חתונה ממבט ראשון 4: ההתפכחות של שני

דמיינו שאין גן עדן, זה לא קשה אם מנסים. אין גיהנום מתחתינו. רק בחורים עם טאקט ואטרקציות שאינן נסיעה בטרקטורונים. אתם יכולים לקרוא לי חולמת, אבל אני לא היחידה. אני מקווה שיום אחד תוכלו להצטרף אלי, ונצא יחד להמון דייטים כיפיים בתל אביב.

(מתוך: אימג'ן של ג'ון לנון, שיר ששולב משום מה בפרק של אמש, כנראה כקריאה נואשת לעזרה מעורכ/ת הפסקול. אנחנו איתך!).

>> לכל הטורים של הדס בשן על חתונה ממבט ראשון 4

כל הגברים חמורים!

בבוקר הראשון שלהם בדירתו, דני הסובל מתעורר למציאות מדאיגה: שני לא שם. היא אפילו לא השאירה פתק או הודעה, הוא לא יודע אם היא בחיים בכלל! האם לא יהיה סוף לסבל הזה? אה כן, יש המצאה ששמה טלפון סלולרי, אפשר פשוט להתקשר לשני ולשאול איפה היא. ובכן, שני החליטה לצאת לריצת בוקר, אבל יש לה כמה דברים להגיד לדני דרך הספיקר תוך כדי: אם "אין ניצוץ", כמו שאמר, היא גם לא רוצה לישון איתו ומעדיפה להימנע ממגע פיזי. דני מקשיב, מעוות פניו שייראו סובלות אפילו יותר מהרגיל. הוא מכבד את ההחלטה אבל לדבריו, "אין שום קשר בין אהבה ללהראות חיבה וחום". באמת דני? אין שום קשר בין אהבה לחיבה? אלה כמעט מילים נרדפות! את השיחה הזו הם ממשיכים בערב בבית, אבל לא לפני שיחה מרוממת נפש בין שני לאימה בפרסית דרך הסקייפ. אמא של שני פוסקת ש"כל הגברים חמורים", מסוג הדברים שמותר להגיד רק במבטא מסויים, בגיל מסויים, וכשהם מתובלים בפולקלור מסויים. הרי אם אני אעז להגיד דבר כזה יקראו לי שונאת גברים מתוסכלת וממורמרת, לא? פאק איט. ברור שאני מסכימה עם אמא של שני. האמירה הזו יכולה להיות בסיס לשלום עם איראן מבחינתי. 

כל הגברים חמורים! הו, כן | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

"כל הגברים חמורים" זה מסוג הדברים שמותר להגיד רק במבטא מסויים, בגיל מסויים, וכשהם מתובלים בפולקלור מסויים. הרי אם אני אעז להגיד דבר כזה יקראו לי שונאת גברים מתוסכלת וממורמרת, לא? פאק איט. ברור שאני מסכימה

דני החמור הסובל נכנס הביתה ומתרווח על ספה מלאה בשתן כלבים משל היה מנו המטונף. אבל אין זמן לנקות, את השיחה מהבוקר צריך להמשיך, כי דני חשב על נקודה שבה גם הפעם הוא יוצא המסכן. מוכנים לזה? קבלו: שני לא הייתה אמורה להגיד לו את מה שאמרה בטלפון. מרעיש, נכון? חוץ מזה, היא נוהגת באימפולסיביות. אני לא בטוחה שדני יודע מה זו אימפולסיביות. שני לא טרקה דלת, לא זרקה כוס, לא עזבה את התוכנית. כולה כיוונה את השעון לשעה יותר מוקדמת והחליטה, אחרי שקילת כל הצדדים, שכל עוד לדני הסובל תקוע מקל בתחת, היא לא רוצה לישון איתו ולגעת בו. הכי לג'יט בעולם.

