חתונה ממבט ראשון 4: שני ודני – צאו מהסרט שאתם חיים בו

האח, הידד! היה זה פרק החתונה האחרון לעונה זו. בהזדמנות זו אתוודה: אני לא אוהבת פרקי חתונה. הם נמרחים לעייפה, דומים מדי זה לזה ועם כל הכבוד למפיקים שאומרים "משיחה עם הכלה הבנתי שהיא צריכה חתונה וואו" – מעולם לא תרמו המון לחיי. אם תרצו בעוד תוכן שיווקי מעולם הארועים אתם יכולים לסור לאינסטגרם של שי מיקה – אנחנו, בינתיים, נתרכז בחיים עצמם. בערך.

>> לכל הטורים של הדס בשן על חתונה ממבט ראשון 4

אז הכירו את הזוג האחרון לעונה זו, עינת ולירון או כפי שדני, יעל והשלישית מאבחנים במומחיות הספציפית שלהם: "היא ממש יפה" ו"הוא לגמרי חתיך". כן, נגמרו כנראה שמות התואר לרווקים שלנו, או שבעצם, נגמרו התכונות, אזלו. עד שעינת ולירון הגיעו, כל המשבצות נתפסו – הקשוחות, הרכות, המתאהבות, המאוהבות בעצמן; הרוחניים, הדושבגים, המצליחנים, המצליחנים עם הדירות המתפוררות. שמענו כבר הכל – יוגה איינגר, טוני רובינס, הנחת תפילין, נדל"ן במיאמי. הראש מסתובב ורק רוצה מנוחה, אז קחו עוד יפהפייה עם מתניים צרים, והנה עוד כחול עיניים עם שיער טוב, ויאללה, שיהיו בנים זכרים. אלא שבכל זאת, לפני שמזווגים בין עינת ולירון צריך למצוא להם מיתוגים, אז מהר מהר ארגנו לנו משהו – קבלו, במחשבה שנייה, את ה"גולדיגרית" וה"תפרן".

מה עינת רוצה? | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

עינת מוצגת לנו כנסיכה עם המון שמלות קוטור ושורת אקסים שלדברי יעל הינם "מבוגרים עם כסף". זהירות, יעל, זה שדה מוקשים. כמו בהרבה סוגיות חיים מורכבות שנשים פוגשות בחייהן, גם במרכז הביטוי "גולדיגרית" המוסר הכפול שולט. נסו לחשוב כמה פעמים נשים נדרשות לעשות דבר והיפוכו. דימוי היופי דורש שנהיה רזות ויפות, אבל מוקיע אותנו כשאנחנו עושות דיאטות ומזריקות בוטוקס. החברה מקדשת את האימהוּת ועדיין מרשה לקרוא לאישה "גנבת זרע" אם היא נכנסת להריון מחוץ לנישואין. ובעוד שלא מפסיקים לספר לנו שאנחנו מרוויחות 70 אגורות על כל שקל של גבר, אישה שיוצאת עם גברים מבוססים מתוייגת כ"גולדיגרית", שטחית וחלולה. הבחירה בכסף על פני אהבה היא לא רעיון טוב? אולי, אבל היא לגמרי עניינה של מי שמקבלת אותה ובטח לא נושא לשיפוט של אנשים שהגיעו מרקע טוב יותר. ולגופה של עינת עצמה – העיסוק בגולדיגריות שלה גם ככה לא היה עמוק והותיר אותי בעיקר עם שאלות. אינני יודעת מאיזה רקע סוציואקונומי היא הגיעה ומה משך אותה דווקא לגברים אלו (שם קוד: "הטייס"). אולי אלה כל מי שהיא פוגשת במילייה החברתי שלה? אולי היו שם אהבות גדולות וקשרים מכבדים? מה שברור לי הוא שההפקה מעוניינת לגמול אותה מבחורים עם כסף, כי "מה שהיא רוצה זה לא מה שהיא צריכה". 

למה? כי בחור בלי כסף זה טוב יותר בשבילה. אבל למה? לא יודעת. לא מגלים לי. גם על עינת עצמה לא גיליתי הרבה, מלבד שהיא סובלת מחוסר ביטחון עצמי ושהיא מכינה את המומחים לכך ש"אני צריכה מישהו עם חוסן נפשי" – משמע, "כמו כל הכוסיות בתוכנית, אני הולכת להיות קשה להשגה". נחיה ונראה, עינת, נחיה ונראה. 

כמה מזל שלירון כן עומד להרוויח הרבה כסף יום אחד. ייעוץ פוליטי הוא תחום מבטיח, בטח במדינה עם בחירות כל שנתיים; וחיים עם שותפים הם לא כאלה שונים ממגורים בשיט-הולז התל אביביים שאנחנו נחשפים אליהם בעונה זו. 

