חתונה? מי צריך את זה?

למה אנחנו מתחתנים? האם המונוגמיה היא טבעית לאדם? מהו הסכם נישואין על פי היהדות? והאם על פי ההלכה מותר לחיות יחד ללא נישואין? על זוגיות ורוחניות

88 שיתופים | 132 צפיות

קודם כל, אני רוצה לשחוט (בשחיטה כשרה, כמובן) כמה פרות קדושות הקשורות לנושא החתונה היהודית, ובהמשך אבקש להציג מהי, לעניות דעתי, מהותה של חתונה ראויה ושל זוגיות אמיתית מהיבט רוחני.

חשוב לומר שמבחינת היהדות אין מצווה להתחתן! יש מצווה לפרות ולרבות, מצווה שלפי חז"ל רק הגבר מצווה בה, אבל אין כל הכרח שהילדים האלו ייוולדו דווקא מקשר של נישואין. למה? כי היהדות מכירה ב"חוקיותו" של ילד הנולד גם מחוץ למסגרת הנישואין.

אם כך, מהו "ממזר"? ממזר הוא ילד הנולד לאישה נשואה מגבר אחר, שאיננו בעלה. ממזר הוא פרי של בגידה באמון ובאהבה, ועל פי מסורת ישראל, ממזר נחשב לילד "בלתי חוקי" ואין לו את מלוא הזכויות של אזרח רגיל [ראו הערה 1 בסוף הכתבה].

חשוב להבין כי ילד הנולד להורים שבחרו שלא להינשא זה לזו איננו ממזר בשום פנים ואופן. הוא ילד יהודי חוקי לחלוטין, ואין לו כל בעיה להתחתן או להשתלב בחברה. אפילו "שתוקי", שהוא ילד שנולד לאישה לא נשואה מגבר בלתי ידוע, נחשב ליהודי חוקי לכל דבר ועניין מבחינה זו.

חיי זוגיות ללא חתונה

אבל הבה ונשוב לנושא החתונה. המצב המקובל היום של "חברים החיים יחד" נחשב בהלכה לקשר של "פילגשות". המילה פילגשות הובנה על ידי חז"ל כמילה הנוצרת מחיבור של שתי מילים, פלג+אישות, והיא מתייחסת ליחסי אישות חלקיים, כלומר יחסים זוגיים ללא הסכם נישואין.

אף על פי שהרבנים אינם אוהבים להודות בכך, יחסי פילגשות נחשבים כמותרים עקרונית בהלכה היהודית [ראו הערה 2 בסוף הכתבה]. יש גם אנשים גדולים ומפורסמים, כמו דון יצחק אברבנאל בספרד, שחיו חיי אהבה עם פילגש (בנוסף לנישואיהם לאישה אחת לפחות). על פי פסק ההלכה של בית הדין בספרד באותם ימים, זכה בנה של הפילגש להיחשב כבנו החוקי של אברבנאל לכל דבר ועניין ולקבל את חלקו בירושה [ראו הערה 3].

מונוגמיה ומחויבות כלכלית

הסכם הנישואין היהודי הוא הסכם מחייב מאוד מבחינת שני הצדדים, אך כאמור אין כל הכרח להיכנס אליו. מהן ההתחייבויות שבהסכם הנישואין? הסכם הנישואין "כדת משה וישראל" מחייב את האישה למונוגמיה חמורה ביותר [ראו הערה 4], ובתמורה לכך מתחייב הגבר לשעבוד כלכלי כלפי אותה אישה. באופן הפשטני ביותר אפשר לומר שכשגבר אומר לאישה "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל" ונותן לה את הטבעת, הוא בעצם אומר לה: "את תקיימי יחסי מין אך ורק איתי, ובתמורה אני אזון ואפרנס אותך ואת ילדייך, ואעניק לך ביטחון כלכלי".

זכותה של האישה לחתום על חוזה שכזה, וזכותה לא לרצות בו. היא יכולה, למשל, לומר לאהובה: "בוא ונחיה יחד ללא חוזה נישואין כדת משה וישראל". מבחינה הלכתית היא בעצם אומרת: "בוא ואהיה לך פילגש, בוא נחיה יחד באופן שלא כובל אותי מבחינת החופש המיני שלי, ולא כובל אותך מבחינת החופש הכלכלי שלך. אני לא אהיה תלויה בך מבחינה כלכלית ולא אתחייב לשכב אך ורק איתך כל ימי חיי או עד שניפרד. אלד לך ילדים והם יהיו הילדים של שנינו, ושנינו נהיה חייבים לפרנסם".

אישה הרוצה לשמור על החופש המיני שלה נדרשת מבחינה זו לעצמאות כלכלית. כיום, כשמעט מאוד זוגות באמת שומרים על מונוגמיה בפועל לאורך זמן, אני נוהג להציע לזוגות שאני מחתן לחשוב היטב אם הם אכן רוצים לקדש זה את זו בחוזה מונוגמי "כדת משה וישראל".