לשמחתי, שני הטיפולית מסיישל לא גרה כאן יותר. הכלת היתר שלה הייתה חלק מתקופת חסד שכנראה החליטה להעניק לדני בירח הדבש והיא הסתיימה. לשני של החיים האמיתיים אין כוח לבולשיט של דני. היא מסרבת לתת לו להסיט את מוקד השיחה ומתרכזת בהצעה שלה – שיתחילו סוף סוף לשחרר, או כפי שהיא קוראת לזה: "לצאת להמון דייטים כיפיים בתל אביב". דני מסכים בהכנעה. השיחה הזו, אגב, זהה לאותה שיחה שהם ניהלו בבריכה בסיישל. זוכרים? גם אז הם החליטו שהסבל נגמר וההנאה מתחילה, אבל הסבל המשיך ואפילו התגבר. האם הפעם הכיף יתדפק סוף סוף על דלתם? אולי. ואולי המשיח יגיע. על חמור. 

איתמר חייב לרדת ליגה

בינתיים, מה שבאמת צריך להדאיג את דני הסובל, הוא שיש לו טוען לכתר במשבצת הבחור המוריד של העונה. לא תאמינו, אבל איתמר שלנו עבר מייקאובר. או בעצם – מייקאנדר. כשטענתי שאיתמר של הזוגיות יותר סבבה מאיתמר של החברים – לא לקחתי בחשבון שאיתמר של החברים הוא בעצם האמיתי. בזמן נסיעה לעוד בילוי שקארין יזמה – איתמר מספר לקארין שלא תיקח את זה אישית, אבל כעת זה הזמן בזוגיות שהוא בדרך כלל בורח. יש לו בעיות עם אינטימיות, הוא לא רוצה לעורר ציפיות, והוא מפחד שהיא תפגע מכך ש"אין לו קליק רגשי". נו באמת. מדובר בנאום ה"אל תתאהבי בי" הידוע, מהסוג שרווקים מקצועיים מדקלמים כשהם רוצים להמשיך בקשר לא מחייב, מבלי לצאת מניאקים. 

מה שבאמת צריך להדאיג את דני הסובל, הוא שיש לו טוען לכתר במשבצת הבחור המוריד של העונה. לא תאמינו, אבל איתמר שלנו עבר מייקאובר. או בעצם – מייקאנדר

אבל מה קארין אמורה לעשות עם המונולוג הזה בדיוק? היא לא סטוץ שהתחילה להישאר לישון – קארין ואיתמר גרים ביחד, הם מנסים לגרום לקשר בינם לעבוד, כיצד חיטוט בדפוסי עבר הרסניים של איתמר אמור לסייע כאן? ולחשוב שכל זה קורה כשקארין, בלי שום סיבה נראית לעין ואפילו מבלי שקדם לזה ריב הפעם, לוקחת אותו לעוד פינוק – השתתפות באימון של קבוצתו האהובה, הפועל ירושלים. ממה שאני יודעת על כדורגל, אני אמורה לחבב אוהדים של קבוצות אנדרדוגיות כאלה, אבל איתמר הוא בדיוק ההיפך מהענווה שהקבוצה מייצגת. הוא חייב לרדת ליגה דחוף. 

קארין מוכיחה את איתמר | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

שירון הטרקטורון

זה לא יקרה גם בפעילות הבאה של הזוג המותש מאטרקציות הזה. מתברר שגם אח של איתמר וגם אחות של איתמר ואפילו מעיין שהיא לא קרובת משפחה של איתמר – כולם התעוררו בוקר אחד ומילה אחת בפיהם "טרקטורונים!". אצל מעיין ההשראה הגיעה כתשובה לשאלה "מה לעשות לעומרי ביום הולדת הראשון שלו הרחק מהולנד האנטיפתית". אצל האחים של איתמר זה סתם צץ כתגובה לחייהם האפורים. ההפקה תופרת קליפ של שני מסעות הטרקטורונים – באחד מהם נמצאים מעיין ועומרי; בשני איתמר, קארין, והמישפוחה. הכוונה היא כנראה הומאז' לפתגם "מוחות גדולים חושבים אותו דבר",  בעוד שלי מהדהד רק "הזולת הוא הגיהנום", או לפחות "הזולת כל כך משעמם שלא מצא דרך עם יותר מעוף להעביר שבת כלשהי". 

