משה מתייחס לנעם כמו אל רחם מהלך, אבל זו לא הבעיה האמיתית

תודה לאל, הגענו לקצת נחת. ולא סתם נחת, סוף סוף גם מישהו נהנה במלדיביים. אז בואו נתחיל רגע עם הטוב, תומר ויואנה, איזו השלמה ואיזו הקשבה, איזו כנות ואיזו פתיחות. כבר בשיחת הבוקר ולאורך כל הפרק אנחנו נחשפות לתקשורת טובה מהי. במקום לדבר על כמה טעים הקוראסון וכמה המים רטובים, תומר מנצל כל הזדמנות ללמוד להכיר את יואנה עוד קצת, ומשתף אותה בעצמו בשיא הקלילות. ככה, בלי דרמות ו"יש לי משהו לספר לך" או "בואי עכשיו נדבר על זוגיות".

למשל, במקום לתהות מה יהיה האוכל בטיסה, תומר מציין שזו הפעם הראשונה שלו בחו"ל עם בת זוג. תומר מדבר מהלב, וזה מה שמאפשר ליואנה להסיר לאט לאט את ההגנות שבנתה מסביב, ולתת לאכזבה שחשה בהתחלה להשתחרר. תומר מקסים גם את ההורים של יואנה באותנטיות ובהתעניינות הכנה שלו, הוא מוצא נקודות חיבור, מבקש לפני הכל תפריט באנגלית בשבילם וזורק בדיחה מהירה כשצריך. זה שאבא שלה אישר ורוצה לקרוא לו "בן שלי", כבר משחרר קצת את יואנה. כי לפעמים הדחייה והחששות שאנחנו מרגישות, הם בכלל לא שלנו, אלא זה קול הריצוי שאנחנו סוחבות איתנו. אחרי ששבר את הקרח, תומר צולל להיכרות, מתעניין בשפת הוריה של יואנה ומבקש מהם טיפ לזוגיות ארוכה. ככה על הדרך הוא גם מחמיא וגם מביע התעניינות אמיתית במי שמולו. נייס תומר, כל הכבוד.

יואנה מצידה, תורמת אף היא לדינמיקה. היא לא סוגרת והודפת את תומר, היא כנה וישירה, לא מסתבכת בעולמות ה"לא נעים לי", ואומרת לו ישירות – "פחדתי שאתה ערס". הם מדברים תכלס. כן, בהתחלה הקליק לא נקלק, והם מבינים שזה בסדר. ברגע שהם לא נותנים לזה להוריד באמת, אז מפה אפשר רק לעלות. תומר מודע לצעדיו ואומר: "אני עובד, אני מתאמץ, אני מפעיל את כל הסנסורים כדי לפתוח, להיפתח ולקרב". הוא אמנם מודע, אבל זה טבעי ולא מתאמץ. הוא גם הכי זורם. בקלות הוא יכול היה להתבאס על זה שיואנה לא נהנתה מסיבוב באזור התעשייה המושך כל תייר אל המלדיביים, אבל הוא נותן לזה מקום, ולמעשה נותן לה להרגיש שהוא רואה אותה, ושמותר לה להיות היא עצמה. היא מצדה מאפשרת לו להיות במקום של המחזר הג'נטלמן, ונפתחת אליו. וככה, גבירותיי ורבותיי, נוצרת דינמיקה. כפיים.

ככה נוצרת דינמיקה, כפיים! תומר ויואנה, "חתונה ממבט ראשון" | צילום מסך, קשת 12

עוד נשואים טריים שהרגע נחתו בירח הדבש, אבל לא מצליחים להחליף יותר משני משפטים שמסתכמים ב"את יפה", "די זה מביך אותי"- הם כמובן רונן ורותם. הזוג, שלפי הפרומואים היה אמור להתחיל הכי גבוה, נמצאים כרגע במקום הכי נמוך. שם, בירח הדבש במרקש, הם מדגימים לנו מהי תקשורת שנתקלת בחומות, או ליתר דיוק במשקפיים שחורים שמסרבים לרדת ולחשוף רגשות.

