"חיים ולדר מת, הטרגדיה נשארה של הקורבנות". אחרי ההתאבדות הרשת תובעת צדק

לפני פחות מחודשיים שלוש נשים טענו בעדויות שפורסמו ב"הארץ" שחיים ולדר – סופר מוכר ומצליח בחברה החרדית, חתן פרס ראש הממשלה "מגן הילד" לשנת 2003 על פעילותו הרבה למען ילדים – פגע בהן מינית בעת ששתיים מהן היו קטינות. השבוע פורסם  ב"הארץ" כי בבית הדין הרבני הצטברו עדויות של 22 נפגעות ונפגעים ממעשיו (כולל ילד שהיה בן 9 בזמן המעשים) ואתמול ולדר שם קץ לחייו, על קבר בנו.

ולדר, שהכחיש לאורך כל הדרך את הטענות נגדו, השאיר לאחר התאבדותו מכתב שגם בו הוא ממשיך להכחיש את המיוחס לו ולא לוקח אחריות על מעשיו, בין היתר כתב: "אני מתמודד עם שקרים נוראיים, המכוסים באנונימיות, ללא כל אפשרות להוכיח את העובדה שאין להם שחר. הגעתי לקצה של יכולת הסבל האנושית".

בעקבות התחקיר התחילו להיאסף עדויות נוספות על מעשיו של ולדר בבית הדין החרדי בראשותו של הרב שמואל אליהו, הרב הראשי של העיר צפת, שהביע תמיכה בקורבנות, ומסר לציבור לאחר שנודע על התאבדותו של ולדר: "שמענו בכאב על התאבדותו של חיים ולדר, חבל שהוא בחר בדרך זו. הצענו לו שיתקן את מה שהוא קלקל. שיבקש סליחה מהנפגעות. שישנה את דרכו. שלא ייפגעו עוד נשים. היה יכול ללמד לרבים דרך תשובה. חבל שהוא בחר בדרך של התאבדות. אנו מחזקים את הנפגעות הרבות בשעה קשה זו, חייהן קודמים לחייו".

התאבדותו של ולדר, שמזכירה את התאבדותם של האמן בועז ארד, המורה הרוחני ארז ארג'ונה וניסיון ההתאבדות של יהודה משי זהב (שנשאר בתרדמת) לאחר שהואשמו בתקשורת בפגיעות מיניות, הותירה את הקורבנות מבלי שהצדק נעשה. התאבדותו של ולדר זכתה לגינויים רבים בחברה החילונית והחרדית, אך לצערנו גילינו כי ישנם גם גופי תקשורת חרדיים כמו "בחדרי חדרים" שבהודעתם על התאבדותו של ולדר בחרו שלא להזכיר את מעשיו אלא רק שיבחו אותו על פעילותו למען ילדים לאורך השנים, כאילו זה מפצה על המעשים הקשים המיוחסים לו. כך גם באתר "כיכר השבת" הפרטים על האשמות נגדו מופיעים רק בסוף הכתבה, ולא בכותרות.

"בחדרי חרדים" על התאבדותו של חיים ולדר | צילום מסך מהאתר

"כיכר השבת" על התאבדותו של חיים ולדר | צילום מסך מהפייסבוק

"חיים ולדר היה האיש שכתב את הספרים שקראתי בשקיקה בילדותי, הוא האיש שבזכותו שוקם הקשר האבוד מראש ביני לבין ההורים שלי. עכשיו יקומו הצקצקנים ויגידו שהאיש הרס נשמות של נשים ונערות. אבל האם זה באמת נכון? ואם כן, האם העונש מידתי? ממש לא! אם כן, בואו נלך יד ביד לכל אותם המטרידים מינית החרדים, אלה שגרים בסמוך, ההוא מהדרך לבית הספר, זה מהאוטובוס וההוא במכולת. בואו נלך ונרצח אחד אחד. למה לחכות לבית משפט אם אפשר להאמין לשמועות וללכת לרצוח ולהרוס בתים שלמים?" כתבה אחת הגולשות בפייסבוק על התאבדותו של ולדר.