כן, אחרי שבועיים של בהיות משותפות במצלמה ושיחות ה"איך ישנת? לא ישנתי" – מעיין עדיין לא מכירה את עומרי מספיק טוב כדי לתכנן לו יום הולדת אישי באמת. הבחירות שלה לעומרי נראות גנריות – טיול הטרקטורונים לא מתכתב עם אישיותו בשום דרך (מתי סיפרו לנו שעומרי חובב אקסטרים?), פיקניק בסיסי על צלע הר וברכה עם המילים "מסע", "דרך" ו"ביחד". סליחה, ניסיתי להתרכז בתוכן אבל זה כל מה שקלטתי אחרי ההקראה המונוטונית של עומרי. בטיפול מעיין ממשיכה להתלונן שעומרי מרוחק והפעם דני מביא תועלת של ממש, אפילו בלי להגיד "כל הגברים חמורים" בפרסית. הוא פשוט קורא לעומרי ומבקש שיגיד למעיין תודה כמו שצריך. עומרי מציית, מעיין מרוצה, הכל כל כך בייסיק וילדותי אצל שני אלה, שהזוגיות הזו אשכרה יכולה לעבוד. וגם אז, היא תהיה משעממת. 

הטיול של קארין ואיתמר מסתיים בבית הוריו. קארין מבקשת ללכת ולהחליף בגדים ולאחר מכן נתפסת כשהיא מסרבת ללבוש מעיל שאינו שלה כי היא "לא רוצה להראות שמנה במצלמה". העריכה לא כללה את שני הקטעים האלה במקרה, זה מכוון כדי להבהיר לנו עד כמה קארין חסרת ביטחון וקונטרול פריקית. אפשר להבין את הבחירה הזו, אבל יש בה משהו מקומם. דווקא קארין, שמתנהגת כל כך יפה ונדיב בפרקים האחרונים (היא גם נתנה מתנה לאחייניות של איתמר ואפילו עשתה כלים), צריכה שינתחו את אישיותה ככה? למה לא מספרים לי במקום זאת מדוע איתמר מצדיק את אימא של שני ומתנהג כמו חמור? 

כן, איתמר לא סיים לעצבן לפרק הזה. בדרך הביתה, אחרי שהוא נותן לקארין משוב הייטקיסטי על תפקודה מול הוריו (אחרי ה"ארגז כלים" של השבוע שעבר, הפעם קיבלנו "יוזמת אינטראקציות". בפעם הבאה כנראה היא תקבל העלאה) – איתמר ממשיך באיומים. קשה לו, הוא מפחד שקארין תיפגע, הוא לא רוצה שהיא תחשוב שהאירוע הזה מול הוריו היה כמו להביא בת זוג אמיתית. לסיום, איתמר מחלק לעצמו ציון לשבח על ש"כשיש לי משהו להגיד אני אומר" ודורש ממנה ש"לא תפשפש" בדברים. כלומר – הוא יכול לפזר מונולוגים מעורפלים ולא מובנים בכל עת שירצה, קארין אמורה לסתום, פן תיתפס כנודניקית. 

קארין מבולבלת ונבוכה. כשהיא מספרת על כך ליעל, יעל מציעה שתוריד עם ההפקות ותאפשר לחיים האמיתיים להיכנס בין שניהם. יעל צודקת, אבל הייתי רוצה לראות דווקא את איתמר על הספה הפעם, מקבל שטיפה מיעל, או לפחות שינסו להבין יחד מה קרה לו. אותו בחור שהתעקש לכבוש את לבה של קארין, שהכריז שמטרת חייו היא לראות אותה בלי איפור – עכשיו פתאום מטרת חייו הוא שהיא תתן לו ספייס? ממה איתמר מפחד כל כך?

