חפשו אותי בספרייה
הספריות הציבוריות הן לא מה שהיו פעם: פינות קריאה, שעות סיפור, מפגשים עם סופרים ופעילויות פנאי, קוראים לילדים (ולהורים) לחזור לקרוא. איך גורמים לילד ללכת לספרייה ומאיזה גיל מתחילים?
ספרייה היא כבר מזמן לא רק מקום לשאילת ספרים. הספרייה הציבורית הקרובה לביתכם יכולה להפוך למקום הבילוי הקבוע שלכם, והתמורה לכך לא תאחר לבוא: הקריאה תעשיר את שפתם ואת אוצר המילים של ילדיכם ותשפיע לטובה על כל תחומי החיים. אך כדי שלא תיאלצו לשכנע את הילדים הגדולים לעזוב את המחשב ולבוא לספרייה, כדאי שתרגילו אותם מהיום הראשון לדרך חיים שבה שמור לספרייה מקום של כבוד בחיי היומיום.
הספריות: הפכו למרכזי תרבות
הספריות הציבוריות כבר הפכו מזמן מחדרים אפלים עמוסי מדפים מאובקים למרכזי תרבות. "בעבר התמקדו הספריות הציבוריות רק בהשאלת ספרים. הספרים הוצגו במדפים עמוסים, כריכותיהם היו בצבע אחיד, והילדים נדרשו לשמור על שקט. לא היו במקום פינות ישיבה, וכל מנוי יכול היה לשאול ספר אחד בלבד", נזכר שמוליק שם-טוב, מנכ"ל מרכז ההדרכה לספריות בישראל. "בספרייה הקלאסית של פעם הילדים היו מחליפים ספרים פעמיים ביום, כיוון שלא היו להם עיסוקים אחרים כמו מחשב או טלוויזיה. הספרים היו מקור האינפורמציה היחיד שסייע לפתוח את עולמם בצורה רחבה".
מאז היצע פעילויות הפנאי שלנו ושל ילדינו השתנה ללא היכר. איך התאימו עצמן הספריות לשינוי?
"הספריות הציבוריות התאימו עצמן לעידן החדש, שבו העולם פתוח ומחירי הספרים נמוכים. השינוי הגדול שעברו הספריות הציבוריות מתחיל בהפיכת הספרייה למרכז תרבות. המהפכה שעברו הספריות נועדה לאפשר בילוי של זמן איכות בספרייה, והיא מתחילה בעיצוב הספרייה כמקום מזמין שנעים לשהות בו.
"הפיתוי בספריות הוא גם באפשרות לבחור ספר על פי עטיפתו, לכן נעשה שינויי במדפי הספרים: בכל ספרייה יש גם מדפי תצוגה של ספרים, שבהם ניתן לראות את הכריכות שההוצאות לאור משקיעות בהן מאמץ רב. תקציב הספרייה גדל, והאפשרות לרכוש ספרים חדשים ועדכניים גדלה בעקבותיו.
"הספריות החדשות נבנות מתוך התייחסות לעיצוב המבנה ולמיקומו בלב פעילות העיר, דוגמאות לספריות כאלה: המדיטק בחולון והספריות בנהריה ובהוד השרון. בכל ספרייה מתקיימים אירועי תרבות במחירים מסובסדים המיועדים למגוון גילים: הגיל הרך, כיתות א'-ד' – גיל שבו עדיין ההורים דוחפים את ילדיהם לקריאה, וכן לבני הנוער, מתוך ניסיון למשוך אותם לספריות. מחירי הפעילויות מסובסדים. בנוסף עורכות ספריות רבות קורסי העשרה לילדים ולמבוגרים, בהם קורסי כתיבה ואיור, כדי למשוך קהל לספרייה".
הגיל: חשיפה מהיום הראשון
"להקראת סיפורים לילדים בגיל הצעיר יש משמעות רגשית והתפתחותית רבה", מסבירה שרון טל, פסיכולוגית התפתחותית. "ראשית, הקריאה המשותפת עם ההורה מאפשרת לילד לפגוש בתוך עולם הסיפורים תכנים ורגשות מוכרים, שלעיתים מציפים אותו בחיי היומיום: רגשות כמו פחד, מתח, אי-ודאות, התרגשות, עצב או שמחה. המפגש עם רגשות אלה בתוך הקשר של קריאה משותפת מאפשר לילד עיבוד רגשי המווסת ומתווך על ידי ההורה המקריא לו.