אם בפרק החופה, רונן היה נראה לי לא בוגר ולא בשל, הרי שהפרק הזה היה כולו על רותם – שאם זה לא כמו שהיא רוצה, היא לא פה. כלומר היא פה פיזית, אבל מסתתרת מאחורי המשקפיים ומחביאה את הידיים בכיסים. רונן מצדו מנסה מהר מדי והרבה מדי, הוא שוכח שהוא פה לטווח ארוך ולא לסטוץ ולברוח בבוקר שלמחרת. הוא צריך לשחרר את הלחץ, ולהבין שהוא כאן לתהליך. אין צורך לנשק לה את העורף בבוקר הראשון, אין צורך להשתמש במילים "מאמי שלי" או "הבית שלנו", שניה אחרי שהיא ביקשה ממך להאט את הקצב ואין צורך לאנוס את הסיטואציה להיות זוגית – היא יכולה להיות מה שהיא, שני אנשים שהכירו לפני 12 שעות, ומנסים רגע להבין מי הם ואיפה החיים שלהם.

יש רגעים קטנים שצריך להרגיש אותם, ואי אפשר ללמוד אותם בשום קורס אמנות הפיתוי. או כמו שיואנה אמרה "כיף לי, אז בטח גם לו כיף, כי זה הדדי". צריך לחפש את ההדדיות הזו, וכשרונן כל רגע לוחץ וממהר להתקדם מבלי להתייחס לסיטואציה, או בבקשה המושמעת שלה "אני צריכה זמן", הוא פשוט עסוק רק במטרה ולא במי שמולו. זה לא מכוונה רעה, ניכר שהוא מאוד מנסה, אבל ככל שהוא מנסה יותר – ככה הוא רק מרחיק אותה יותר.

כי רותם, יפה שלי, (סליחה, זה מביך אותך?) אי אפשר להתקדם אם את תתעכבי על כל מילה שיוצאת לו מהפה. נכון, הוא לא יודע לתקשר, הוא מחפש את הדרך לליבך והוא מנסה לעשות זאת דרך מראה חיצוני, דרך מחמאות, ולא באיזשהו שיח מפרה – אבל אם כל רגע תחסמי אותו ברדודים, אתם פשוט לא תצליחו לצלול אל העמוקים. וכשאת נבהלת מהמכתב שקיבלתם מהגנת בגן, סליחה, מהפסיכולוג, את יכולה להוריד את המשקפיים ולהסתכל גם פנימה, אל תוך עצמך, וכן, לחפש את הילדה הקטנה עליה מדברים. וזה שהוא ילדותי ואת רוצה גבר, זה נכון. אבל גם הצורך שלך להינעל בפוזת "אני בוגרת" גם היא קצת ילדותית, ובסך הכל ניסו לרמוז לך לשחרר את המלכותיות, ולתת לילדה שחבויה בתוכך דרור להרגיש.

רגע אחרי רצף רגעים מקרינג'ים של מחמאות והדיפתן, הם יוצאים מהג'יפ אל האוויר הפתוח, ואנחנו מקבלים את דינמיקת התקשורת הפופולרית של המאה ה-21. "בוא אעשה לך תמונה, כדי שתעשה לי ואז אשווה ואבקר אותך". תאמיני לי רותם, אין לי אף חברה שמוכנה לצלם אותי בגלל שאני ביקורתית בדיוק כמוך, ואם הייתי צריכה לקעקע משפט זה כנראה היה "לא לרוחב. אף פעם לא לרוחב". אבל בדיוק בגלל זה, לא מבקשות מגבר – בטח שלא בהיכרות ראשונית – לצלם אותך. בטח שלא עושות לו מערוף ומצלמים אותו רק כדי שיצלם אותך, ובטח שלא ממהרות להעביר ביקורת, אלא מנסות לזרום ולקבל באהבה את הרצון והכוונה. לא סתם על רקע הסיטואציה הזו, השתילו את המונולוג שלה על כך שהיא רוצה להיות זורמת וקלילה יותר. חוץ מזה, מאמי שלי, מילה מאובססיבית תמונות כמוך – את במרוקו, במדבר, בנוף עוצר נשימה, מה חשוב לך הג'יפ?

