חתונה ממבט ראשון: שדה המוקשים ששמו הדר ודניס

"אם היית מושיט לי יד הייתי הולכת אחורה", הדר, בשבוע שעבר, מקדימה את משבר הקורונה.

נמסטה ילדים!

שוב אנחנו כאן, בחיפוש אחר הוכחות לקיומה של אהבה בעולם של ניכור, בידוד ואלכוג'ל. כי מה בסך הכול כולנו רוצים? מישהו שיגיד לנו שאנחנו קיימים, שאנחנו חשובים, מישהו שאם משרד הבריאות יכריח אותנו להיתקע בבית שבועיים, יתקע שם איתנו? "חתונה ממבט ראשון" ממשיכה לקדם עבורנו את חלום האהבה הנכספת ולרסק אותו בו זמנית, ואנחנו רק בהתחלה. כמה שקשוח לנו בעונה הזו, מה זה? בואו ניכנס ישר, ברשותכם, לשדה המוקשים ששמו "הדר ודניס". כשרק הכרנו את הדר, שקלנו כאן במדור את האפשרות שהיא קצת גזענית לרוסים (כן, כן, גם כלפי החצי הרוסי של עצמה, יש כזה דבר גזענות עצמית) ולכן קיים סיכוי שהיא לא תהיה, איך נאמר, הדמות הפופולרית ביותר בישראל.  כמויות התלונות שקיבלנו על הערכה זו כמעט גרמו לי להתחרט ולגדל מצפון, עד שבשבוע שעבר הוכח כי הייתי א. נבואית ב. עדינה. לומר שהדר עומדת להיות דמות בעייתית העונה זה בערך כמו לומר שלעוזרות בית יש הסתייגויות משרה נתניהו. התנהלותה של הדר בירח הדבש עם דניס, כל העקיצות, הפרצופים והציוויים ("אל תדבר במבטא!", "אל תקרא לי גברת!") כל אלה לקחו את הבחורה למסלול מהיר אל תדמית מרוסקת ע"ש שירי קופרברג. אם כבר, אנחנו כאן יכולים רק לעזור. 

הדר. דמות בעייתית | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

בעבר ציינתי את האופן שבו התוכנית הזו מדגימה את יחסם של בני אדם שונים לדחייה. מעניין להסתכל גם על תמונת הראי – איך אנשים דוחים את זולתם? זו סוגייה רלוונטית בעולם הדייטינג אבל לא רק. זה עשוי לקרות לנו בחלוקת מרחב עם אנשים בעבודה, במשפחה, בקבוצת הוואטסאפ של הורי הגן – מי שסביבנו לא תמיד יבואו לנו טוב, השאלה איך נתמודד עם הסלידה. יש מי שיתאמצו למצוא משהו שהם אוהבים באדם שמולם. אחרים יסגרו ויתעלמו. ויש מי שיבחרו בכעס ותוקפנות. זו, לצערנו, הדרך של הדר. בשלב זה העובדה שהיא לא נמשכת לדניס מוציאה ממנה ארסיות קשה. הוא מצידו ממשיך להתנהג יפה ולהמציא תאוריות ש"זה טוב שאנחנו רבים ואת אומרת לי מה מפריע לך" (זה שאתה נושם, נגיד) וכדי להתמודד עם הדיסוננס הזה, הדר מספרת שמה שמפריע לה זה בעצם נימוסיו הטובים והג'נטלמניות של דניס, שהם הוכחה לכך שהוא מזויף וצבוע. היא גם מתייהרת ומכריזה שאם הוא מתנהג ככה, זה סימן שהוא נותן לה את ליבו על מגש וזה מלחיץ אותה. בשלב זה דניס מספיק חכם כדי להציב גבול מול יעל, ומסביר שבסך הכול מדובר בכבוד הדדי בין בני אדם, לא סימן לקחת אותו כמובן מאליו. הוא צודק בעיניי, אבל יעל הפסיכולוגית, כהרגלה, בוחרת בשיטת ה"קיצוניים משני הצדדים" ובמקום להעמיד את הדר במקום, מכריזה ששניהם צריכים להירגע קצת ושלא יזיק לדניס להוריד קצת מהנימוס הרוסי כי בניגוד לטענתו זה לא באמת חלק מאישיותו. עד שיש גבר נחמד, באה פסיכולוגית ומבקשת ממנו להפסיק להיות כזה. אוף. 

