היה צריך להבין בעצמו ושקצת מוזר לראותו מנוסח ככה בידי צד שלישי, אבל ניחא. ברמה העמוקה יותר זה אומר להבין שהעול על הפיכת הידידות הזו לזוגיות לא מוטל על שי. הוא צריך לחכות שהדס תבוא אליו, כמו חתול. כולנו יודעים שיש 0.01% סיכוי שזה יקרה – אבל לפחות חווינו הפעם סשן טיפול שמכבד ורואה את האישה ולא מנסה לגרום לה לפעול בניגוד לרצונה.
במונית בדרך הביתה שי מכריז ש"היה לי ממש כיף אצל דני". כשהם משקיפים על נופי ירושלים הוא משתף שזה "נתן לו תקווה". מבחינתו הם נמצאים ב"דיאטת מגע" שהיא הדבר שיוביל אותם לזוגיות. אפילו את רבי נחמן הוא זרק לכאן, עם התובנה שמה שהם חווים זה לא חרטה אלא "כאבי גדילה". הייתי ממש שמחה לכרטיס אל תוך המוח של שי, להבין איך הדברים שם עובדים. זה בסדר לא לחטוף דכאון מאז'ורי כשמישהי לא נמשכת אליך – אבל על מה השמחה הגדולה כאן? איך גם את ההתרחשות הזו הוא מצליח להפוך לסטיקר של חיוביות? האם שי נמצא באיזה טיפול ניסיוני של פטריות הזייה? האם כשהדס מדברת הוא שומע תדרים מעולמות אחרים, שמרמזים לו שיום אחד היא תמשך אליו? אין לדעת. מה שבטוח זה שעבור רובנו, בני התמותה, זה פשוט נראה כמו מה שזה: שני שותפים לדירה שקונים את החלב ביחד, אבל זה לא אומר שהם זוג.
קארין מתייצבת מול יעל, כדי להתבאס מהבידוד המשותף שלא היה ולשחוק עוד להיט עונתי בולט – "אול אין". מקום שני אחרי "ניצוץ". קארין, לדבריה, אול אין – כלומר מחוייבת, מושקעת, מסורה, גם אם לא לעברית. איתמר לא אול אין. יעל ממשיכה עם הקו הקבוע שלה: לדעתה, קארין צריכה לשחרר. בשיחה הקודמת שלהן זה היה קשור לקניית מתנות והפקת מחוות. הפעם יעל רוצה שקארין תעמת את איתמר עם רגשותיה, ולא תסתיר את האופן שבו נפגעה. זו לא עצה רעה, אבל משהו פה כבר ממש מקומם – שמתם לב שאנחנו רואים כמעט רק את קארין על ספת הטיפולים, ולא את איתמר? כל מה שמשתבש ביחסים ביניהם, מתנקז בסוף לטיפול של קארין – איפה הצד השני? מדוע אנחנו לא נחשפים לעצות שאיתמר מקבל? מדוע דני ויעל לא חופרים במשחקי החום-קור שלו? הרי איתמר נפגש עם המומחים לא פחות מאשר קארין, כך הפורמט בנוי – אז מה קורה שם? יתכן שהוא לא משתף פעולה עם הטיפול ולא מספק תכנים ראויים, וזו עוד סיבה לחשוב שמגיע לקארין הרבה יותר.
הסילבסטר מגיע וכולם תולים אורות ומזמינים חברים, חוץ מקארין ואיתמר שלא יכולים ודני ושני שלא רוצים. אין מה לומר, יש כמה יתרונות למיזנתרופיה העייפה מהחיים של דני. את הערב שלהם, דני ושני מבלים לבד ולומדים צעדי ריקוד מ"ג'אסט דאנס" – אמרתי לכם, לא תמיד חייבים לרקוד מזרחי באירוניה, יש עוד דרכים לזוז יחד!
מונטאז' מהיר מרפרף מעל התרחשויות חצות, שנדרג מהכבד לקל:
לירון ועינת – נשיקה מלאת תשוקה
מנו וניצן – נשיקה קצרה אבל איכותית
דני ושני – נשיקונת קטנטונת (או בדבריה של שני "הייתי שמחה לנשיקה עם יותר כוונה", וב"כוונה" היא כמובן מתכוונת ל"לשון")
מעיין ועומרי – חיבוק ("שתהיה לך שנה טובה", אומר עומרי. לך. לא לנו)
שי והדס – הנהון ראשים הדדי
איתמר וקארין – זום עד שיגיעו תוצאות בדיקת ה-PCR השני.
ועוד חג מיותר מגיע לסיומו המבורך. כדברי הוגת הדעות מעיין: "סילבסטר, אני יודעת?". בפרק הבא שוב ניפול בפרומואים אחרי שהבטחנו לעצמנו לא להאמין להם בחיים. עד אז החזיקו מעמד וזכרו, לא משנה עד כמה המצב גרוע, אתם לא דג של עומרי.