שלל רגעי קרינג'. רותם ורונן, "חתונה ממבט ראשון" | צילום מסך, קשת 12

וקבלו את הזוג השלישי שמככב בעולם התקשורת: משה ונעם, שחזרו כבר מירח הדבש, ושימו לב – אנחנו כבר ביום השמיני להיכרות ביניהם, ופעם אחת הם עוד לא דיברו לעומק ולא נחשף הסיפור האישי של משה. לפני שאתן כועסות עליי על השיפוטיות – נכון שלוקח לכל אחד זמן להיפתח, בדיוק כמו שלנעם לוקח זמן לפתוח את הלב ולשתף בזוגיות הגרועה שהייתה בה, אבל שמונה ימים ב"חתונמי" זה שקול לשנות כלב. הכל קורה בקצב כל כך מהיר ואינטנסיבי בסיטואציה הזאת, כך שאפשר היה לפחות להציף משהו אל פני השטח. כשכל הרבה דברים מבעבעים מתחת, חוסר התקשורת מונע מהם להתקדם וזה מה שמייצר את תחושת האי נוחות באוויר. על פניו נראה שזה רק עניין הגיל ועניין חוסר ההתלהבות הפיזית, אבל בעיניי זה יושב על מקום יותר עמוק.

בתום ירח הדבש, נעם ומשה מגיעים אל גלעד הפסיכולוג, ותהיו בהלם – נושא הגיל שוב צף. כשגלעד מציין שיש ביניהם פער של יותר מ-3 שנים, משה מדייק אותו באגרסיביות ופוקד "כמעט 4!". הפעם, בשעה טובה, הפסיכולוג מלמד אותנו ואותם שגיל זה רק מספר ותוהה עם משה בקול מה הוא באמת רוצה. אז ממה משה כל כך פוחד? שנעם תרצה ממנו מחר ילדים. שאלתי זאת כבר בפרק החופה שלהם, ואשאל זאת כאן שוב, אתם לא נמצאים באותה סירה? משה, הלא גם אתה הגעת ל"חתונמי" כדי לצעוד אל עבר שלב נוסף בחיים שיכיל זוגיות, חתונה, משפחה וילדים? או שאני צופה ב"האח הגדול" והתבלבלתי?

נניח שמשה יודע לאן הוא הגיע, ואכן רוצה משפחה וילדים, רק "לא כל כך מהר כמו שמי שהיא בת 36 עלולה לרצות". נעם שמה כתר לראשה ומסבירה לו שכל אישה בכל גיל, יכולה לרצות ילד בעוד שנה, ולכן הגיל שלה לא רלוונטי. מה שרלוונטי זה שישאל אותה מה היא רוצה – האישה והאדם שמולו, ולא הרחם שמולו. יבוא משה ויגיד לה "אבל היי, הביולוגיה לא לטובתך", ואנחנו נצעק עליו בחזרה: "על בנק הזרע שמעת?". משה, לידיעתך, אנחנו באמת לא חייבות אותך, ראה ערך שירי קופפרברג. או בקיצור, כמו שנעם היטיבה לנסח, צא לה מהרחם.

בשיחה האישית עם הפסיכולוג, אנחנו מגלות שהבעיה היא שמשה אכן רואה אותה כאישה, ולא רק כרחם מהלך, אלא שהיא פשוט לא לטעמו. לכן, כדי לא להעליב הוא נצמד לעובדות. הפסיכולוג מנסה למשוך אותו בכוח במילים, שרק יגיד למה בדיוק נעם היא לא מסוג הנשים שהוא רגיל לצאת איתן. משה באמת משתדל לכבד ומתפתל באי נעימות, ועם כל הכבוד על זה אי אפשר לכעוס עליו. זכותו לא להימשך לאישה ששידכו לו על עיוור, והוא משתדל למצוא את האיזון בלי לפגוע. רק שאז מזכיר לו גלעד, שזה לא רק עליו, ויש שניים לטנגו. "אל תקטין אותה", הוא אומר, "זה לא רק אתה, זו גם היא. אתם שניים", כי בעוד משה בטוח שנעם מאוהבת, אני לא בטוחה שהיא עד כדי כך בעניין. בכל זאת, היא מעדיפה לענות למיילים מאשר להיות איתו בסיטואציה. הם יושבים על הספה, מחובקים, כשכל אחד מסוגר בתוך עולמו – היא חרדה להגיד לו שהיא לא רוצה לגור בדירה צפופה במושב רינתיה, שאין לו אפילו מדף בשבילה, הוא לא רוצה להגיד שהוא לא באמת נמשך אליה. כך אנחנו מקבלות תמונת מצב של למה עדיף להיות רווקה ולבד, מאשר בתוך חיבוק שמרגיש כל כך בודד.