גיבורת הטבח בסידני בריאיון: כך הצילה חיה בת ה-14 שני ילדים מהתופת

שבוע אחרי הטבח המזעזע בחוף בונדיי שבסידני, אוסטרליה, שבו נרצחו 15 בני אדם ונפצעו רבות ורבים נוספים, ניצבה על הבמה נערה בת 14, והדליקה את הנר השמיני של חנוכה. חיה דדון, תלמידת בית הספר "כתר תורה" ובתו של שליח חב"ד המקומי, פנתה אל הקהל בקול יציב ואמרה: "מה שקרה לנו לא ישבור אותנו. אנחנו נהיה עוד יותר חזקים. המסר הוא לראות את האור בתוך החושך". 

>> "אנחנו נצורים בבתים, פחד אמיתי": אלה איילון על הטבח סמוך לביתה בסידני

רק שבוע קודם לכן, באותו חוף ממש, היא עמדה עם חברה טובה ליד דוכן תכשיטים, ובחרה לעצמה שרשרת עם תליון של מפת ארץ ישראל. רגעים ספורים אחר כך נשמעו היריות הראשונות: "בהתחלה חשבתי שאלה אולי זיקוקים", היא מספרת. "אבל מהר מאוד הבנתי שמשהו נורא קורה, והתחבאתי מתחת לספסל". 

נס חנוכה בתוך התופת

חיה היא מעבר לעדה לטבח, היא גיבורה. ילדה בת 14 שזיהתה שני ילדים קטנים שוכבים מגואלים בדם, ורצה לחפות עליהם בגופה, למרות הסכנה הברורה. כדור שפגע ברגלה לא עצר אותה. כשהמשטרה לא ענתה, היא התקשרה לאביה, שליח חב"ד במקום, והוא הגיע לחלצה. "לא יכולתי להישאר שם, מתחת לספסל, בזמן שהכדורים שורקים מסביב", היא ממשיכה. "הבנתי שאני מסתכנת, אבל הרגשתי שאלוהים איתי. לא הייתה לי ברירה אחרת, הרגשתי שזה מה שאני צריכה לעשות. אפילו חשבתי לעצמי שאם יקרה לי משהו, אם אמות, לפחות זה יקרה כשאני מצילה שני ילדים קטנים. אולי זו הדרך שאני צריכה למות. רצתי אליהם, נשכבתי מעליהם, עטפתי אותם עם הגוף שלי. הם היו מכוסים בדם, לא שלהם, אלא מהמבוגרים שלידם. ופתאום הרגשתי ירייה. כדור פגע לי ברגל. בהתחלה חשבתי שהוא רק קרע לי את החצאית, אבל מהר מאוד הבנתי שהוא חדר פנימה". 

"רצתי אליהם, נשכבתי מעליהם, עטפתי אותם עם הגוף שלי. הם היו מכוסים בדם, לא שלהם, אלא מהמבוגרים שלידם. פתאום הרגשתי ירייה. כדור פגע לי ברגל"

 

פחד אלוהים.
"מאוד. זה היה מפחיד בטירוף. אבל מיד אמרתי בלב 'שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד', ורק חשבתי איך אני אוספת את עצמי ושורדת. לא היה לי זמן להתמקד בפחד. הייתי צריכה להתעשת". 

ואז החלטת לעשות מעשה.
"כן. הסתכלתי סביב וראיתי לא רחוק ממני אישה מבוגרת ומישהו צעיר, שניהם דיממו בראש. לידם שכבו שני ילדים קטנים, בדיעבד גיליתי שהם תאומים, אח ואחות בני שלוש, ששכבו צמוד אליה. היריות הפסיקו לכמה שניות. היום אני יודעת שזה היה כי המחבל ירד במדרגות, ואז הכל התחדש. סבתא שלהם צעקה בקול: 'תצילו את הילדים שלנו!'". 

מה עשית באותם רגעים?
"לא בכיתי. כשיש לך משימה, את לא בוכה. את פשוט פועלת. ככה למדתי מאימא שלי ומסבתא שלי. היה לי המון אדרנלין בגוף. ניסיתי להתקשר למשטרה שיבואו לחלץ אותנו – היינו חשופים לגמרי, באמצע הירי. בהתחלה לא ענו, וכשכבר ענו, אמרו שהם מטפלים בהרבה פניות. כשהבנתי שלא תגיע עזרה, התקשרתי לאבא שלי. ידעתי שהוא נמצא בסביבה. הוא הגיע מהר מאוד – וגם אנשים מהקהילה באו ולקחו את הילדים". 

ואותך, מי פינה?
"פינו אותי לבית חולים. עברתי ניתוח, ובנס, חיי ניצלו. אחרי כמה ימים, כשהתחלתי להתאושש, לא הצלחתי להפסיק לחשוב על הילדים. רציתי לדעת מה קרה להם, אם הם בסדר. חיפשתי אותם, ומצאתי. הילד עדיין מאושפז, וגם סבתא שלהם, אבל הם בחיים. זה נס. גם אבא שלי ניצל. אבל לא כולם זכו לזה". 

 אביה של חיה, הרב מנחם דדון, והרב אלי שלנגר ז"ל, היו בין מארגני האירוע בחוף בונדיי, שניהם שליחי חב"ד בקהילה היהודית של סידני. כשהחלו היריות, הם התכופפו וניסו למצוא מסתור. לרגע קצר הירי פסק, כשהמחבל היה בתנועה, והרב דדון פנה ימינה כדי לסייע לפצועים, בעוד הרב שלנגר פנה שמאלה. שלנגר נורה למוות. הרב דדון המשיך לטפל בפצועים, מבלי לדעת שבאותו רגע איבד את חברו הקרוב.

חיה היא הבת החמישית מתוך שישה ילדים – שלוש בנות ושלושה בנים – שנולדו לרב מנחם דדון (48), ישראלי במקור, ולאשתו שטערני (45), ילידת ניו יורק. שטערני הגיעה לאוסטרליה בילדותה, כשהוריה נשלחו לשם בשליחות חב"ד, ומאז היא שם. היא אישה פעילה ומעוררת השראה, שהקימה ארגון סיוע לזוגות עם בעיות פוריות, וכיום מנהלת את לימודי היהדות בבית הספר "מצדה". מנחם ושטערני נישאו בסידני, ולאחר מכן הגיעו לישראל. מנחם עבד בחברת "פניקס", אבל בעקבות ההיריון הראשון, שטערני ביקשה לחזור להיות ליד משפחתה. מנחם לקח חופשה מעבודתו, וכמי שכבר הוסמך לרבנות, קיבל על עצמו תפקיד של רב מקומי. מאז, הם שם בשליחות.

הקהילה היהודית בסידני מונה כיום כמעט 60 אלף נפש, יהודים, ישראלים, עולים ותיקים. הרב מנחם דדון אמון על הקהילה הישראלית והכללית, ואילו הרב אלי שלנגר ז"ל שירת את הקהילה היהודית-רוסית. הרב שלנגר היה נשוי לחיה, בתו של הרב יורם אולמן, שליח הרבי ואב בית הדין של הקהילה. הוא נרצח בפיגוע, ואלמנתו נותרה כעת עם חמישה ילדים, כולל תינוק שנולד לא מזמן. חיה דדון מנסה בימים אלה לחזור לשגרה. עכשיו אצלם חופשת קיץ, ולפני כמה שבועות היא סיימה עבודה גדולה על סבתא רבתא שלה, ניצולת שואה. "היא הגיבורה שלי," אומרת חיה בת ה־14.

ואת לא מרגישה גיבורה?
"לא, בסך הכל עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות"