הגל השני של הקורונה – האם ילדינו הפכו לחרדתיים יותר?

אמצעי התקשורת חשפו לא פעם כי מתחילת תקופת הקורונה ישנה עלייה במספר הפונים לקבלת טיפול רגשי ונפשי. גם במרפאה לבריאות הנפש ילדים ונוער של המרכז הרפואי הלל יפה דווח על עלייה במספר ההורים אשר פונים לשם קבלת טיפול רגשי עבור ילדיהם, בעיקר בגילאי 11-6, שפיתחו סימפטומים של חרדה, קרי עלייה כללית ברמת החרדה, עוררות יתר, עצבנות, נטייה להסתגרות, פחד להידבק במחלה, שטיפות ידיים מרובות ותכופות ועוד.

"אחד ההבדלים בתודעה הציבורית בין הגל הראשון לשני הוא ההבנה כי מדובר בריצה למרחקים ארוכים ולא רק במשבר נקודתי, כלומר הקורונה עוד כאן וצפויה להישאר, לפחות בעתיד הקרוב. בנוסף, גלי המשנה שיוצרת הקורונה, אותן השלכות כלכליות קשות על מגזרים שונים ונרחבים במשק, עלולים אף להיות הרסניים יותר מהמחלה עצמה", מסבירה אורית מלר, פסיכולוגית קלינית במרפאה לבריאות הנפש לילדים ונוער במרכז הרפואי הלל יפה.

>> מסכות קורונה מתוקות לילדים

אם ב"גל הראשון" של הקורונה אמרנו לילדים ואולי גם לעצמנו: "עוד מעט זה יהיה מאחורינו", הגל הנוכחי טרף את הקלפים והטיח בפנינו את העובדה שהקורונה כאן והיא צפויה להישאר לפחות בחודשים הקרובים. "התמודדות עם משבר מתמשך דורשת גיוס כוחות ומשאבים נפשיים בצורה שונה ממשבר קצר. משבר ממושך דורש מאיתנו הסתגלות לצורת חיים שונה, ולכן כדאי שהדגש יהיה כיצד ניתן לשמר את השגרה גם בתקופה מורכבת כזו", מסבירה מלר.

כיצד ניתן לזהות את החרדה?

ילדים שונים מבטאים חרדה בדרכים שונות ומגוונות. ישנם ילדים שהחרדה שלהם תבוא לידי ביטוי בהתנהגויות רגרסיביות, כלומר התנהגותיות ילדותיות יותר אשר נכחדו וכעת, לאור המצב, חוזרות ומופיעות שוב, לדוגמה מציצת אצבע, הרטבה, הצמדות ותלותיות בהורים, קשיי שינה ועוד. לעומת זאת, ילדים אחרים יבטאו חרדה דרך התנהגויות חדשות שיאמצו, מעין "טקסים סדרתיים", כמו שטיפות ידיים מרובות, הימנעות ממפגשים חברתיים או סימפטומים גופניים, קרי כאבי בטן, כאבי ראש וכו'. ישנם ילדים שהחרדה שלהם תהיה סמויה יותר ותתבטא בחוסר שקט, ירידה כללית במצב הרוח, חוסר מוטיבציה או הנאה.

ההורים כגורם משפיע

"ברוב המקרים להורים יש השפעה, בין אם ישירה ובין אם עקיפה, על החרדה של ילדיהם. לעתים, ללא כוונה, הם עשויים להגביר את החששות של ילדיהם ולכן חשוב שישימו לב להתנהגותם ולמסרים ישירים או עקיפים שהם מעלים בשיח המשפחתי", מסבירה מלר.
"הורים שבעצמם מרגישים חרדים, מודאגים, שנפגעו כלכלית מהמשבר או שרואים בדרך קבע  את שידורי החדשות ליד ילדיהם ומדברים הרבה על המשבר והשלכותיו – כל אלה עלולים ללבות את החרדות בקרב הילדים ולכן כדאי להמעיט בהם", מציינת מלר.

מה כן כדאי לעשות?

"בראש ובראשונה, חשוב שההורים יהיו ערניים לשינויים בהתנהגות של ילדיהם אשר עשויים להצביע על היבטים רגשיים ולבדוק האם הם באים לידי ביטוי גם במסגרות החינוכיות (גן/ בית ספר/קייטנה). בנוסף כדאי לייצר ולאפשר שיח משפחתי על הקשיים שמביאה עמה התקופה, על האכזבה לגבי תוכניות עתידיות שלא תוכלנה לצאת לפועל ועל החששות מפני העתיד, שכן חשוב שהילד ירגיש שרגשותיו הם לגיטימיים וטבעיים", מסבירה מלר. "מומלץ לדבר עם הילד ולנסות לקשר את ההתנהגות שלו לרגשות, למשל: 'שמתי לב שבזמן האחרון קשה לך להירדם, אולי אתה מוטרד ממשהו או שיש לך חששות?' כמובן שהשיחה צריכה להתאים לגיל הילד וליכולת ההבנה וההבעה שלו". 

בשלב השני, כשמזהים שאכן קיימת חרדה, כדאי להעביר לילד מסרים מרגיעים, לדוגמה 'אנחנו שומרים עליך' או במקרה של  חשש להדבקת אנשים מבוגרים: 'סבא וסבתא נזהרים ולכן הם מקפידים לשמור על מרחק של 2 מטר מאיתנו'.

אפשר גם לנקוט בשיטות שונות להפחתת חרדה ומתח תוך יצירת תחושה של שליטה והתמודדות, כמו חשיפה ממוקדת או שימוש בשיטות עקיפות, כמו פעילות גופנית מהנה, משחק או יצירה.

לסיכום, קוראת מלר להורים: "במידה שאתם חוששים כי ילדיכם מפתח סימני חרדה כתוצאה מהקורונה – נסו לאפשר שיח פתוח ולתת לגיטימציה ותוקף לרגשותיו ולמחשבותיו, בד בבד עם ניסיון להראות לו את היתרונות שבתקופה, לדוגמה העובדה שאתם נמצאים יותר זמן בבית מאפשרת לכם יותר זמן לפעילויות מהנות משותפות. כמו כן נסו לשמור על שגרה, הנותנת תחושת ביטחון ולהעביר מסרים מרגיעים. את החשיפה לשידורי החדשות, כדאי לצמצם. במידה שאתם לא רואים שינוי, ניתן לפנות לגורמים המוסמכים לקבלת טיפול מותאם אישי".