"חיי: מהלכה למעשה" מבוימת באמינות וחן של הונאת פירמידה בכפר מצורעים

ג'וליה הארט היתה אישה חרדית 42 שנה ואז, בעזרת כסף שחסכה, הצליחה לעזוב את חייה המגבילים ולהתחיל מחדש כמעצבת אופנה. היום, במיני, מחשוף עמוק ועקבים, היא המנהלת של קבוצת עלית העולמית – חברת הגג שבבעלותה גם סוכנות הדוגמנות הנודעת.

סיפור-סיפור, הא? ובכן, יתכן שבעברה של התכנית מתקיים סיפור. בהווה שלה, זה שנגלה לעינינו, אין כמעט כלום. הלהט נשאר בעדויות של ג'וליה על חייה הקודמים ובתשוקתה המוצהרת חזור והצהר לשחרר את כל מי שסביבה, ובראש ובראשונה את ילדיה, ששלושה מהם התפקרו איתה. בתה הבכורה של ג'וליה, בת-שבע המכונה בת, מנהלת דיונים עם בן זוגה, בנימין המכונה בן, עדיין חובש כיפה, על האפשרות ללבוש ג'ינס (בעודה לובשת חצאית מיני שמאפשרת ניתוח קיצור קיבה), עניין שאמור להצית קצת חיכוכים בין בני הזוג לבין ג'וליה, שהיא כזכור אשה משוחררת שאף אחד לא יגיד לה מה ללבוש וגם לא לבת שלה.

ג'וליה הארט (בשמלה ירוקה) בתכנית "חיי: הלכה למעשה" | צילום: באדיבות נטפליקס

>>הסדרה "ערים" רוצה להכנס לעומק המיניות הגברית אבל נתקעת בפורנו

בנה הגדול שלמה, כבר בן 24, מתמהמה עם נשים והקטנה, מרים, בבת עינה, היא ביסקסואלית, מה שמאפשר לג'וליה להפגין את הליברליות המפורסמת שלה. עם אהרון, בן הזקונים, קצת יותר מעניין: הוא נשאר אצל אביו, והוא מתכנן להפסיק לדבר עם בנות ולראות טלוויזיה, שני תחומים משוקצים שמסיחים את דעתו מהתורה. הכרזה שכזו בתוך תכנית בנטפליקס, על-ידי נער חמוד שבטח יהפוך לאליל בנות בינלאומי, מנקבת חור שחור קטן במוחם של הצופים. ג'וליה עצמה ניחנה בעומק ותובנות של כיתה ד'. יתכן שהשאלה המסקרנת באמת, זו שעושה רושם שלא תיענה, היא איך אדם כה קטן מצליח לחולל שינוי כה גדול בחייו.

ג'וליה אמנם מסתובבת במחשופי עומק בשכונות חרדיות ושפתה מתובלת במילים שלאלוהים לא נעים לשמוע, אבל העובדה שהיא רוצה למצב את עצמה כאייקון פמיניסטי , יוצקת על כל המערכה הגמלונית הזו שכבה פסאודו-רצינית של קשקושי העצמה ושחרור

"חיי: מהלכה למעשה" מבוימת באמינות וחן של הונאת פירמידה בכפר מצורעים. חיי היומיום של ג'וליה הארט, או לפחות אלו שהיא מעוניינת לחשוף, מתנהלים על מי מנוחות, וכדי לשרבב ולו בדל של עניין, מושתלים בהם פייק-משברונים נוסח "הדוגמנית לא הגיעה לתצוגה! מה נעשה?!!". ספק אם מישהו מקהל הצופים עוד קונה את רגעי הדרמה הקלושה האלו ואת שלל הסצנות המהונדסות למשעי. ההנאה שבצפיה נובעת כנראה מהסכם משותף בין הצופה ליוצרים, על השהיית שיפוט מוחלטת. ואפרופו השהיית שיפוט, לפרקים נודף מהסצנות ריח של עורכי דין, כאלו שלוחשים באוזנך "תגידי שלא התכוונת לפגוע באף אחד" (למשל במפגש לקראת פרסום ספרה האוטוביוגרפי). העוזר של ג'וליה הוא גיי שמנמן וחתולי, ציני, חמצמץ אך רגיש, שאוהב להניח ז'קט על הכתפיים בסגנון גלימה. זו דמות כל כך מדויקת – ושבלונית, אל דאגה – שנראה ממש מלוהק בניסיון למצב את ג'וליה כפאג-האג שובבה. אנחנו לא רוצות לרמוז שחלילה בדוקו ריאליטי עושים דברים כאלה, אבל עושים דברים כאלה.

אימפריה של אהבלים. משפחת הארט | צילום: באדיבות נטפליקס

וזה אפילו לא טראש: ג'וליה אמנם מסתובבת במחשופי עומק בשכונות חרדיות ושפתה מתובלת במילים שלאלוהים לא נעים לשמוע, אבל העובדה שהיא רוצה למצב את עצמה כאייקון פמיניסטי, יוצקת על כל המערכה הגמלונית הזו שכבה פסאודו-רצינית של קשקושי העצמה ושחרור. הצופה הישראלי אולי יעבור לרטט למשמע המלים העבריות המשובצות בדברי המשתתפים, אבל נראה שנחישותה למחוק את שרידי עברה לא השאירה לג'וליה שום יידיש-קייט כיפי פרט להן. כל השעמום הזה מהודהד בלופים המקובלים של הפורמט: חזרות אינסופיות, מלל סרק, הסכמות בנאליות, כניסות ויציאות לאינספור. גם אמריקנופילית מושבעת נאלצת להודות שאכן מדובר באימפריה של אהבלים, אומה ששרויה בטמטום ונחושה לטמטם איתה גם את שאר העולם. משימה שהיא עושה בה חיל. זו כת, דת עולמית של סגידה לעצמי, למראית ולכסף; גרועה לא פחות מזו שג'וליה עזבה.

אפילו העוזר האישי שלה הוא גיי ציני, חמצמץ אך רגיש | צילום: באדיבות נטפליקס