חשיפה לצפון תאילנד

עבור חלק מהמטיילים, מסע לתאילנד הוא חול לבן, עצי קוקוס ושתיית קוקטייל עם מטרייה זעירה בזמן רביצה על החופים של אחד מאיי דרום המדינה הפוטוגניים. עבור אחרים, מסע קניות הולל ברחובות בנגקוק הוא המנה העיקרית בטיול. מה שבטוח הוא שעבור רבים, חלקה הצפוני של המדינה אינו תופס מקום משמעותי בתוכנית הטיול בתאילנד, וחבל. אז מי שמוכן להשקיע מעט זמן ותכנון מוקדם, צפונה של תאילנד צופן הפתעות רבות.

ייחודו של האזור הוא במקומו במשולש גבולות בין תאילנד, לאוס (Laos) ומיאנמר (Myanmar, בורמה לשעבר). הגיאוגרפיה הכתיבה בליל מרתק של תרבויות, אנשים, ארכיטקטורה ואוכל משובח. כדי לטעום מהייחוד של האזור, לפניכם כמה מהמקומות הפחות מוכרים באזור הצפוני של הממלכה התאילנדית. למרביתם אפשר להגיע מהערים צ'יאנג ראי (Chiang Rai) וצ'יאנג מאי (Chiang Mai).

מחוז דואי האנג: החיים האמיתיים

תת המחוז דואי האנג (Doi Hang) ממוקם צפונית-מזרחית מצ'יאנג ראי. הנסיעה בכביש הסלול, אורכת כחצי שעה (וחצי שעה נוספת בדרכי הבוץ עקלקלות). נכון להיום, הוא כמעט לא מוזכר בספרי המטיילים, וגם באינטרנט קשה למצוא עליו פרטים.

על פניו, זהו מקום שלא קורה בו הרבה, אך זה סוד הקסם שלו. תת המחוז דואי האנג מאפשר למטייל הסקרן הצצה נדירה לחיים האמיתיים של צפון תאילנד, כפי שחיים תושביו כבר מאות שנים. כאן תוכלו לראות מרחבים אדירים של שדות אורז ותירס, שבילי בוץ המתפתלים בין כפרים מרוחקים, שאליהם אפשר להגיע רק ברגל או בג'יפ. יש כאן גם מעיינות חמים ואוכל טעים המושפע ממיאנמר השכנה. קסמו הגדול של האזור מושפע גם מהתושבים של שבטי ההרים המרתקים המתגוררים בו.

שבטי הרים מתקיימים לרוב מחקלאות, מזונם והתרופות שהם רוקחים מגיעים מהטבע שסביבם, והם בונים את בתיהם מחומרים מהטבע. שבט ההרים המוכר ביותר לתייר המערבי הוא קארן, או בכינויו המבזה "הג'ירפות" או ארוכות הצוואר, כינוי שהדביקו תיירים לשבט שנשותיו עוטות סלילי ברזל כבדים סביב צווארן. למען האמת, את המנהג הזה אפשר לראות היום בעיקר בכפרים מתוירים, שבהם נשמר מנהג הטבעות על הצוואר כמקור הכנסה תיירותי ולא כמנהג מסורתי.

תת המחוז דואי האנג – הצצה נדירה לחיים האמיתיים של תושבי הצפון. צילום: עודד וגנשטיין

שבטי ההרים: למה הפה של הנשים שחור?

בביקור בכפרים של שבטי ההרים תוכלו להיחשף לחיי היום-יום של הכפריים. אם תבקרו בין שעות הבוקר המאוחרות לשעות אחר הצהריים, תוכלו לפגוש את הנשים הזקנות שנשארות לטפל בילדים. מגיל ילדות נוהגות ללבוש בנות האקה כיסוי ראש. בסביבות גיל 17 מקבלות הבנות את הכובע המסורתי, שאותו הן מיד מתחילות לקשט בחרוזים, בזרעים ובפעמוני מתכת.

אל תיבהלו מפיהן השחור משחור של נשות השבט הזקנות – הן נוהגות לעטוף גלעין מצמח בשם ארקה (areca) בעלה ירוק מצמח בשם בטל (betle), לערבב במשחה שחורה וללעוס את התערובת. הנשים מספרות שהתערובת משמשת להרחקת מזיקים ולהתייפות, אך מחקרים גילו שהתערובת מכילה חומרים ממריצים שעשויים גם לגרום להתמכרות. בשעות הערב תוכלו לחזות בגברים החוזרים מהעמל בשדות.

