חתונה ממבט ראשון: המומחים צודקים, שירי באמת מפחידה

היום אני רוצה שכולנו ניקח רגע, ונחשוב על הגיבורה השקטה של "חתונה ממבט ראשון". קדושה מעונה, אצילית, מי שסובלת בדממה, לעולם לא מחפשת הכרה או משמעות: שרונה. ברצינות, למה אנחנו אף פעם לא מדברות על שרונה? כשאלון קרא לדקלה "פרצוף ארוך", איימנו לפנות למשטרת ראש פינה. כששירי ביזתה את לירן והגרנולה שלו, פעם אחר פעם – רצינו לבוא לשם ולערסל אותו. כשאורטל הוציאה חוזה על עידו כי העז לצחוק בפרצעלגייט – שקלנו לחוקק לו חוק חסינות אישי. אבל מה עם שרונה? למה אנחנו לא מקדישות כמה דקות מיומנו, כדי לרחם על האישה הזו?

שרונה | צילום מסך מ"חתונה ממבט ראשון"

שרונה, ייתכן מאוד, עוברת בתכנית הזו את הייבוש הכי גדול עד כה מליאור, מי שאמור להיות בן זוגה ומסתמן כיזיז חלוש במקרה הטוב. אני לא זוכרת רגע עצוב כל כך כמו כשסיפרה כיצד מותו של אביה השפיע עליה, וליאור היישיר מבט לתוך עיניה, כשבראשו עוברת מחשבה אחת בלבד: "מתי אוכלים?". האדישות שלו שוברת שיאים. הוא בקושי מסכים להשתתף במשחק השאלות שיעל המליצה עליו (אגב, זה אמור להיות כיף גדול. תגגלו "36 שאלות", אפילו אנה ארונוב הייתה בקטע), לא מספר על עצמו דבר, וכששרונה לבסוף נשברת ונחשפת על מצוקותיה בטיפול הזוגי – משתבלל עוד יותר כי, אוי ואבוי, הוא מרגיש מותקף.

שרונה סובלת, זה ברור – הרי כל אחת מאיתנו הייתה מעדיפה לצפות בסיד מתקלף מאשר להיות נשואה לליאור – אבל אנחנו עדיין לא מדברות מספיק על שרונה, ואפסיק לשאול למה – אני יודעת את הסיבה. הסיבה היא ששרונה שקרנית. היא משקרת לכולם, ובעיקר לעצמה – העיקר לא להתמודד עם האמת. "פחות מהרגיל", כך היא פותחת את הטיפול הזוגי כשיעל שואלת אותה מה מצבם. לא, נאמר, "גרוע מאוד". או, נגיד, "זוועה". או, למשל, "תגידי לי יעל, על מה חשבת כששידכת לי את הסחי האילם הזה?" – לא, שרונה אומרת שהם "פחות מהרגיל". כאילו שכחנו שגם ברגיל הם היו זוג בלתי מוצלח. אבל היא הרי מלכת האנדרסטייטמנט, שלא לומר – דוכסית ההדחקה. היא מחייכת תמיד, גם כשרע, נדמה לי שאפילו מחייכת יותר כשרע. היא מספרת לצוקית שבינה ובין ליאור "יש צחוקים" למרות שבואו, ממש אין צחוקים ומעולם לא היו (אה, בעצם שרונה קנתה לליאור פעם ביצת קינדר, חה חה).

שרונה עושה הכל כדי להקטין את עצמה ואת הצרכים שלה, וגם אם הדחקה היא מנגנון נורמלי, הפעם היא עולה לי על העצבים. יש נטייה להתלונן על הדרמה קווינז של "חתונה ממבט ראשון" אבל במקרה של שרונה, הייתי רוצה לראות אותה מאבדת את זה, פעם אחת. שתזרוק איזה עציץ על הקיר, שתמחק לליאור את הסלפי המטופשים שלו מהטלפון, משהו. אנשים מסוגה עשויים להיות מתוקים וטובי לב – אבל ככל שהם משקרים כדי לשמור על פסאדה שהכל בסדר – לא יצליחו להתקדם ולהתפתח. מגיע לשרונה יותר. מגיע לנו יותר.

אבל רגע, המבטים של יעל בטיפול והפסקול הרציני שליווה את גמגומיו של ליאור משאירים, לכאורה, פתח לתקווה. ליאור – חכו לזה -מבטיח שהוא ינסה "לבוא רגע ולפתוח איפה שמרגיש לי לא לפתוח". התרגשתן? לתחושתי הדבר היחיד שהאיש הזה יפתח, הוא את הרובוט המנקה. ואז יסגור אותו בחזרה וישוב לבהות באוויר.

