חיים עם ויצמן

ביתו של חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, נבנה בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת, על גבעה הסמוכה למכון המחקר שהקים (בעבר נקרא מכון זיו). הבית תוכנן על ידי אדריכל אריך מנדלסון, שנחשב לאחד מגדולי האדריכלים באותה תקופה (בנה גם את בית זלמן שוקן בירושלים), בסגנון מודרני בינלאומי ונחשב לפנינה אדריכלית בנוף המקומי. הוא בנוי באופן סימטרי, עם פרופורציות מדויקות, ומאורגן סביב גרם מדרגות ספירלי הפונה בחציו אל החצר הפנימית ואל הבריכה שבמרכזה.

לאחר פטירתו ב-1952 של ד"ר חיים ויצמן נתרם הבית המיוחד והמרשים שלו למדינה במטרה לשמר את מורשתו של הנשיא הראשון של מדינת ישראל. מאז היה הבית פתוח למבקרים, ואנשים נכנסו אליו ויצאו ממנו עד שבשנת 1999 הוחלט על שימורו ועל הפיכתו למוזיאון. המבנה עבר שחזור ושיקום בראשותו של אדריכל הלל שוקן, שדרש עבודת תחקיר מסיבית כדי להגיע לדיוק אופטימלי, עד לרמת בדי הריפוד והווילונות בבית.

כילידת העיר רחובות ביקרתי כמה פעמים בביתו של חיים ויצמן, אם במסגרת בית הספר ואם במסגרת תנועת הנוער שאליה השתייכתי. תמיד הבטתי בהערצה באותו בית הניצב לו על גבעה. ההזדמנות החד-פעמית הזאת להיכנס אל הבית עם מצלמה, לראיין את העוסקים בשימור המורשת ולתעד את המראות הללו הייתה עבורי אירוע מיוחד ומרגש.

עוד בנישה:

מדריך לעיצוב עם טפטים ומדבקות קיר

אחוזה קולוניאלית בת 100 שנה

איי לאב יו טרמינל

קצת היסטוריה

לאחר פרישתו של חיים ויצמן כנשיא ההסתדרות הציונית, הוא רוכש מכספו הפרטי שטח של 50 דונם על גבעה נפלאה ברחובות, ושם, בצמוד למכון המחקר שלימים הפך למכון ויצמן, הוא מקים את ביתו. הוא בוחר באדריכל אריך מנדלסון כדי שיתכנן את הבית. מנדלסון, שברח מגרמניה הנאצית לאחר שפוטר מאגודת האדריכלים בגרמניה (אף שהיה כבר אדריכל בעל שם), ארז את משפחתו ואת מיטלטליו והגיע לפלסטינה. ויצמן מבקש לעצמו בית כפרי וצנוע, ואילו מנדלסון מתקומם ומבקש לתכנן בית ייצוגי, הראוי למנהיג, בית שיארח את הסלון התרבותי והדיפלומטי של אותה תקופה.

הבית על אלף המטרים הבנויים שלו כולל שלוש קומות ומרתף, עשרה חדרי מגורים ו-40 חדרי שירות. עוצמה זו של אדריכלות מודרנית ישרת קווים והניגוד בינה ובין גרם המדרגות הספירלי יוצרים יחד תחושה של בית מלוכה. בניית הבית ארכה כשנתיים, והמבקר במוזיאון יוכל לראות בו את התכניות המקוריות של הבית ואת תכנית התקציב של בנייתו. הבית תוכנן בדרכו המיוחדת של מנדלסון, שרתם את האדריכלות לטופוגרפיה, לאקלים ולתרבות. כך החלונות העגולים, השונים מאוד מהקווים הישרים של המבנה כולו, מכניסים את חום השמש פנימה ואילו הקירות העבים בכל הצד הדרומי של הבית, הבנויים מכמה שכבות של לבנים, שעם, נסורת וטיח, נועדו להגנה מפני החום. גברת הבית, ד"ר ורה ויצמן, רעייתו של הנשיא שהייתה רופאת ילדים, תרמה את חלקה האלגנטי בעיצוב הבריטי השמרני, הכולל ריהוט אנגלי-קלאסי. מספרים כי מנדלסון, אדריכל עם אגו, רצה לתכנן גם את פנים הבית אך ורה הטילה וטו. היא החליטה שאת עיצוב הפנים תעשה על פי טעמה, ומנדלסון נעלב וסירב לבקר בבית בשל כך.