"מעבר לכך, להאזנה לסיפורים בגיל הצעיר יש משמעות גדולה בהעשרת השפה: היא חושפת את הילד לאוצר מילים רחב ומגוון שפחות מוכר וזמין בחיי היומיום, מעשירה את יכולת ההבעה של הילד ומקנה לו דרכים מגוונות לשתף אחרים בעולמו ובחוויותיו. נוסף לכך, הקראה חוזרת של סיפורים מוכרים מסייעת לו לתרגל את יכולת הזיכרון. בספריות יש מבחר ספרים לפעוטות שניתנים בהשאלה, וכך ניתן כבר מגיל צעיר להטמיע את ההרגל וההנאה שבפעילות זו".
שם-טוב מציין כי רוב הספריות הציבוריות מציעות פינות ישיבה נעימות להורים ולילדים, וכך ניתן לקרוא ספרים בספרייה עצמה: "ההורה יכול ליהנות עם ילדו ולהקריא לו סיפור בכל ספרייה בכל עיר, גם אם אינו מנוי בה. הספרייה נותנת לו אפשרות מהנה להקנות לילד ערכים במקום בילוי מיותר ויקר בקניון".
אתי טל, ספרנית בבית ספר, ממליצה להתרגל לשאול ספרים ולהקריא ספרים לילדים כל הזמן: "חשיפה לספרים מעשירה את דמיונם. אל תחשפו אותו ל-20 ספרים בבת אחת, אלא לספר אחד בכל פעם, וחשוב שתקראו לו כל ספר כמה פעמים. ספר שהפעוט נקשר אליו בספרייה, כדאי שתרכשו אותו. הילד מתחבר לספר שהוא אוהב, וודאי ירצה לשמוע אותו שוב ושוב. כך יוכלו הילדים ליצור ספרייה משלהם. חלק מהילדים אף שומרים ספרים מילדותם לאורך שנים, כי הם מחוברים אליהם רגשית".
"ההרשמה לספרייה נעשית כיום כבר בגיל כמה חודשים", אומרת ליאת לוי, ספרנית בבית אריאלה. "בספרייה יכולים ההורים להיחשף למבחר עשיר של ספרים לגיל הרך, והיא מאפשרת לפעוט, ובהמשך לילד, לבחור ספרים שהוא אוהב במיוחד".
גם הסופרת נירה הראל, עורכת ויוזמת אתר "דף דף" לספרות ילדים, מייעצת להתחיל להקריא לילד בגיל מוקדם ככל האפשר: "קריאה היא כמו דיבור וילדים צריכים לשמוע דיבורים בעברית טובה שמכוּונים אליהם, ולשם כך הורים יכולים להיעזר בספרים", היא אומרת.
ההורה יכול ליהנות עם ילדו ולהקריא לו סיפור בכל ספרייה בכל עיר. אילוסטרציה: ingimage
הסופרים: מפגשים מהסוג האישי
למפגש אישי ובלתי אמצעי בין הסופר לקוראיו הצעירים יש תרומה משמעותית לשני הצדדים, ובמסגרת הפיכתן למרכזי תרבות מארחות ספריות רבות מפגשים כאלה. "המפגש הראשוני של הילד עם הסופר נערך כאשר הילד קורא את הספר, ונוצר בינו לבין הסופר חיץ – הדפים, הכריכה, הספר, יוצרים ריחוק", מסבירה הסופרת והמשוררת ציפי שחרור.
"הילדים מרגישים שהספר נכתב בשבילם, וכשמתרחש המפגש החי – נשבר החיץ. המפגש האנושי בספרייה הוא מסקרן ומעורר. הקורא הצעיר פוגש את האיש שמאחורי הדפים והסופר פוגש את הקורא שמתרגש מספרו. נוצרת ביניהם אינטראקציה חדשה, מרתקת לא פחות, הנחוצה לקורא ולסופר גם יחד. המפגש הזה בספרייה – בבית הטבעי ביותר לספר, טבעי יותר ממפגש בחנות הספרים – יוצר את האווירה המושלמת: מדפים של ספרים ריחניים, חדשים וישנים, וגם ישנים עד מאוד, פינות קריאה, יחס אישי של ספרניות נפלאות, כל אלה יוצרים חוויה שאינה קיימת בשום מקום אחר".
במפגש החי של הסופר עם הקוראים הצעירים שואלים הילדים שאלות רבות אודות הגיבורים, העלילה ומקום ההתרחשות. "השאלה הנפוצה ביותר היא הקשר שבין הבדיה למציאות", מספרת שחרור. "הילדים שואלים גם על חייו הפרטיים של הכותב, אך איני רואה בזה כל פגם. מניסיוני הרב בהופעות בפני קוראים בספריות אני יכולה לומר שגם ילדים שלא הרבו לקרוא, או אפילו לא קראו כלל, התחילו להגיע לספרייה, להחליף ספרים ולגלות עניין, וזאת הברכה העיקרית בכל המפעל הזה".