ליאור ושרונה | צילום מסך מ"חתונה ממבט ראשון"

מי שעוד עשה לא מעט בהייה חסרת תועלת בפרק אמש, היה דודו. עוד לא ממש נרגע לו מאז שצוקית סיפרה לאנשים שהוא מעדיף להזמין קוקטייל שהוא מכיר, הו האימה!. דודו מיובש ומייבש, טוען שהוא צריך זמן לבד לדבר עם חבר אבל בעיקר נותן למצלמה זמן לצלם את גופו החטוב והרטוב בבריכה העירונית, ולשמוע את אותו חבר, חכם סיני זקן, מציין ש"זו התלבטות חבל על הזמן". וואו. תגידו, גברים, מה נסגר אתכם, אתם עד כדי כך אבודים ב-2019? לא יכולים להתגבר על תקרית קטנה ולהמשיך הלאה? צוקית בינתיים עושה את הדבר היחיד שהיא יודעת לעשות – מפיקה את הקשר. היא החליטה שאם היא תפגין לדודו את כל כישוריה ותדבק בחיוביות בריאה (או מאניה, תלוי איך מסתכלים על זה) – הוא בסוף ייזכר מה חיבב בה מלכתחילה. אז היא מטהרת אוויר בעזרת עץ ריחני, משוויצה בכישורי היוגה שלה, מפרגנת לו לשחק במשחקי וידאו כמו ילד בכתה ג'. זה עובד חלקית – קשה לדודו לכעוס על מי שמתעניינת בהישגיו מול בארסה – אבל את המבחן הסופי היא עדיין צריכה לעבור: פירסינג. צוקית אשכרה מסכימה לנקב חור בגוף שלה כדי שדודו יסלח לה וילטף אותה בכתף. ואפילו אחרי שהיא עושה את זה בשבילו, הוא מצליח להיות מעפן ומצהיר ש"הייתי עושה את זה גם בלעדייך". ועל כך נענה לו: "ננה בננה תחת של אילנה" וחכה חכה בהפסקה.

צוקית ודודו | צילום מסך מ"חתונה ממבט ראשון"

אבל היו גם הצלחות בפרק, הגדולה מהן היא כמובן פריצת הדרך בטיפול הפסיכו-דינמי שעוברת חברתנו שירי. שירי של אתמול הייתה גאווה ליעל ולמקצוע הפסיכולוגיה כולו. היא מסירה מגננות, מכירה את עצמה, מתפרקת ונבנית מחדש – כל מה שאדם רוצה מטיפול ב-400 שקל לשעה, או חינם אבל מול מדינה שלמה. העניין היחיד הוא, שללירן אין שום קשר לתהליך שעובר על שירי. הוא לא הופך למושך, מצחיק, או מיוחד יותר בעיניה, רק משום שהיא מעבדת כמה דברים פנימיים חשובים. התפקיד שלו, למרבה הצער, מתמצה בלהעביר לה הטישו. הרגע הכי חי בפרק היה סוג של ריב בין יעל ושירי – יעל תקפה את שירי על המגננות המפחידות שלה ושירי מצאה עצמה חסרת כוח, לראשונה מזה הרבה זמן. לירן צפה מכל זה מהצד מרוצה, מרותק, ולא אמר מילה. למה להגיד משהו כשיעל רבה בשבילו כל כך טוב? אבל זהו לירן, גבר שרגיל להיות מנוהל על ידי הנשים בחייו – אמא שלו, הפסיכולוגית שלו, שירי. אין דעות, אין בעיות.

שירי ולירן | צילום מסך מ"חתונה ממבט ראשון"

לסיום, כנראה שלא יהיה מנוס הפעם מלהאמין קצת לבת אל ויוגב, ולהינמס מהאהבה הבוערת בדרום. הייתכן שזה באמת הדבר האמיתי? הייתכן כי בת אל רואה ביוגי יותר ממאהב לטינו-ישראלי בחופשת המולדת שלה, עם איירביאנבי נוח בתאשור? הייתכן שיוגב אשכרה שוקל לנסוע איתה לניו יורק כדי לעזור לה לארוז או לעשות ארבעה ילדים עם אזרחות? לא הבנתי מה הם בדיוק מתכננים אבל האהבה – אשכרה מדברים על אהבה! – מתחילה להראות אמיתית ומרגשת. ובכל זאת, היה עוזר לי איזה ריב קטן בין שניהם, להגדלת האמינות. אין דבר מדאיג יותר מזוג שמסכים על הכל. בת אל ויוגב, בבקשה – תריבו טיפה בפרק הבא. בשבילי?