סיור באחוזה

אני פוסעת בשבילי החצר הענקית המטופחת לעבר הכניסה המפוארת ומרגישה כאילו אני חוזרת אחורה בזמן.
האחוזה מוקפת גנים מרהיבים עם שבילים נעימים ומעוגלים הנותנים תחושה של חופש. הצמחייה מגוונת ואפשר למצוא בה מינים רבים של צמחים ועצים ארצישראליים, בהם הדרים, זיתים, תאנים ואלונים.
קומת הכניסה מרשימה ובה מבואה רחבה שממנה נכנסים לכל החדרים בקומה. רצפת הבית עשויה אבן גלילית ולא חברונית, כיוון שבעת בניית הבית פרצו מאורעות תרפ"ט ואי אפשר היה להביא את האבן מחברון. ויצמן לא ויתר והחלופה הייתה אבן גלילית יפהפייה ובהירה, שנדמה כאילו הניחו אותה ממש עכשיו. הבנייה כולה היא מקומית: ד"ר ויצמן עמד על כך שכל חומרי הגלם שמהם ייבנה הבית יהיו מקומיים, על הבנייה עמלה חברת סולל בונה ועבודות הפרזול והעץ נעשו על ידי אנשי מקצוע מקומיים אף הם.

החדר הקרוב ביותר לדלת הכניסה הוא הפתעה לכולנו – חדרון קטן עם כיור נמוך ועם מדפים ארוכים שעליהם סדורים בשורות אגרטלים קטנים וגדולים בצבעים שונים. זהו חדרו של הגנן. בחדר שזרו פרחים, קצצו ענפים וסידרו את הפרחים לפני כניסתם לתוך חדרי הבית.

בקומת הכניסה נמצאים גם חדר ארונות ובו ארון מעילים ומטריות, חדר עבודה ובו הספרייה של בני הזוג ופינת סלון פרטית. בהמשך ממוקמים חדר האוכל וסלון האירוח הרשמי. בחדר האוכל בולטים ביופיים חמישה חלונות מלבניים, הנמשכים מהרצפה ועד התקרה כמעט ומכוסים בווילונות רקומים עדינים. במרכז החדר ניצב שולחן עץ ארוך עם פיתוחי עץ מרשימים, ועליו מונחת מערכת כלי אוכל מקורית של רוזנטל בצבעי לבן וזהב. בפינה מותקנת נישה שנבנתה במיוחד לאחסון כלי האוכל, ובה הכוסות מסודרות בקפידה על פי גודלן.

כשסוגרים את דלת הנישה היא נראית כחלק מהקיר. משם ממשיכים לחדר העבודה ולספרייה – חדר מעורר השראה ובו יותר מ-1,200 ספרים הכתובים בשש שפות, שולחן ברידג' ותמונות. חלקן תמונות משפחתיות, חלקן תצלומים של בני הזוג עם אלברט איינשטיין ועם ראש ממשלת בלגיה ואילו התמונה המרכזית על הקיר מתארת את ירושלים. בצדו הצפוני של החדר קבועים חלונות גדולים הפונים לכיוון הבריכה. משום שבאותם ימים לא היו מזגנים, מיקם מנדלסון את הבריכה במרכז הבית כדי לצנן את האוויר וליצור בריזה בשעות בין הערביים. בצדו הדרומי של החדר אפשר לראות את עובי הקיר ואת החלונות העגולים שנועדו לתת הגנה מקסימלית מפני החום. גם האח בחדר הזה קטנה יותר מזו שבחדר הצפוני. זהו חדר נעים ומשפחתי.

מבט על רחבת הכניסה מקומת חדרי השינה

גאונות תכנונית

במרכז הבית, סביב גרם המדרגות המלכותי, הותקנו 146 חלונות קטנים שלכל אחד מהם ידית וזכוכיות כפולות. במרווח שבין הזכוכיות יש סיבי משי לבנים שמגנים על הבית מפני קרני השמש היוקדות. כיווני החלונות עשויים כמעט בגאונות; צילמנו את הבית ביום גשם אפרורי, אך החלל בפנים היה מואר כאילו היה זה יום יפה בחוץ. יותר מאוחר הובהר לי שאין זה משנה באיזו עונה בשנה מדובר, תמיד יש אור בבית.

כשמביטים למעלה, נראה גרם המדרגות כמו מפתח סול. אשתו של מנדלסון הייתה צ'לנית וזו כנראה ההשפעה שלו בתכנון גרם המדרגות. נכון להיום הן אינן בטיחותיות, אך שופעים מהן הוד והדר.
אני פונה לכיוון הסלון המלכותי, חדר האירוח הרשמי. אני יודעת שבמשך שנים רבות ביקרו פה שועי עולם. ד"ר חיים ויצמן, שהיה אמן במשא ומתן ופנומן בשיחות אחד על אחד, ישב בחדר הזה וניהל את המדינה הקטנה שלנו. ואו, איזו התרגשות.

הסלון המלבני הענק מחולק לשניים – בפינה המזרחית, שאותה עיצב מנדלסון, אפשר מיד להבחין במגמה המודרנית בריהוט. הוא תכנן נישות מעוגלות שבתוכן הניח פסלים מרשימים מהמזרח הרחוק וגומחות מגבס שבהן מוסתרים הרדיו והפטיפון. הצבעים בפינה המזרחית שואבים השראה מהמזרח, אם בצבעוניות – זהב ותכלת – ואם בווילונות ובספות שלהם פסי תכלת וזהב עדינים. את הסגנון משלימים שטיחים פרסיים בגוני כחול תכלת. בחלקו המערבי של החדר נראה העיצוב שונה לגמרי.
את הצד הזה עיצבה הגברת ויצמן, ששאפה ליצור אווירה אירופית מעודנת: צבעי קרם, שמנת וחרדל עדינים, פסנתר כנף מרשים, ציורים מקוריים ויקרים של מוריס אטרילי וראובן רובין וכיסאות רקומים מעשי ידי בעלת הבית שהתמחתה ברקמה.