כדאי שתדעו

כדאי לדעת: הדרכים בדואי האנג קשות ולרוב אינן סלולות כלל (יש להגיע בג'יפ), אבל ביקור אצל שבטי ההרים הוא חוויה מרתקת. מומלץ לשכור את שירותיו של מדריך מקומי. שימו לב, אל תצלמו אדם או תיכנסו לבית זר ללא אישור. בני האקה מאמינים בשילוב בין אנימיזם (אמונה שלכל דבר בטבע יש נשמה) לפולחן האבות. לכן משתדלים בני האקה שלא לפגוע בטבע שסביבם, שכן הם מאמינים שהדבר יעורר את זעמם של הרוחות.

טיפ חשוב: אל תגעו במסגרת העץ שנמצאת בכניסה לכפרים של שבט האקה. את השער בנה איש הדת של הכפר והוא משמש כחיץ בין עולם הרוחות של היער לכפר של בני האדם.

עוד טיפ חשוב: אל תתנו ממתקים לילדים, גם אם יבקשו מכם. הממתקים הורסים את שיני הילדים באזור שבו ביקור אצל רופא השיניים משול לביקור במוסך. תוכלו להתייעץ עם המדריך המקומי איזה שי ראוי יותר.

איך מגיעים: בג'יפ עם מדריך, שאת שירותיו אפשר לשכור בצ'יאנג ראי. מחירו של סיור עם מדריך כולל ג'יפ הוא 120-100 שקל ליום לאדם (כולל ארוחת צהריים).

איפה ישנים: הרפתקנים יוכלו לבדוק עם המדריך אפשרות לינה באחד הכפרים תמורת 80-30 שקל ללילה לחדר. תנאי לינה בסיסיים ביותר, התפריט מורכב מאורז וממנות טיפוסיות לאזור ויש להצטייד באמצעי הגנה מפני יתושים. מי שלא רוצה לחלוק את חדרו עם חזיר הבר של המשפחה המארחת יכול ללון בצ'יאנג ראי, ששם יש אפשרויות לינה רבות, שחלקן מפנקות.

בעיירה פאי ניתן לעשות טרק הליכה מודרך לכפרים של שבטי ההרים. צילום: עודד וגנשטיין

מה סאלונג: שדות תה לנצח

מֶה סאלונג (Mae Salong), או בשמה החדש Santikhiri, היא עיירה מנומנמת והררית, הממוקמת כשעתיים נסיעה צפון-מערבית מצ'יאנג ראי. הדרכים המעטות החוצות את ההרים הגבוהים בדרך לעיירה הותירו את מה סאלונג די מבודדת. העיירה היא שלוחה קטנה של סין המסורתית, בה גרים גולים סינים ששימרו את תרבותם מחבל יונאן (Yunnan). העיירה עמוסה פנסים אדומים ומקדשים קטנים ואפילו מוכרים בה חטיפים סיניים מקומיים וטעימים.

גולת הכותרת היא שדות התה, שבהם תוכלו לראות את בנות המקום מלקטות עלה אחר עלה. תוכלו לסייר בין חנויות התה של העיירה וללגום מתה האולונג (תה מסורתי שעבר תהליך חמצון) המפורסם וגם להביא אותו הביתה.

מידע חיוני

איך מגיעים: אפשר להגיע באוטובוס ולאחר מכן בסונגתוו (sǎwngthǎew, טנדר מקומי) מצ'יאנג ראי יש להגיע לבאן בסאנג (Ban Basang) בהסעה שיוצאת כל רבע שעה בשעות 16:00-6:00. מבאן בסאנג יוצאת הסעה במעלה ההר למה סאלונג. משך הנסיעה עד שעה וחצי. דרך נוספת, יקרה אך פשוטה יותר, היא לעשות את הנסיעה לשכור רכב עם נהג ומדריך מקומי מהעיירות צ'יאנג ראי או מֶה סאי (Mae Sai). העלות היא כ-150 שקל לאדם לנסיעה הלוך ושוב. אפשר להגיע גם מהעיירה תה טון (Tha Ton) בסונגתוו.