המופע של שיא הרגש

המוח השטחי שלי לא יכול להבין איך יפהפיות עוצרות נשימה כמו קארין ושני יכולות בכלל לעבור דחיות כאלה – אבל אני חייבת להודות שיש בזה משהו מנחם עבור רובנו. אם אפילו להן זה קורה, מה לנו, בנות התמותה, כי נלין? במקרה של הדחייה של שי בידי הדס, זה ככל הנראה הרבה יותר פשוט. שי הוא לא בליגה של הדס מבחינת מראה, זה הכל. הבעיה היא שעדיין לא נעים לה להגיד את זה, אז היא מחפשת דרכים אחרות להאשים אותו על קיומו. אחרי ירח הדבש הכושל הדס ממשיכה עם תזת ה"שי לא מראה רגש" ומשתפת אותה עם דני הפסיכולוג. היא אפילו קוראת לשי נכה רגשית. דני מבקש משי להראות יותר רגש, שי מבקש מעצמו להראות יותר רגש. וואו, כמה שכולם מושקעים בעניין ה"רגש" הזה. האמת היא שהדס פשוט הייתה רוצה לבקש משי להחליף פרצוף, ואין ספק שהוא היה עושה זאת בשבילה אם היה יכול. 

אבל בינתיים שי רק יכול להסכים שיעברו לירושלים כי זה נוח לה, להעניק לה את החדר הטוב יותר בדירה כי ככה רצתה, ולחשוב על עצמו כמה שפחות – עד שזה מגיע לכובעים שלו. כאן, אנו מגלים, לשי יש קו אדום. הוא רוצה שהכובעים שלו יאוחסנו בארון של הדס. את הדס זה מגעיל שחפץ כלשהוא של שי יימצא ברדיוס קילומטר ממנה. היא דורשת ממנו להוציא את הכובע "כי לא מתאים לי שתיכנס לכאן כל הזמן". שי מוכיח את הדס על חוסר מוכנותה לחיים משותפים ומזכיר לה שכולה כובע, זה לא מוצר צריכה בסיסי. הדס מבינה שהגזימה ומטילה על עצמה עונש – לשבת על הקצה של הזרוע של הספה, בתנוחה הכי מכווצת שאפשר – בעוד שי מתרווח ומנסה לנהל שיחה. אם זו לא ההמחשה הכי ברורה לחוסר משיכה, אין לי מושג מה זה.

לשי יש קו אדום. הוא רוצה שהכובעים שלו יאוחסנו בארון של הדס. את הדס זה מגעיל שחפץ כלשהוא של שי יימצא ברדיוס קילומטר ממנה

מכווצת ככל שתהיה, הדס מחליטה לשנות גישה לדקה וחצי – ולתת לשי צ'אנס להוכיח את אותו "רגש" מדובר. לשם כך היא מתעלת את רוחו של יאיר לפיד ושואלת את שי מתי בכה בפעם האחרונה. ואז מתברר שבדיוק היום, במקרה, הוא היה בקבר של סבא וסבתא שלו ונשטף באשמה שלא היה שם לצדם עד הסוף. אוקיי, מחילה, אבל זה מוזר. שי והדס אמורים להיות זוג שעבר היום לדירה משותפת – זה אומר שהם מבלים את כל היום ביחד, מתי היה לשי זמן להגיע לבית קברות? ואם היה שם, איך זה שהדס לא ידעה על כך עד לרגע זה? האם הניכור ביניהם עד כדי כך גדול? או ש – ויסלחו לי סבא וסבתא של שי, זה באמת לא אישי – שי המציא את הסיפור הזה כי לא היה לו משהו אחר בשלוף? טוב בואו נעבור הלאה כי נהיה לי לא נעים. הדס פחות חשדנית ממני, היא מנחמת את שי, מראה לו ולצופים שהיא בעצם לא כזאת נוראית, אבל למרבה התדהמה בכי על סבא וסבתא לא גורם לו להיות חתיך. בהמשך היא מספרת לדני שיש בה עוד מהחמלה הזו, היא לא כזו עצבנית וחסרת סבלנות או בהגדרתה שלה "מפלצת" כמו שהצטייר עד עכשיו. דני אומר לה שזו בדיוק הסיבה שהיא בתוכנית הזו, כדי לצאת מאזורי הנוחות שלה. לא הבנתי – דני רוצה שהדס תהיה מפלצת? איזו מטרה זה בדיוק משרת? 