חדר סידור הפרחים

לב הבית

אני פוסעת לכיוון מטבח הבית, שבו בושלו הארוחות לדיירים ולאורחים הרבים שפקדו אותו. מעניין לראות שאף על פי שעברו כ-70 שנה מאז תוכנן, הוא נותר מעודכן בעיצובו והייתי שמחה גם היום לעבוד בפינת מטבח שכזו. המטבח צבוע בלבן בוהק, וארונות מותקנים רק בחלקו התחתון. גומחה ענקית תוכננה כדי להכיל מתקן מדהים מזכוכית ובו 30 מגירות קטנות עם ידיות, לאחסון תבלינים. המתקן נוח לניקוי ומרהיב ביופיו. בצמוד לכיור פעור פתח עגול בשיש שלתוכו זרקו את האשפה. פח האשפה מוסתר בתוך הארון שמתחת לפתח, במקום טוחן אשפה או פח חיצוני. כלים לא הדיחו במטבח ולכן הכיור נבנה לטובת קילוף ירקות ושטיפתם בלבד.

בצמוד למטבח קיים חדר נוסף ובו כמה כיורים. זהו חדר הדחת הכלים. לאורך הקיר במטבח תלוי מוט ברזל ועליו סירים, מחבתות וכלי עבודה, באופן שחוסך מקום בארונות. אני מציצה לספר המתכונים שמונח על השיש ונפעמת מהדפים הצהובים, מהכריכה הקשה ומהמתכונים שכתובים באנגלית. אלה מרגשים אותי במיוחד. עבורי זהו אכן לב הבית. רצפת המטבח היא רצפת שומשום פשוטה, וחרסינה לבנה מגיעה עד התקרה. המטבח מואר מאוד בזכות קיר זכוכית מרשים שניצב בצדו הצפוני וחלונות עגולים – מוטיב חוזר בבית, להגנה מפני החום.

עומד במקום

הקומה השנייה של הבית היא קומת חדרי השינה הפרטיים, והיא אינה פתוחה לקהל הרחב. אני מבקשת רשות לעלות ולהתרשם ונענית בחיוב. בחדר החדרים בבית – חדרו של ד"ר חיים ויצמן, כמו קפא הזמן. על המיטה מונחים המגבעת המפורסמת שלו ומקל ההליכה. חלון מעוגל קבוע בחדר הפשוט למראה ודרכו נשקפים הרי ירושלים, לבקשת הדוקטור. על החלון ניצב עדיין מגש עץ שממנו אהב להאכיל את הציפורים, כך מספרים.

חדר האמבטיה של ויצמן מחופה באבן גלילית, ואת החלון שבו מעטר וילון כפרי פרחוני. בתוך החדר ישנו חדרון קטנטן שממנו עוברים צינורות המים החמים שעליהם חיממו את המגבות. גם בחדר האמבטיה תוכננו גומחות להנחת חפצים, וכאן הן כוללות מדפי זכוכית ממש כמו בימינו. השיש, הכיור והאמבטיה בנויים גבוה יותר מהסטנדרט, כיוון שד"ר ויצמן היה גבוה מאוד והחדר תוכנן על פי מידותיו.

אני פונה לחדרה של גברת הבית, ד"ר ורה ויצמן, ונעימות מציפה אותי. צבעים פסטליים שקטים ונשיים, בהם ורוד מעושן וצבעי שמנת, מקבלים את פניי. בחדר מיטה זוגית גדולה ופינת ישיבה רכה ומזמינה. מכונת כתיבה מונחת על מכתבה עתיקה. בפינה הזו החלה הקמתו של גנזך ויצמן – מכתבים, עיתונים, תצלומים – אוסף מרהיב של היסטוריה.
באחד מחדרי השינה בקומה השנייה, מאחורי דלת הארון, מציגים בפניי פינת רחצה המוסתרת בגומחה בקיר בטון. כמו במופע קסמים, אני פותחת וסוגרת שוב ושוב את הפלא – פינת רחצה שלמה המחופה בחרסינה והכול סגור בתוך ארון. כשנסגרת דלת הארון מתקבל חדר אירוח מושלם, ללא זכר לפינת הרחצה. תכנון מושלם שיצר אדריכל אריך מנדלסון.

לתיאום ביקורים בבית ויצמן, יש לפנות למרכז המבקרים על שם לוינסון: 08-9344499/4500, visitors.center@weizmann.ac.il
ניתן לשלב את הביקור בבית ויצמן עם ביקור במרכז המבקרים של מכון ויצמן למדע. לפרטים נוספים: www.chimweizmann.org.il

עכשיו בהורים וילדים:

תערוכת צילומי הניו בורן של הורים וילדים