איפה ישנים: במה סאלונג יש כמה גסטהאוסים ומלונות קטנים ואינטימיים, והתעריף ללילה לחדר הוא 150-20 שקל. במלון מה סאלונג וילה (Mae Salong Villa) למשל, תוכלו להתאכסן בבקתות מפוארות בסגנון סיני, עם מרפסות המשקיפות על האזור, ולשלם 150-100 שקל לחדר ללילה.

פאי: לשרוד 762 סיבובים

כדי להגיע לעיירה פאי (Pai), השוכנת במחוז מֶה הונג סון (Mae Hong Son), צריך לעבור דרך סלולה הכוללת לא פחות מ-762 סיבובים (כך אומר מי שהיה מספיק מרוכז בכדי לספור) בשלוש שעות נסיעה מהעיר צ'יאנג מאי. אבל המאמץ שווה, ולאות הוקרה תוכלו אפילו לרכוש בעיירה חולצות עם כיתוב "שרדתי את 762 הסיבובים אל פאי".

בשנים האחרונות הפכה פאי למוקד משיכה למוזיקאים, לציירים ולאמנים מערבים. השילוב בין החקלאיים המקומיים לאמנים הזרים הפך את פאי לעיירה בינלאומית עם אווירה ייחודית. במקום פזורים בתי קפה רבים, שבהם תוכלו להירגע, לקרוא ספר, לראות הופעה חיה או לשקוע לתוך אחד מהערסלים. בפאי פועלות כמה גלריות לאמנות, ואפשר ללמוד בישול, יוגה או מסאז' תאילנדי.

לאלו שאוהבים את הטיול שלהם קצת יותר אקטיבי, פאי מציעה מגוון פעילויות בטבע שסביבה. משרדי הטיולים הפזורים בעיירה מציעים טרק הליכה בליווי מדריך (יום-שלושה ימים) הכולל ביקור בכפרים של שבטי ההרים הפזורים באזור, בעיקר ליסו ולאהו. במרחק של שמונה קילומטרים מהעיירה לכיוון צפון-מערב תוכלו למצוא מפלים קרירים, בהם מו פנג (Mo Paeng), מפל מקסים הכולל שתי בריכות וקיר סלע ממנו אפשר לגלוש למים.

בפאי אפשר לשכור אופניים ולתור את שדות התירס היפים שבאזור. הפעילות האתגרית המפורסמת מכולן בפאי היא רפטינג בנהר פאי במחיר של 250-150 שקל למשתתף, תלוי באורך המסלול. לפני שתצאו להירטב ודאו שיש לכם ביטוח רפואי המכסה פעילות מסוג זה ובדקו עם סוכנות הנסיעות שהיא מעסיקה מדריכים בעלי ניסיון ומספקת ציוד בטיחות.

נשות השבט הזקנות נשארות לטפל בילדים. צילום: עודד וגנשטיין

מידע חיוני

כדאי לדעת: זה הזמן לבקר בפאי, שנמצאת בקו הדק שבין תיירות מתפתחת, שמאפשרת תשתית ומקומות לינה מפנקים, לבין טבע בתולי ופעילויות מרתקות. אני מאמין שזה לא יישאר כך זמן רב.

איך מגיעים: אפשר להגיע בטיסת פנים מצ'יאנג מאי ומבנגקוק או בנסיעה של כשלוש שעות במיניבוס שיוצא מהתחנה המרכזית בצ'יאנג מאי, שנקראת Arcade.

איפה ישנים: בפאי יש אפשרויות לינה רבות, מגסטהאוסים לחסכנים ועד מלונות מפנקים במיוחד. במלון בל וילה (Belle Villa), הממוקם בקצה הצפוני של העיירה, יש בקתות עץ יפות ומאובזרות, שלכל אחת מרפסת הצופה לשדות תירס, בריכה ומסעדה זעירה. השקט הוא דבר מקודש כאן והמרחק היחסי מהעיירה מאפשר אותו. המלון מציע הסעה בחינם מדי שעה למרכז העיירה.

עודד וגנשטיין – צלם, עיתונאי ומדריך צילום. מתמחה בצילום למגזינים בקרב תרבויות ברחבי העולם. לאתר