פער נוסף שעינת תצטרך להתמודד איתו, לכאורה, זה שהיא שהיא מפחדת מאנשים "רוחניים" ושלירון קרא פעם ספר על בודהיזם

אבל זה לא הכל – פער נוסף שעינת תצטרך להתמודד איתו, לכאורה, זה שהיא שהיא מפחדת מאנשים "רוחניים" ושלירון קרא פעם ספר על בודהיזם. כדי להמחיש את התהום הזו ביניהם, ההפקה שולחת לעינת עותק של הספר "הלב הנבון" לארוחת הבנות שלה, והיא מתייחסת אליו כאילו היה זוג גרביים מסריחים בעטיפה. עינת מתחילה לחשוש שהחתן שלה יוצג בפניה בשרוואל לבן, אבל הכל בסדר עינת, לירון לובש מכנסיים רגילים לגמרי! אם היא רק הייתה יודעת. הרוחניות של לירון מתמצת, בשלב זה בחייו, ביוגה בסיסית ובשאיפה להיות גבר רגיש יותר מהמקובל במחוזותנו. וכדי להבין למה זה דווקא רעיון לא רע, נרענן את זכרוננו קצת בגבר הישן ונפגוש את דני הסובל. 

דני ושני – אימא אדמה לא מאמינה שזה קורה לה

ובכן, כשסיישל מאחוריו, שני לידו ודני המקורי מולו – מובהר לכולנו כי הכינוי "דני הסובל" ישאר כאן לעת עתה באין מפריע. דני הסובל עדיין סובל, אבל לדבריו הוא לא בורח. הוא יעשה מאמץ שזה יעבוד, ובמילים שלו "אני כאן, ב…איך קוראים לזה? התהליך?". כנראה שלא מצא דרך יותר מקטינה לכנות את העולם שנכנס אליו מרצונו החופשי. שני עדיין בשלה, מתעקשת שהכל נפלא. היא מודה לדני הפסיכולוג שמצא לה "מישהו שיש לי איתו חיבור", ולא עושה שום סימנים לצאת מהסרט שהיא חיה בו, למרות שהסרט היחיד שנראה רלוונטי הוא "הניצוץ", אותו ניצוץ שדני הסובל אומר שאין לו עם שני. 

שני מתעקשת שהכל נפלא. היא מודה לדני הפסיכולוג שמצא לה "מישהו שיש לי איתו חיבור", ולא עושה שום סימנים לצאת מהסרט שהיא חיה בו, למרות שהסרט היחיד שנראה רלוונטי הוא "הניצוץ"

דני הפסיכולוג נראה מובך מהדיאלוג הזה, או יותר נכון משני המונולוגים. הוא רואה את מה שכולנו רואים – שגם דני הסובל וגם שני מגזימים נורא. לא שני, אין לך "חיבור" עם הבחור הזה, שלא עשה מאמץ מינימלי להנעים את זמנך עד עכשיו. ולא, דני הסובל, למרות שהפרצוף שלך מתעוות עם כל מילה שיוצאת לך מהפה, אתה לא האיש הכי אומלל בעולם, יש ילדים רעבים באפריקה שלא קיבלו אפילו רבע תהליך לארוחת הערב. האמת היא ששניכם פשוט חווים מציאות בינונית להפליא.

שני ודני. מחוץ לתמונה: אימא אדמה והיוניברס | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

כדי שנוכל לרדת לשורש ההגזמה של שני, היא מסבירה לנו את עמדתה ביתר פירוט. מתברר שהסיבה שהיא כל כך מרוצה מדני הסובל היא כי היקום שלח לה אותו. אימא אדמה החליטה שכך יהיה, הגורל התערב – ואם לתרגם מסנסקריט לפולנית, "זה מה יש ועם זה ננצח". על הכיפאק, זו גישה מעניינת, אבל היא גם קצת מחפיצה את דני הסובל. למעשה, שני חשפה בפנינו שדני הסובל הוא רק כלי בדרך אל החיבור שלה עם אמא אדמה, בת הזוג האמיתית שלה. היא משתמשת בתוכנית כדי להתנסות בשחרור טוטאלי, היא החליטה להיות מרוצה מהכל – רק שזו לא מטרת התוכנית. המטרה היא להיות בקשר, וזה אומר להכיר במי שנמצא מולך, גם כשהוא מתנהג כמו חרא. אם, נגיד, בדרך הביתה הוא מלגלג על השימוש שלך במטאפורות ואשכרה מוציא מהפה משפט כמו "אל תדברי איתי בנחלים ואימא אדמה" – זה הזמן להעמיד אותו במקומו. 