גם על פי ההלכה מותר להביא ילדים גם בלי להתחתן. אילוסטרציה: photos to go

האם המונוגמיה טבעית לאדם?

היהדות אינה רואה את המונוגמיה כמצב טבעי – לא לגבר ולא לאישה. לגבר הותר, כידוע, לשאת כמה נשים ואף לקחת לו פילגשים, ומעשיהם של אבותינו הקדושים יעידו על כך, אך על האישה הדבר נאסר. חשוב עם זאת לציין, כי חז"ל אינם רואים בכך מצב טבעי עבור האישה, אלא פרי של קללה שנתקללה בה חוה בעקבות החטא.

אדם התקלל כידוע בעול הפרנסה: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה…" (בראשית ג', י"ז). באותה הזדמנות נתקללה גם חוה בעשר קללות רצופות שחז"ל מצאו: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג', ט"ז). אחת הקללות שמצאו כאן חז"ל היא הקללה המגבילה את החופש הארוטי של האישה, כדברי רש"י בהסבירו את אחת הקללות: "שאסורה לכל אדם חוץ מבעלה, והאיש נושא נשים הרבה".

יש מי שיאמר שמכיוון שחוה אמנו נתקללה, כך צריך להיות המצב תמיד. אך הנוקט בגישה זו צריך לקדש גם את צער הלידה ולא לנסות להקל על הכאבים הכרוכים בה, וכן לא לנסות להקל על הגבר את עול זיעת הפרנסה. ברור שמבחינה מסוימת אפשר לתאר את כל התפתחות התרבות האנושית כניסיון מתמשך להיחלץ מאותן קללות קמאיות ולרפאן [ראו הערה 5].

אני סבור שעלינו להציע מסגרת חדשה של קשר זוגי – מסגרת מקודשת, עמוקה וחגיגית, שתביא את האהובים יחד מתוך מחויבות, אך מחויבות גבוהה יותר.
________________________________________

הערות:
[1] יחד עם זה, חשוב לציין שבנושאים מסוימים חלקו חז"ל כבוד גדול גם לממזרים וראו אותם שווי זכויות בהשגת מעמד חברתי. כמו למשל באמירה הידועה: "מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ" (משנה, מסכת הוריות פרק ג, ח'). הייחוס אינו קובע את חשיבותו ומעמדו של האדם, אלא מי הוא ומה הוא – זה מה שקובע.

[2] הרמב"ם סבר אמנם כי רק למלך מותר לקחת פילגש, אך חלקו עליו בכך כל חכמי ימי הביניים, ולהלכה נפסק שלא כדעת הרמב"ם. היו אמנם חכמים שהתנגדו להיתר הפילגש משום שחששו שאישה שאיננה נשואה תתבייש בעובדה שהיא מקיימת יחסי מין עם גבר, והבושה תמנע ממנה ללכת למקווה להיטהר לאחר ימי נידתה. ברור שכיום החשש הזה איננו ממשי, שכן אין אישה שתתבייש בעובדה שהיא מקיימת יחסי מין עם בן זוגה לחיים, וממילא רוב הנשים הלא דתיות אינן הולכות למקווה, גם כשהן נשואות, ולכן בטל טעם האוסרים מחמת החשש. ראה על כך עוד בספרי "מי מפחד מלילית" (הוצאת מודן 2005, עמ' 93-94).

[3] מאמר על כך הופיע בספר "ארוס אירוסין ואיסורים" מאת ישראל גרטל, הוצאת מרכז זלמן שזר.

[4] אם היא שוכבת עם גבר אחר היא צפויה לעונש מוות בימי הסנהדרין, ובימינו אנחנו מכריחים אותה להתגרש מבעלה, ולא מתירים לה לעולם להינשא למאהב שלה ("אסורה על בעלה ובועלה"). נוסף על כך, היא מפסידה את כתובתה (כלומר את ההבטחה הכלכלית שהבטיח לה הבעל בתמורה לנאמנותה המינית), ואם נולד ילד מביאה זו, הוא יהיה ממזר.

[5] כך כתב גם הרב שג"ר עליו השלום, אחד ממוריי ורבותיי, במאמרו "מצוות עונה": "יש איפה לפרש את המאמץ העכשווי להביא לידי שוויון במעמד האישה כמאמץ לגאול את האנושות מן הקללה, והוא דומה למאמץ להביא לידי רווחה כלכלית וגאולה מקללת 'בזיעת אפיך תאכל לחם'. מדובר בניסיון לכונן יחסים שאינם מבוססים על כוח ושליטה ושבהם התשוקה לא לובשת צורה של אלימות…" (נהלך ברג"ש, עמ' 17, הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, תשס"ח).

הכותב הוא מייסד "הגן – בית הספר לאהבה ולקבלה"