חלודה זה לא משהו רע

לגורית מגן, בוגרת בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, היה ברור כבר בשלבי הלימוד הראשונים שאדריכלית היא לא רוצה להיות. לעומת זאת, חפצים ישנים וערמות ג'אנק היו עבורה מקור בלתי נדלה של השראה ודמיון. עם סיום לימודיה עבדה מספר חודשים במשרד אדריכלים בתל אביב ואז החליטה ללכת אחר נטיות ליבה ופתחה סטודיו לעיצוב שבו היא מעניקה חיים חדשים לחפצים שאבד עליהם הכלח.

"תמיד חיפשתי את זה", היא אומרת, "וכשהתנסיתי הבנתי שזה מה שאני אוהבת לעשות. אני אוהבת למצוא דברים, להוציא אותם מההקשר המקורי שלהם ולהפוך אותם לדברים אחרים, תוך כדי שמירה על הפונקציונליות שלהם. זה מרגש אותי".



את הרעיונות לעיצובים היא שואבת מהחפצים ומהחומרים עצמם

החברים בכוננות זבל

מגן, ילידת קיבוץ עין שמר, ראתה כבר בבית ההורים איך לא ממהרים לזרוק חפצים ישנים. "אבא שלי, מהנדס במקצועו, לא זורק כלום", היא מספרת, "ואם כן, הוא עושה את זה בקושי. יכול להיות שהנטייה הזו היא אפילו גנטית. תמיד בניתי דברים לבית כשהיה צריך, ולו רק ברמת התיקונים. לתקן צילינדר של דלת גרם לי התרגשות".

מגן מתגוררת ועובדת באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב ונמצאת כל הזמן בחיפוש מתמיד אחר חפצים זרוקים וחסרי שימוש. "בקרב החברים שלי יש כל הזמן 'כוננות זבל' והם יודעים שצריך למהר ולהודיע לי כשהם מוצאים משהו", היא אומרת.

את הסטודיו החדש שלה היא פתחה רק לאחרונה ושמו הוא משחק מילים שמתאר למעשה את העיסוק שלה: Junktion – צומת שבו קורה לג'אנק משהו אחר. ואכן, הג'אנק המחודש של מגן כבר מעורר הדים והיא כבר קיבלה פניות מגלריה ברומא ומהוצאת ספרים בריטית.



הפריט העיצובי שהיא הכי גאה בו הוא שולחן העשוי מחלקי אופניים

לתקן במקום לזרוק

הפריט הראשון שעיצבה מגן הוא כיסא שעשוי ממושב של אופניים. "בשנות ה-40 וה-50 היו עושים כסאות אופניים נוחים" היא אומרת. "בתקופה ההיא לא זרקו חפצים כל כך מהר. במקום לזרוק פשוט תקנו אותם והחזירו אותם לשימוש".

במסעותיה בעולם היא אוהבת במיוחד את ארצות מרכז אסיה שבהן תרבות הצריכה עדיין לא דרסה כל חלקה טובה ואנשים נוטים לתקן דברים ולהשתמש בהם עשרות שנים עד שהם מתכלים. היא מרבה לנסוע לגרוזיה ואוזבקיסטן, שם היא משוטטת בשווקים ותרה אחר חפצים ישנים. "בשווקים האלה אפשר למצוא לפעמים דוכנים המיועדים רק לדבר אחד. למשל, כיסאות של אופניים. אנשים מביאים לשם כיסאות אופניים ישנים ומחפשים לפעמים בשקדנות בורג בגודל מסוים שנפל מהם כדי להחזיר אותם לשימוש".

במסגרת לימודיה התגוררה מגן חצי שנה בפינלנד. "שם לא זורקים כלום", היא מדגישה. "זה עניין של תרבות. היום מייצרים דברים שאורך החיים שלהם מלכתחילה הוא קצר".

סגנון העיצוב של מגן מתאים מאוד להגדרה של עיצוב ירוק, אולם היא לא אוהבת להכניס את עצמה להגדרות נוקשות. "אני לא פועלת מתוך אידיאולוגיה ולא רואה את עצמי מעצבת 'ירוקה', למרות שפועל יוצא שהעיצוב שלי הוא עיצוב ידידותי לסביבה ומתבסס על מיחזור, אולם לא זה הרעיון שמכתיב לי את העיצוב".



סגנון העיצוב של מגן מתאים מאוד להגדרה של עיצוב ירוק

מיישמת גם בבית

הרעיון לתת לחפצים ישנים חיים שונים, בא כמובן לידי ביטוי גם בביתה הפרטי: שולחן האוכל עשוי ממשטחים של מלגזה, הספה בנויה משאריות עץ מכל מיני אריזות ושולחן הקפה עשוי ממזוודה ישנה אליה חיברה גלגלים.

הפריט העיצובי שהיא הכי גאה בו הוא שולחן העשוי מחלקי אופניים: "הרעיון כבר היה לי בראש והייתי צריכה לפתור אותו מבחינה עיצובית. אני מאוד גאה ברעיון ובתוצאה. מבחינתי, הפתרון שמצאתי מורכב ופשוט בו זמנית".

מאידך גיסא, הפריט המוזר ביותר שעיצבה הוא שעונים מחלקים של תנור גז. "לוקח הרבה זמן לזהות שמדובר בפריט הזה", היא אומרת.

את הרעיונות לעיצובים היא שואבת מהחפצים ומהחומרים עצמם. "יש חפצים שאני רואה ולא עושים לי את זה", היא אומרת ."כדי לעצב אני צריכה למצוא בזה יופי".

בעיצובים של מגן אין סדרות ייצור וכל פריט הוא יחיד מסוגו. היא גם לא חשה קושי להיפרד ממוצר שעיצבה. "אני קשורה לדברים כשאני עושה אותם. אחר כך הם תמיד ממילא נשארים שלי ואין חשיבות למקום שבו הם נמצאים".



מרבה לנסוע לגרוזיה ואוזבקיסטן, שם היא משוטטת בשווקים ותרה אחר חפצים ישנים

כאמור, סביבת המגורים של מגן שופעת גם חפצים וגם אווירה מתאימה. "הבניין שבו אני מתגוררת ועובדת הוא מאוד אקלקטי. בחצי השני של חלל העבודה שלי נפתחה לא מזמן כנסייה של עובדים זרים מאפריקה ובקומה מעל יש גן ילדים. אני אוהבת את מפגש התרבויות המתקיים בתחנה המרכזית הישנה", היא אומרת. "זה שאני חיה בסביבה של עובדים זרים, מאפשר לי גם נקודת מבט של 'תיירת'".

לדבריה, מעצב טוב צריך ליהנות מהעבודה. "אני לא מאמינה בהסתכלות על העבודה כעול ועל החיים כהנאה. "צריך לעשות דברים שאתה שלם איתם. קשה לי מאוד לעבוד לפי הזמנה. אני לא מסוגלת ליצור כשהדברים מוכתבים, אלא רוצה לעשות מה שאני רוצה".

מבחינת תפישת העולם שלה, היא מאמינה שהעולם יחזור בסופו של דבר לשימוש ארוך טווח במוצרים. "אנשים יחזרו להשתמש במה שכבר קיים. יבדקו אם זה עובד, ואם לא אז יתקנו. זה לא רטרו – אלה יהיו החיים האמיתיים. חלודה זה לא משהו רע".

לאתר של גורית מגן»

מתוך: מגזין נישה</em>