״חיים ולדר מת. והטרגדיה הייתה ונשארה של הקורבנות שלא יזכו לצדק והתרה. חיים ולדר, משי זהב והעלק רוחני ההוא ארג'ונה, במותם עשו בדיוק מה שעשו כל חיים. כפו את הסיטואציה על אחרות, חשבו רק על טובתם, ניצלו סיטואציה רגישה כדי לדאוג לצרכים המידיים שלהם, ניצלו את כוחם. מותם (ובמקרה של משי זהב צמחיותו) לא מנקה את החטאים״ כתבה גולשת אחרת.

באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הגיבו על התאבדותו של ולדר: "בחודשיים האחרונים פורסמו עדויות לפיהן ולדר, שהיה סופר ילדים נערץ, עיתונאי בולט, מטפל ואיש חינוך פגע מינית בילדות, ילדים ונשים. רק אתמול פורסם כי 22 עדויות על פגיעות מיניות שביצע הגיעו לבית דין חרדי. התלונה הראשונה עסקה בפגיעה שהתרחשה לפני 25 שנים, והאחרונה מלפני חצי שנה בלבד. ולדר סירב להתמודד עם המעשים שעולל במו ידיו. כשהנפגעות לקחו שליטה על חייהן וסיפורן והוציאו אותם לעולם, הוא בחר להפקיע את השליטה מידיהן פעם נוספת".

סיוון רהב מאיר: "זו יכולה להיות הזדמנות גדולה. הפרשה הקשה הזו יכולה להיות מנוף אדיר לתיקון. כשכזו סערה משתוללת, אי אפשר להתעלם ולטשטש"

בעמותה הפמיניסטית "כולן" הגיבו: "חיים ולדר שנחשד בתקיפה מינית של עשרות נשים ונערות התאבד. אחרי שנים שבהם הוא שלט וקבע על חייהן של אחרות, הוא רצה לוודא שהוא מחזיק את השליטה עליו. ברחבי הרשת כבר נשמעו קולות זעקה מתומכיו שמי שהיו צריכים ליטול את חייהם, הם אלה שחשפו את האלימות הסדרתית והמזעזעת. במקום לשמוע את עדויותיהן של עשרות נפגעות, הם מתעקשים: 'כבוד המת', כאילו שלאדם שהואשם באונס ותקיפה מינית של ילדות מגיע כבוד. 'ברוך דיין אמת', כאילו שיש אמת בהשתקה של נפגעות, או שתהיה להן בכלל הזדמנות לעמוד מולו לדין. 'נוח על משכבך בשלום', כאילו שמגיע לו לנוח בשלום כשעשרות נשים ונערות נאלצו לחיות בסיוט. בושה וחרפה".

>> שלא נדע: המדריך המלא להתמודדות עם תקיפה מינית

אשת התקשורת סיוון רהב מאיר כתבה: "זו יכולה להיות הזדמנות גדולה. הפרשה הקשה הזו יכולה להיות מנוף אדיר לתיקון. כשכזו סערה משתוללת, אי אפשר להתעלם ולטשטש. צריך להסביר לעצמנו ואז לילדינו שיש אנשים, גם מפורסמים וחשובים, שעושים דברים חמורים. להסביר שאם נפגענו, חלילה, צריך לספר מייד. שאנחנו לא אשמים וזה לא 'לשון הרע' לספר מה נעשה, רק הפוגע אשם. וכמו שסיכמה אתמול חברה שלי: 'זה פשוט מאוד: אסור לפגוע באחרים ואסור לפגוע בעצמך. זו התורה שלנו'".

יו״ר נעמת, חגית פאר, אמרה בעקבות ההתאבדות: ״אסור בשום פנים ואופן שהאירוע הטרגי יהפוך את הקורבנות לנאשמים כפי שקורה לעיתים לצערנו. אנשים אמיצים שאזרו אומץ לספר על האירועים הקשים שחוו- ביום הזה תפקידנו לחבק אותם ואותן ולעמוד כחומה בצורה בפני כל ניסיון להכפיש אותם או להטיל עליהם אחריות כלשהי על האירוע״. אין ספק שהיא צודקת והלוואי ונוכל כחברה לנהוג כך, לא לגרום לקורבנות עוול נוסף ולהגביר את המודעות כדי שמעשים נוראיים כאלו לא יוכלו להיות מושתקים במשך עשרות שנים.