"במפגש עם סופר", מוסיפה הסופרת והמאיירת אלונה פרנקל, "הילד פוגש קודם כל מישהו מעולם אחר, שאינו הורה, גננת או מורה. המפגש עם דמות שונה, שצורת הדיבור שלה שונה, מרחיבה אופקים. כאשר אני נפגשת עם ילדים ואני מניחה את ספריי על השולחן, הם מייד מספרים לי אילו מהספרים יש להם בבית".
איך מתנהל מפגש כזה?
"במפגש אני מספרת להם מהו ספר, מסבירה כיצד נכתב הספר ומהו איור בספר ילדים, וחושפת בפניהם את היסטוריית הדפוס. אינני מקריאה סיפור ואינני מדגימה כיצד אני מציירת, מתוך מחשבה שאיני רוצה שהילדים יחשבו שהדברים נעשים בקלות.
"במשך שנים, כאשר צרכתי ספרים, היה נדמה לי שהם נפלו מהשמיים, ואני לא זוכרת שעניין אותי בכלל מי כתב אותם, לכן חשוב לי שהילדים יבינו שספר אינו נופל מהשמיים. אני מספרת לילדים מהו תהליך הכתיבה וההדפסה של הספר, ומראה להם גיליון שלם של הספר שאותו חותכים בבית הדפוס. אני מנסה להעביר לילדים מה רב המאמץ המושקע בו ועד כמה מתייחסים לנושא ברצינות. אני נוהגת להגיע למפגש עם תיק גדול, וכל הזמן שולפת מתוכו הפתעות. אני מאמינה שהמפגש עם הילדים מהווה עבורם שעה יוצאת דופן".
הספרניות: ממליצות על ספרים מתוך ניסיון
"ספרנית טובה בעיניי היא מי שמכירה את באי הספרייה ויודעת לקיים דיאלוג עם כל קורא וקורא", מסבירה סופרת הילדים האהובה גלילה רון-פדר.
"ספרן צריך לעודד את הילד לקריאה באמצעים ויזואליים וטכניים", אומרת אתי טל. "הספרן צריך להכיר את הספרים כדי ליצור תיווך בין הילד לספר, וצריך להכיר גם את הילד. לכן, חשוב שהילד יחליף ספרים בספרייה שהספרן מכיר אותו ושהילד יכול לסמוך על המלצתו. כספרנית, אם קירבתי ילד לספר והוא מוצא בו את עולמו – עשיתי את מלאכתי".
בחלק מספריות בתי הספר, הספרניות אינן מאפשרות לילדים לבחור ספרים שלדעתן אינם מתאימים לגילם. בספריות הציבוריות, לעומת זאת, הילדים יכולים לשאול ספרים ללא הגבלת גיל.
האם לדעתכן יש לאפשר לילדים לקרוא אך ורק ספרים המותאמים לגילם?
שחרור: "ילדים שונים זה מזה ומתפתחים בקצב שונה, לכן גם בחירת הספרים צריכה להיות בהתאם. החשיפה של הילדים היום למדיות ולגלובליזציה פותחת אותם לאפשרויות רבות, וכך גם הסקרנות, הידע והצימאון. לכן הייתי מגדילה את המנעד של האפשרויות לכל קבוצת גיל, ומערבבת לפעמים בין הקבוצות. מובן שאין לערבב ספרים לגיל ההתבגרות עם ספרים לילדי כיתה א', אבל בגיל הביניים ההבדלים קטנים ואפשר כבר לתת להם לטעום מזה ומזה".
מיכל כהן, מורה וספרנית בבית ספר: "לדעתי אין להגביל ילדים בבחירת הספרים. להיפך, כדאי לעודד ולחשוף אותם לקריאה המתאימה לרמה ולשטף הקריאה שלהם, ללא קשר לגילם. בספריית בית הספר הספרים מקוטלגים על פי גילים, והילד בוחר מהספרים המיועדים לגילו את הספר המתאים לו".
אתי טל: "הספרניות אינן צנזורה, אנחנו רק ממליצות על ספרים מתוך ידע וניסיון. אני חושבת שחשוב למשל שילדים יקראו ספרי פנטזיה כי הם בגיל המתאים. אם לא קוראים בגיל הילדוּת ספרי אגדות ופנטזיה, הם ישובו לספרים האלה רק כשיהיו הורים בעצמם. ילד שרמת הקריאה שלו גבוהה יכול לקרוא כל ספר, השאלה היא מהי הבנתו הרגשית".
הספריות הציבוריות אינן גובות כסף, שעות הסיפור מוזלות, אז למה אתם מחכים? גשו עם ילדיכם לספרייה הקרובה לביתכם, ומגיל הינקות היפכו את הביקור בה להרגל של קבע.