שי והדס | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

עזבו, לא נפתור את זה היום. אבל היי, יש לנו דייט כיפי בתל אביב עם שני ודני הסובל, כיפאק היי! השניים הולכים בריחוק הפיזי המובטח, בצהרי יום בשוק, כדי לפגוש חברים של שני עם תינוק. יש תאוריה על פיה נשים תמיד יבחנו את היחס של בני זוגם לתינוקות כדי לראות איזה אבא הם יהיו. אז אם כך הדבר, שני צריכה לברוח כל עוד נפשה בה. המפגש של דני עם התינוק היה אחד הדברים הקריפיים שראיתי בחיי. דני ליטף את ראש התינוק בחיוך מזוגג וארוך מדי – לא, פשוט לא. תינוקות הם בני אדם. אם אתם לא מכירים אותם, אין שום צורך שתגעו בהם. דני ממשיך עם המוזרות כשהוא משוחח על הקשר עם נצר, חבר של שני. הוא מספר, כמובן, כמה הוא סובל, כי שני רוחניקית מדי בשבילו והוא לא יודע אם זה יעבוד – באמת, חבוב? גם להטריל תינוק וגם לטנף על החברה שלך עם חברים שלה? אני מתחילה לחשוב שדני פשוט עובר את כל התוכנית הזו כשהוא שיכור. 

נצר, לשמחתנו, מגן על שני ומספר לדני שלהתרכז בחסרונות זה לא חוכמה. הוא אפילו מדגים את התאוריה שלו על האף של דני – "הנה, יש לך קצת כרס, יש לך משהו אדום על האף". דני דווקא מתלהב מנצר ומההדגמה וכך למדנו שהדרך להוציא מדני שמחה היא לרדת לו על האף. שני, בינתיים, מגלגלת עיניים עם חברה שלה כי לשיטתה דני עדיין לחוץ. לא ברור אם זה הדייט הכיפי שאליו כיוונה.

בסשן זוגי עם דני הפסיכולוג, שני שוב נאלצת להגן על החלטתה להימנע ממיטתו ומחיבוקיו של דני הסובל עד שתרגיש שלקרבה הזו יש בסיס. היא עושה זאת ברהיטות ובנחישות: "לא באתי בשביל שיהיה לי בסטי", היא אומרת, "אני רוצה גבר שיראה בי אישה". ואז, שימו לב –  דני הסובל מרהיב עם מחמאה: "ברור שאת אישה". וואו. שיעדכן מתי הוא פנוי לבוא איתי לאיקאה כי אני מתה לשמוע אותו אומר "זו ספה", "זה שולחן", "זו שידה". מה עם "את אישה מהממת", "את אישה סקסית", "את אישה מעלפת חושים"??? לא היום, כנראה. בהנחה שעמוד השדרה ששני גידלה יחזיק מעמד, נראה כי יקח זמן עד שנראה את שני אלה הולכים חבוקים שוב, שלא לדבר על נשיקה. 

אבל מי צריך אותם, כשמעיין ועומרי התנשקו! כן, כן, הפרומואים הבטיחו והפריים האחרון קיים. אז קודם כל היה כאן סאבטקסט – הם מעולם לא התנשקו בעבר, מה שאומר כנראה שהם גם לא שכבו בסיישל, מה שאומר שאובססיית ה"לישון ביחד" של עומרי הייתה די מיותרת. אבל מה זה משנה. הנשיקה בעת חיפוש החניה הייתה החיים עצמם. חפוזה, מתוקה, עושה חשק לעוד וכמו בחלומות הכי פרועים של ההפקה – כזו שבמהלכה שכחו שהמצלמה פתוחה. כן ירבו.

עומרי ומעיין מציגים – הנשיקה | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

בשבוע הבא, המומחים מנתחים את המצב, מהרהרים בעתיד, מחליפים רעיונות ותאוריות – בקיצור, לקט. עד אז החזיקו מעמד וזכרו, לא משנה כמה החיים שלכם בינוניים, לפחות אתם לא צריכים להביט בהם מבעד לטרקטורון. שנה טובה!

>> לכל הטורים של הדס בשן על חתונה ממבט ראשון 4