חתונמי: מה שקורה עם רוני זו הסיבה שאנחנו צופות בתוכנית

אוף, אין יותר מבאס מלהגיע למסיבת דאחקות אחרי שהיא נגמרת. וכשאני מדברת על מסיבה, אני מתכוונת כמובן לכל מה שעוד נותר לומר באינטרנט על ילד האהבה של דביר בנדק ודורון מ"פאודה", הלא הוא ברק, מומחה להחלטות, שליטה ברגשות והמצאת מקצועות שהופכת את העבודה שלי לעניין לגיטימי. אני פה כדי להזכיר שהעבודה שלי, היא בין היתר לצפות בתוכנית ריאליטי שלוש פעמים בשבוע, ולתת עליה את דעתי כמו פרשן בערוץ 14. כלומר, חוץ מהחלק שבו אני אשכרה יודעת על מה אני מדברת, עובדות הן קריטיות מול חובת הדיווח שלי – ואת דף המסרים שלי אני מקבלת מרוני, כי בתוך הראש שלי אנחנו בסטיז שעושות ביחד פילאטיס, אומרות את כל האמת בפרצוף ותמיד מקבלות צ׳ייסרים בחינם מברמנים בני 20.

>> חתונה ממבט ראשון: כל הכתבות, הניתוחים ומה שמעניין

וויסקי אנד צ׳יל

בגדול, אני מוכנה לרימייק של חתונמי והאח הגדול, כל עוד יובטח לי תיעוד יומי של רוני ושקד עושים את שוק הפשפשים, זוללים במסעדות יפואיות, מחפשים חניה למיני קופר ואוספים גרביים מלוכלכות מהרצפה בפאסיב אגרסיב. נכון, שקד ממשיך לשמור לעצמו את כל הרגשות שהוא אוגר כלפי יעל, רוני וכל הבנות בתוכנית, ועדיין לא לגמרי מבין למה כולם לא מבינים אותו (תקשורת, שקד. תקשורת). בשלב זה, נדמה שגם לרוני מתחיל להיתפס קצת שריר האמפתיה כלפיו, ועדיין, אי אפשר שלא להסכים שחיי הנישואים – לפחות ברגעים הנחמדים – די מחמיאים להם. ואם עדיין לא היה ברור, אפשר שתהיו כבר החברים הכי טובים שלי?

אני לא סתם מציעה חברות, כי בשונה מחברה של רוני – לי אין נטייה לנחות בסלון שלכם על הבוקר. אבל אני לא הוזמנתי, ולכן צפינו בשיחה המאולצת בעולם שסוף כל סוף הניעה אותי לטים שקד, כי למי יש כוח לארח אנשים לפני הקפה הראשון של הבוקר? ובכן, לרוני.

כצפוי, ובהוראת בימוי מדויקת – שקד מיד נמלט מהאירוע כדי לאפשר לבנות לרכל עליו בנחת, לגלות לנו שהם מאוד נמשכים זה לזו ("עוצרים את עצמנו") ושהם מתנשקים מלא. למרות זאת, רוני מודה שהיא תשמח לראות את שקד מתנדב לספוג קצת בשביל הקבוצה, כי בכנות, היא כבר חייבת חילוף, או לכל הפחות ספייס לעשות לשון הרע בבית שלה. אבל אז קורה דבר די מדהים, ואני לא מתכוונת לבקבוק וויסקי ב-500 שקל.

דווקא מול אישה זרה, שקד מצליח לתקשר את הרגשות שלו ולהביע הערכה כלפי רוני והמאמץ הבלתי נלאה שלה להעניק לו ביטחון גם כשהוא הופך לשיבוט של ״דובי לא-לא״. בשיחה הטיפולית עם יעל, המניפולציה שהוגשה לנו בתחילת העונה כבר ברורה – בעוד שרוני סומנה לנו (ולשקד) בתור הכלה המעורערת, מתברר שהיא מחויבת ושיש לה מלא רגשות. וככל שאת רוצה יותר, כך גם את חוששת שזה יכאב יותר בסוף.

אבל אז באמת הגיע הרגע הכי יפה וחשוב, וכנראה הסיבה שכולנו צופות בתוכנית הזו. אני מנסה להגיד שרוני היא מתנה יפה שנארזה בקפידה בטייץ של אלו יוגה, כדי להביא את בשורת הרווקות שעברו את גיל 30. כן, זה מורכב ולא בגלל השעון הביולוגי שלך, אלא כי צברת רף די מרשים של אכזבות. במקרה של רוני מדובר במערכת יחסים ארוכה שהסתיימה בטונים צורמים, והפכה כל אינטראקציה שלא צלחה לעוד שיעור או לקח שהייתה אמורה להפיק לפני שיפגעו בה. את כבר לא מתאהבת בעוצמה ובמסיבות שרירותיות, ונדרשת ממך זהירות יתרה. גם כשזה מצליח, את נחרדת מהרעיון שיבוא יום והאיש הנחמד הזה יהפוך לפשרה.

במילים אחרות, רוני מודה שהיא אוהבת בשקד הרבה דברים, ולכן היא חוששת מהרגע שבו היא תגלה גם את מה שהיא לא אוהבת ואת מה שלא מתאים, ואולי היא לא תעלה על זה בזמן. היא לא יודעת על מה הם יריבו, מה עלול להפריד ביניהם והאם זה כבר יהיה מאוחר מדי כדי להיפלט מחדש אל הבופה הצונן של הדייטים הסבירים עם סוף ידוע מראש. זה לא עצוב, זה פשוט יותר בטוח.