הסיבה ששני כל כך מרוצה מדני הסובל היא כי היקום שלח לה אותו. אימא אדמה החליטה שכך יהיה והגורל התערב – ואם לתרגם מסנסקריט לפולנית, "זה מה יש ועם זה ננצח"

כנראה שמשהו מכל זה בכל זאת מחלחל בשני ועד שהם מגיעים הביתה ופורקים את מזוודותיה, היא מחליטה על סנקציה מיידית – היא לא רוצה לישון יותר עם דני הסובל. שני מתמקמת בחדר האורחים (הופה, רווק עם חדר אורחים. היחיד בעונה הזו, מה זה, ירשת מסבתא?) וכשדני חוזר מטיול עם הכלב הוא צריך להתמודד עם העובדה החדשה הזו שהציבה בפניו. זה מעליב אותו, כי הוא התרגל לגעת בשני, אם כי כפי שהיא אבחנה בחוכמה מקודם – המגע הזה נמצא בדיסוננס גמור עם כל מה שהוא אומר. האם דני בכלל נמשך לשני, או שזה מגע של סימון טריטוריה? גם לה אין מושג. מה שהיא יודעת זה שנמאס לה להיות ניצבת במחזה הדכאוני שדני כתב וביים. לעת עתה הוא מוזמן לשחק בו לבדו, לפחות בלילה. הייתי מריעה לשני על הצעד הזה, לולא הייתי בטוחה שתכף היא תיזכר שזה בעצם היקום שהביא לה את הקוטר הזה, ועל כן מדובר בקוטר מקודש ואהוב. 

ניצן ומנו – בחזרה למציאות הישראלית

גם ניצן ומנו חזרו מסיישל והם יושבים על הספה מול יעל, שחוקרת לפשר החזקת הידיים שלהם. הו, יעל, את לא בעניינים, ידיים זה כלום, לא ידעת שהאדמה רעדה באוקיינוס ההודי? זה מה שהייתי רוצה שהם יגידו לה, אבל לא. אפילו נשיקה הם לא מנדבים לנו. כל סוגיית המשיכה המהנה בין מנו וניצן בה דנו בטור הקודם, נעדרת מהפרק הזה. זה לא אומר שהמשיכה אזלה בהכרח, פשוט לא מדברים על זה היום, בטח לא עם הפסיכולוגית – וחוזרים לדבר על הקשיים, המורכבות, התהליך, כל מה שלא כיפי. אוף, זה היה לי קצר מדי! האם אנחנו חווים ירידת מתח בין מנו וניצן? האם המציאות, בה צריך להעביר דברים מדירתה לדירתו, תגבור על התשוקה? יש מצב. 

מנו וניצן. האם המציאות תגבר על התשוקה? | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

ניצן עוברת לבית של מנו ונראית שוב לחוצה, לא נלהבת כמו שציפיתי ממנה. במקום לזמזם "לגור איתו", היא בוחנת את הרצפה ושואלת את עצמה מה התרחש כאן שאי אפשר ללכת יחפה בבית הזה. "בוא נשים את הדברים על השולחן – זה בית של בן", היא פוסקת –  וצודקת. גם לא חייבים לשים את הדברים על השולחן עד שמישהו יעביר שם מגבון לח. הנושא, היא יודעת, הוא לא מנו אלא סטנדרטי הניקיון של גברברי ארצנו (כן, מנו חזר להיות ישראלי. באסה). שתקום הסינגלית ההטרוסקואלית שלא יצא לה לערבב אצל מישהו קפה בבוקר עם מזלג, כי לא הייתה כפית נקייה אחת לרפואה. מנו, כדרכו, מרגיע ומחזק את ניצן, אומר ועושה את כל הדברים הנכונים – וכולנו נושאים תפילה שמזמוזים יחזרו להיות העוגן העלילתי של שני אלה, ולא אקונומיקה. במהרה בימינו אמן. 

"בוא נשים את הדברים על השולחן – זה בית של בן", פוסקת ניצן – וצודקת. גם לא חייבים לשים את הדברים על השולחן עד שמישהו יעביר שם מגבון לח

חזרנו ללירון ולעינת, לחתונה האחרונה לעונה זו ולמה שהפרומואים הבטיחו לנו שעומד להפתיע אותנו יותר מקיומו של אורי מיכאלי-שליין. מוכנים לזה? ובכן, הנה זה בא. ההפתעה היא ששני אנשים צעירים ויפים נמשכים אחד לשני ונראים מקסים ביחד! נכון מטורף? לא ראיתם את זה בא, הא?.

לירון ועינת. נראים מקסים ביחד. שוקינג | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

ובכן. לא ממש. אין שום דבר מוזר או יוצא דופן בכך שהדייט הראשון הזה היה טוב. זה בעצם הגיוני למדיי. כאמור, אנחנו לא יודעים הרבה על עינת ולירון בשלב זה, אבל הקראש שהם מנחיתים זה על זו מתחת לחופה, מציג לנו את שניהם באור מתוק במיוחד. המגע ביניהם רך, הדיבור מתחשב, העיניים לא מפסיקות להביט זה בזו והשיחה במכונית למלון לא כוללת את המשפט "אני עומדת להקיא עליך". לכו תדעו, לירון ועינת עשויים להיות זוג טוב גם אחרי שיחליפו כמה משפטים. עכשיו רק צריך לראות אם הם יקבלו סיישל לירח דבש, או סדנת קרמיקה. 

עד אז, החזיקו מעמד וזכרו – לא משנה כמה המצב גרוע, היקום בעצמו הביא לכם את הגרוע הזה, אז שיהיה בכיף.

>> לכל הטורים של הדס בשן על חתונה ממבט ראשון 4