חכמים על אחרים

אילוף הסוררת

כמה פעמים יצא לכם להיות מעין פסיכולוג של חבר שלכם? להקשיב למצוקה שלו ובו בזמן לחשוב על פתרונות בשבילו? לי בכל אופן זה קורה המון.

האינטראקציה עם החברים שלנו מולידה סוגים שונים של יחסים. קראתי פעם פזמון שמתחיל ב-"יש חברים של פתאום ויש חברים של אמת, יש חברים של לקחת ויש חברים של לתת…". ככל שהשנים חולפות, רובנו נשארים עם גרעין מצומצם של חברים. חברויות אינטרסנטיות של בית ספר, צבא או בילויים בשישי, מפנות מקום למערכות יחסים של אמת. ומתוקף היותן מבוססות על אמון הדדי, הקשבה ונכונות לעזור (גם כשלא מבקשים עזרה), נוצרת תבנית ה"פסיכולוג".

הסנדלר היחף

היכולת לספק עצות לחבר טוב משותפת לרבים מאיתנו. פעמים רבות אנחנו יודעים לומר את המילה הנכונה בזמן הנכון. אבל בעוד שלחברים שלנו אנחנו שולפים משפט מתוך ארסנל עצות בלתי נדלה, כשזה נוגע אלינו – אנחנו מרגישים אבודים. ברוב המקרים, אנחנו מרגישים משהו אחד אבל פועלים אחרת. הלב מנחה את ההתנהגות שלנו, וגם כשאנחנו בטוחים שאנחנו טועים, שעוד יבוא יום ונתחרט, אנחנו ממשיכים עם הזרם.

למה זה קורה? כנראה שאנשים חושבים במקרה הטוב ש'להם זה לא יקרה' או במקרה הגרוע, הם מעדיפים לחוות על בשרם את רוע הבחירה.

"זה לא יקרה"

היחסים בין ליהיא לעתי זורמים על מי מנוחות. בעוד שהיא מאוהבת בו ורוצה להיות בקרבתו כל היום וכל הלילה, הוא רואה בה פרטנרית טובה להמשיך את החיים החדשים בבית ותו לו. ככה לפחות זה נראה, במיוחד לאור העובדה שבפרק הקודם הוא בחר להשאיר את אלעד ולא את ליהיא (בזמן שהיא בחרה בו, אלא מה).

בקטנה טעון שיפור • דנה בוכה, מתכופפת מאחורי ארון המטבח (מתחבאת שלא יראו שגם את נשברת או פוחדת שיראו שהאיפור התמוסס?) • הצחוק של פרידה כשהיא מרכלת למצלמה על דנה (גרגמל, מישהו?) • נעלי הקרוקס הירוקות של פרידה טעון שימור • האאוטפיט וקרני הלייזר במשימת גניבת היהלומים (א-לה קתרין זיטה ג'ונס בסרט "מלכוד") • העריכה המוזיקלית במשימה: "רמבו" לעמיר, "משימה בלתי אפשרית" לאלעד (שדווקא התגלתה כאפשרית) • הדיאלוג בין הדג ("הדג") לבין נופר ("עצבן") • הסקיני ג'ינס האפרפר של דנה

והנה, סופסוף, בביטחון מלא הוא משתף אותה בגזרה הצפויה: "אחרי החוויה הזאת צריך זמן להירגע". ומה היא עושה? צוחקת בקול מטופש ומתכננת את דירת האהבים המשותפת. גירל! איפה היית עד עכשיו? זה חדש לך? את לא באמת חשבת שהחתיך הזה מתאהב בך גם, נכון?

אבל גם כשחשבתי ש"הנה, הבחור מתעשת ומחליט להעיר את ליהיא לחיים שאחרי התכנית", שוב התאכזבתי. הוא אמר: "אני לא בנוי לדברים האלה ובחוץ מאד אינטנסיבי" (יותר ממה שקורה כאן? 24/7 אחד בתחת של השנייה? אני לא בטוחה), אך גרסת הסרט שבו חיה ליהיא מחתה באחת את שקבע.

משפטי האנגלית-עברית שלה, כתשובה לדבריו הכנים שבאו עמוק מבפנים, המשיכו בקו המחשבה האופטימי שלה: "אתה תעשה כסף, תלמד והכל יסתדר. המסיבה הראשונה תהיה בדירה שלנו". יא, רייט.

עם גישת ה"יהיה בסדר" שלה, לא בטוח בכלל שהמנורה הרומנטית תידלק בקצה המנהרה. אבל אי אפשר להגיד שהסימנים לא היו שם. וזה שאת נמרה או לביאה (כלשונה), לא בהכרח הופך את הפרטנר שלך לחובב ספארי, גם בחוץ.

ובמקום לעמוד על דיוקם של דברים, לוודא שהבשורה המרה לא נפלה על אזניים ערלות, עתי בחר להמשיך להתפרע בינתיים על הבלונדינית שלו.

ובמקביל, הוא בחר לנדב עצה מגבר לגבר ולפקוח את עיניו של עמיר: "תשחרר את סיוון, זה לא עושה לך טוב. אני רואה מה קורה פה וזה כואב לך ויכאב לך. היא לא יודעת מה היא רוצה בכלל ואתה לא צריך להיות שם. זה לא יקרה".

ח"ח על האומץ לקום ולירות משפט כזה לחבר, רק חבל שהוא לא "משחרר" גם בעצמו, כי הרי גם בינו לבין ליהיא "זה לא יקרה". ויפה הייתה שעה אחת קודם.

אגב, ככה גברים מדברים? מחלקים עצות חינם לחבר שאולי בכלל לא רוצה לשמוע? עד כמה שידעתי הם לרוב נמנעים מלהתערב, אלא אם כן הם נדרשים לכך. ובינתיים, מה עתי השיג? יריב אחד ושמו עמיר. המשפט פגע בו מאוד (בכל זאת, הוא אוהב את סיוון) וגרם לו להצביע להדחתו.