אבל אולי דניס באמת מתמסר מהר מדי? לא נוקט בשום שיטת מקל וגזר, נותן את כל הגזרים על ההתחלה ועושה את החיקוי הכי טוב לשטיחון אמבטיה שידוע לאדם? למה, בעצם, הוא כל כך קול עם ההתנהגות הקשה של הדר, שגם כשהיא מציעה קפה זה קפה קר? יש כמה סיבות אפשריות ואולי כל התשובות נכונות. אולי הוא באמת אופטימיסט בלתי נלאה שמאוהב בעצמו לא פחות משאימו מאוהבת בו, ולא רואה סיבה שקצת חמיצות תוריד לו את הדימוי העצמי. אולי הוא חושב על החיים שיהיו לו אחרי הדר, עם עדר המעריצות באינסטגרם שיצוצו ויבקשו לפצות אותו. ואולי הוא פשוט באמת נהנה מהספורט האתגרי החדש שמצא, להיות עם בחורה שלא מתאהבת מיד כשהיא רואה נוף אורבני ותמונות מאיקאה. יהיה מה שיהיה, השניים עברו לגור יחד, הדר הביאה לו נר ריחני במתנה (רמז שהוא מסריח???) ואין לנו אלא לקוות שהגובה בדירתו של דניס יעשה משהו לדינמיקה הזוגית, לפחות עד שהנר יגמר. אה, הוא חשמלי. לא חשוב. 

ובינתיים, רוני מחייכת

רוני ונועם. תמונה נדירה שבה היא לא מחייכת | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

אמרנו גבהים? אז קבלו את המעבר הלא מאולץ שלנו בכלל, אל הזוג השני הכי מאולץ בתולדות התוכנית – רוני ונועם!

וואו, איך נפלנו כאן. מודה שלא ראיתי את זה קורה. החיוכים של רוני בחופה עם נועם, ובשיחות הספרדית איתו לאחריה, הצליחו לתעתע אותי, חשבתי שהבחורה באמת מבסוטה. היום אני מבינה שככה הפה שלה פשוט בנוי. כשרוני שמחה – היא מחייכת. כשהיא נבוכה – היא מחייכת. כשהיא שואלת את עצמה מה לעזאזל היא עושה פה ולמה היא לא עוסקת בבילוי יותר מהנה כמו עקירת ציפורניים – היא מחייכת. רוני, כפי שדני אבחן, מבלבלת. מאוד מאוד מבלבלת.

ירח הדבש של רוני ונועם בליסבון מוסגר לנו כפיאסקו באופן כללי, עם כמה רגעים נחמדים באופן פרטני. עם סופו, אנחנו מוצאים את נועם ורוני יושבים מול דני ושותקים. נועם נראה כאילו הוא עומד לבכות. גם רוני, אלא שהיא, כרגיל – מחייכת תוך כדי. ומה מטריף? שאנחנו לא באמת יודעים מה מפריע לה בנועם. ההפקה רומזת לנו חזור ורמוז שמדובר בגובה שלו, אבל היא עדיין לא אמרה לנו את זה מפורשות וספק אם תגיד. נראה שנועם כבר בשל לגמרי לשמוע מה הבעיה, אבל זה לא עוזר לו. וככל שהזמן עובר ללא תשובה, אני רק מוצאת סיבות להתקומם מזה שמישהי שמתנסחת בביטויים קלוקלים כמו "מרחק של שתי רחובות" ו"יש כאן שתי חדרי שינה" מתנשאת מעל נועם הממש בסדר בסך הכול. 

ומה אנחנו בכלל יודעים על רוני? העובדות היבשות עדיין פרושות לפנינו: היא חיה במיאמי, היא מכרה בגדי ים, היא אוהבת סאפ ויש לה גוף יפהפה של אישה שאוהבת סאפ. אבל כל אלה עדיין לא מתגבשים לידי אישיות. אה כן, רוני אוהבת לפרוק מזוודות. כשהם עוברים לדירה החדשה שלהם, היא מתרגזת מכך שנועם לא עושה בדיוק מה שהיא עושה, אלא מעשן בפטיו. היא קוראת לו לשיחה ואני קצת מתרגשת – אולי סוף סוף היא תיצוק תוכן אמיתי למשבר הזה? רוני מבהירה לנועם שהיא כבר לא בתקופה בחיים שלה שהיא רוצה להיות עם גבר שלא רוצה לפרוק מזוודות, היא בתקופה בחיים שלה בו היא רוצה להיות עם גבר שכן פורק מזוודות. וואט? זה ממשיך לדיאלוג הבא:

רוני: "סבבה?".