רוני מתקשרת את החששות האלה גם לשקד, שלא מבין שזו דרך מסורבלת להגיד לו שהיא מאוד מחבבת אותו, אבל מוטרדת מהאופי ההפכפך שלו. הם לומדים לתקשר לאט אבל בטוח ולהעריך אחד את השניה. אני עדיין לא מושכנעת ששקד מבין עד הסוף שהוא לא לבד בכל התהליך הזה, ושעומדת מולו אישה עם רגשות וחששות שתשמח להרגיש פגיעה פה ושם. ועדיין, למרות כל הטינופים – אני מאמינה בו ואפילו מחבבת אותו.

על החיים ועל המוות

בוקר טוב, השירה בציבור שלך חזרה, ולצדה גם השגרה החתונמית של איילה ושחר – שמנסים להתאהב ולהתאבל בו זמנית, ומגלים שהבריחה לריאליטי היא האסקפיזם המושלם עבורם. נכון, הם אמנם התוכנית האומנותית באסקפיזם הזה, ובכלל, בשלב זה קשה שלא לתהות אם הם לא שתולים של ההפקה. הרי מה הסיכוי שהשניים האלה יספיקו להתחתן בטלוויזיה וזה לא יהיה הדבר הכי מופרך שקרה להם בחיים? ובפרק זמן כה קצר ולא סביר?

כשנקודת הפתיחה של השניים האלה כל כך מופרכת, שחר נאחז בכאן ועכשיו, ומתעקש לשמור על אופטימיות. איילה מצדה מעדיפה לגשת בזהירות ולתהות לגבי סיכויי ההישרדות של הקשר הזה. למרות שכל אחד משני צדי הזיווג הזה מתפקד כרכבת הרים רגשית אינדיבידואלית, העצב לא רק מאט אותם, הוא גם מקרב ביניהם. שחר מעריץ את איילה, שלשם שינוי היא לא זו שמביאה את הדרמה האישית לחדר. היא עדיין מתקשה לקבל את החיבה ששחר מרעיף עליה כמו גור לברדור נמרץ ותמים, ולא נוח לה להודות שרוב הזמן נחמד לה.

בסוף השבוע הראשון שלהם יחד, שחר עולה על פק״ל קפה מאובק, גיטרה וסנדלי שורש, ונוסע כל הדרך לבית של איילה בעמק חפר. היא מקבלת אותו ברגליים יחפות ותמונות של חברים שכבר היו ואינם. כאמור, העצב הזה לא רק מדביק אותם, הוא כמעט מכריח אותם להתעקש לתת לטוב לנצח – וזה מרגש ברמות כל כך גבוהות שאין לי משהו ציני להגיד על זה.

בעוד ששחר נרגש וסקרן להכיר את החיים של איילה מקרוב, היא קצת יותר מתקשה לעכל אותו בתוך הבית שלה. הנוכחות שלו מעוררת בה דריכות – אבל גם חום שהיא מקפידה לצנן עם תוכניות לעתיד שהוא לא חלק מהן (אבל אז שוב לפתוח בקבוק יין בשביל הרומנטיקה) – כלומר, איילה במאבק פנימי מול הרצון להיפתח ולהרגיש, אל מול הרצון לשמור על עצמה ועל מי שהייתה ותהיה איתו או בלעדיו.

אם השניים האלו לא היו יודעים לתקשר היטב ובאופן הדדי, הוויכוח הזה בהחלט היה הופך למגה ריב. מצד אחד, שחר לא מוכן לוותר על הופעה של ברי סחרוף (מדובר בכרטיסים שהוא רכש עבור שניהם עוד בטרם הכירו כאקט של הצהרת כוונות). מצד שני, יש את איילה והפרפורמנס שנקבע למועד חופף. ההתעקשות של שניהם לפקוד אירועים שונים היא לא ויכוח על לו״ז, אלא דיון מהותי על מי שהם, על מה שחשוב להם ועל החששות ממיזוג החיים הנפרדים שלהם.

איך אומרים פאודה בצרפתית?

חן וברק טסים לחופשת סקי צרפתית, בתקווה שדפוסי הטראומה של חיה ומור לא ישחזרו את עצמם על מסלול הגלישה החלקלק בעולם. האופוריה מהחתונה האופטימית בתולדות חתונמי עדיין מלווה אותם. כלומר, חן אומרת שהיא לא מרגישה את הקור כי ה"סיטואציה" (אוקיי חח), וברק, לראשונה מצדיק השם של הפורמט ומתאהב ממבט ראשון.

כאמור, אני אוהבת מסיבות, אבל את זו אני חייבת לחרבן קצת ולהזכיר שזוגות שמתחילים מדהים בחתונמי לא בהכרח צולחים את החיים עצמם, ולהפך. גם התחלות מקרטעות הופכות להפתעות, או לכל הפחות לפשרות שאפשר לחיות איתן (לחובבי הז׳אנר) – אבל בינתיים הכל סבבה והכי נורמלי שברק אול אין. וזה בכלל לא מוזר שכמומחה לקבלת החלטות, הוא מחליט לפתח רגשות ב-24 שעות, כאילו לא מדובר בהכנה להתרסקות.

עם זאת, חן היא זו שמתרסקת בשלג, אבל דווקא מאוד נהנית להיות עלמה במצוקה. ברק מצדו מאוד אוהב להיות האביר על המחליקיים הלבנים, שמרים אותה ופותר לה את הבעיות. אני לא מבטלת את האידיליה והכימיה שיש ביניהם, אבל אני חוששת שבמקרה של ברק, הטוטאליות היא עוד דרך עבורו לבסס ודאות, שליטה וגבולות גזרה ברורים. גם התאהבות היא הגדרה שהוא יכול לחיות איתה בשלום. ממש כמו איזבל ונועם, רק ההפך.