נועם: "בטח".

אם מישהו הבין משהו, בבקשה צרו קשר עם המדור בכל פלטפורמה שתראה לכם לנכון.

אז מה היה לנו? נועם רוצה ורוני לא. דניס רוצה והדר לא. ודובי ואריק, שנחסכו מאיתנו אתמול, במצב דומה. מגדרית, אנחנו בשלוש אפס, רק לא ברור מי מוביל ומי מפסיד. ואז הגיעו הגר וניר. אנא, הצטרפו אלי באנחת רווחה קולקטיבית, אנחנו צריכים את זה. אם הגר וניר לא יעבדו, אני באמת מתפטרת.

משבר גיל ה-40

הגר וניר | צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"

החיבור בין ניר, ד"ר לכימיה וסטארטאפיסט, והגר, ד"ר למוח ורופאה בהתהוות, התחיל בכלל כתוכנית דוקומנטרית עגומה על מצבם של רווקות ורווקים בני 40. אחרי שסיפרו לנו ש-57 זה ה-70 החדש, עכשיו דוחפים לנו  ש-30 זה לא ה-20 החדש ואם אתם נושקים ל-40 ועדיין לא בחרתם בופה אין לנו אלא לרחם עליכם יותר מאשר על הפנדה הנכחדת. "הזדמנות אחרונה" מכריזה התוכנית באותיות ניאון בוהקות. בצד אפשר אולי היה להוסיף כוכבית שב-2020 כבר ידוע ומובן שלא כולם רוצים ילדים, שאפשר לעשות ילדים לא בזוגיות, שעור הפנים נשמר בגיל 40 הרבה יותר טוב כשאתה רווק, אבל היי, בואו לא נשכח איפה אנחנו. תעשיית החתונות צריכה את הנואשות של בני ה-40 לא פחות מאת ההתלהבות של בני ה-30 כדי להמשיך ולהטיל מורא על כולנו.  

האמת, קשה להכחיש, נעשה כאן קייס די טוב בהסבר מדוע חברי מועדון גיל ה-40 שלנו – הגר, ניר ומורן, חייבים זוגיות. מתברר לנו שניר כבר מפתח כל כך הרבה תחביבים שאם לא יסדרו לו מישהי מהר, הוא עלול להעניק פסלים מוזרים גם לאנשים שהוא לא מכיר. הגר כה בודדה שהיא מרעילה את עצמה באכילה מכלי פלסטיק ישר מהמיקרו. ומורן, המסכנה שבסוף נדחקה החוצה, מלטפת כל כך הרבה חתולים עד שהיא כמעט מגדלת פרווה בעצמה. כל זה מלווה במוזיקה עצובה עד מאוד, שבסוף מגלים שהייתה בכלל פרי נגינתו של ניר עצמו. לדעתי יש כאן מטאפורה. 

בכל מקרה, מוחלט לחתן את הגר וניר וטוב שכך. הם באמת מתאימים. את מורן אני מדמיינת מבלה חיי נצח עם הנגר הלוהט מהשבוע שעבר, מה'כפת לי? החופה של ניר והגר ממיסה את כל הספקנות ש"חתונה ממבט ראשון" טיפחה בנו עד רגע זה. ניר נרגש, נוכח, ממלא את הגר בביטחון ובאופן כללי מתוק וחתיך. הגר היפהפייה נרגשת, רכה, אמיתית. היא לא חוקרת אותו כמו שהדר חקרה את דניס ולא מצחקקת באניגמטיות כמו שרוני עשתה מול נועם. לכמה רגעים של אינטימיות בין השניים, בכלל לא הייתי מתנגדת שיתנשקו. זה לא קרה, אבל בסדר. יש לנו את מוסקבה בשביל זה. 

מחר נחזור עם בדיחות נעמה יששכר בשפע, אני שומרת אותן. עד אז – הישארו בריאים, אל תתחרפנו בבידודים, ואם אתם פוגשים משטחים לא נקיים, תדמיינו שהם דניס ואתם הדר – אל תגעו בהם בשום פנים ואופן.