חושים בהפרעה – חלק ב'

לחלק א'»

הקושי באבחון הבעיה

ד"ר יוכמן מציינת כי לאורך השנים לא היתה מודעות לליקויים בוויסות החושי וכי קרה לא מעט שילדים אובחנו בטעות כסובלים מבעיות במישור ההתנהגותי, הרגשי או החברתי. כך לדוגמא, ייתכן כי ילד עם תגובתיות-יתר במערכת התנועתית שפחד מתנועה אובחן כילד עם חרדות. באופן דומה, ילד רגיש למגע, שתגובותיו היו אלימות, אובחן כבעל סף תסכול נמוך או אגרסיבי. למעשה, הפרעות בוויסות החושי אובחנו לראשונה בשנות השישים על ידי מרפאה בעיסוק בשם ד"ר ג'יין איירס. כיום, המודעות לנושא הולכת וגדלה וקיימת גם תמיכה מחקרית לכך שהפרעה בוויסות החושי היא בעיה הנבדלת מליקויים אחרים.

"רוב הילדים מאובחנים בבעיית ויסות חושי בכמה מערכות", מסבירה ד"ר יוכמן. "ישנם ילדים שמאופיינים בעיקר ברגישות-יתר או בתת-רגישות, אך ישנם ילדים עם רגישות-יתר במערכת חושית אחת בזמן שבאחרת הם סובלים מתת-רגישות. כך למשל, ייתכן כי ילד יסבול מתגובתיות-יתר שמיעתית לצד תת-תגובתיות במערכת המגע".

כיום יש למרפאים בעיסוק כלים סטנדרטיים לאבחון הבעיה. ועדיין, לדברי ד"ר יוכמן ישנם מקרים של קושי באבחנה מבדלת. "ישנם ילדים שהבעיה שלהם היא בוויסות החושי, אך הביטוי שלה נראה כבעיית קשב וריכוז או היפראקטיביות".

יש שתי סיבות עיקריות לקושי בהבחנה בין הפרעה בוויסות החושי לבין קשיי קשב וריכוז. ד"ר יוכמן מפרטת: "האחת היא שכיחות גבוהה (40-60 אחוזים) של קשיים בוויסות החושי בקרב ילדים עם ADHD (היפראקטיביות). הסיבה השנייה היא שישנם כמה מאפיינים התנהגותיים משותפים: חוסר יכולת להתרכז – ילד שסובל מתגובתיות-יתר מתקשה לסנן גרייה לא רלוונטית, ובשל כך מתמקד בגורם המפריע; היפראקטיביות (ADHD) או חיפוש גרייה סנסורית – ילד שנמצא בחיפוש סנסורי יהיה תמיד בתנועה; אימפולסיביות – ילדים רבים שסובלים מקושי בוויסות החושי מגיבים מהר מאוד לגרייה סנסורית.

מסיבות אלה, אבחון הפרעה בוויסות החושי אצל ילדים מצריך, לעיתים, צוות רב מקצועי הכולל מרפאה בעיסוק, רופא נירולוג ופסיכולוג. בתהליך האבחון מביאים בחשבון את העובדה שתגובות הילדים לגרייה הן תלויות הקשר. ד"ר יוכמן מדגימה: "ילדה שסובלת מרגישות לבגדים חדשים אך רוצה מאוד ללכת למסיבה מסוימת, תגיב פחות בעקשנות ותתלבש. למעשה, היא תצליח לגייס את הכוחות לפרק זמן מסוים, שאינו ממושך, בשל רצונה העז להיות נוכחת במסיבה".

ארבעה חלקים לטיפול

יעל מחניימי, מטפלת רב תחומית בקשיי למידה, מייחסת חשיבות רבה ליצירת מודעות גופנית המסייעת לשיפור בוויסות החושים ולשליטה טובה יותר על הגוף. לדבריה, פעילות הכוללת עיסויים לטשטוש הרגישות העורית ולהגברת התחושה העמוקה, כמו גם חשיפה מבוקרת לגירויים כמו ריחות, רעש ואור, בשילוב טכניקות של הרפיה, נשימה מודעת, דמיון מודרך, תנועה ותרגול פיזי, יכולה לתרום רבות לטיפול בילד. חלק גדול מהפעילות הזו יכולה להתבצע, לטענתה, בבית, באמצעות ההורים עצמם, ובכך לספק מענה טיפולי חלקי אך חשוב להפרעה בוויסות החושי (ראו בהמשך).

ד"ר יוכמן מציינת כי הטיפול העיקרי המקובל במקרים של הפרעות בוויסות החושי אצל ילדים הוא ריפוי בעיסוק. לרוב, ניתן לחלק את הטיפול לארבעה שלבים:

1. מודעות לבעיה: ההבנה כי יש בעיה היא חלק חשוב מאוד בטיפול. הילד מרגיש שהוא לא לבד, ההורים לומדים איך להתייחס לילד שלהם, ומערכת היחסים ביניהם משתנה. במסגרת זו מתקיימות קבוצות תמיכה, שבמסגרתן הורים חולקים חוויות ומקבלים מידע על הנושא.

2. טיפול ישיר בילד: למרפאים בעיסוק גישות טיפול ייחודיות המסייעות לילד להגיע למצב מווסת יותר, מבחינת האופן שבו הוא מעבד גרייה חושית. אחת הגישות השכיחות היא אינטגרציה סנסורית. במקרה הזה, במסגרת הטיפול בודקים איך הילד מגיב לסוגי גרייה שונים ומה סוג הגרייה שמווסת אותו. כך לדוגמא, בגרייה תנועתית, ילד שחרד מכל מה שקשור לתנועה ייראה כסטטי, לא משתתף. המטפל בונה במסגרת סביבה בטוחה גרייה מדורגת ומבוקרת, מהקל אל הקשה: תחילה, ראש הילד במנח ישר עם פעילות שאינה מערבת תנועה סיבובית וכאשר הרגליים קרובות לקרקע. לאחר מכן ייעשה שימוש בסוגי נדנדות בטווחים קטנים, ותוך כדי משחק יחד עם הנדנוד המטפל ייתן לילד להחזיק משהו חזק ביד במטרה לספק גרייה מווסתת.

3. דיאטה סנסורית: במסגרת זו נערך ניתוח של סוגי הגרייה שבהם יכול הילד להיעזר כדי לווסת את עצמו ולשלבם בסדר יומו. הדיאטה הסנסורית נקבעת על פי צרכים אישיים, ובהתאם למסגרת הביתית והמשפחתית.

הדיאטה מורכבת מפעילויות מווסתות לאורך היום וכן ממתן גרייה מווסתת הממוקדת בקושי התפקודי של הילד, והיא נחלקת לשני סוגים:

גרייה מווסתת לאורך היום: נותנים לילד גרייה סנסורית המותאמת לצרכיו. כך למשל, עבור ילד עם תגובתיות-יתר במגע או בתנועה, יינתנו מגע עמוק או הפעלה חזקה של השרירים והמפרקים, היתלות על מתח, תרגילי התעמלות מותאמים או פעילויות ביתיות כמו סחיטת תפוזים. במקרים של תת-תגובתיות ניתן לתת גרייה מעוררת, כמו תנועה עזה של גלגולים, קפיצות, מאכלים בעלי טעם דומיננטי ועוד.

גרייה ממוקדת בקושי בתפקוד: ניתן לתת גרייה בסיטואציות ספציפיות שקשות לילד, כדי לעזור לו להתמודד עם הפעילות הספציפית. לדוגמא: ילדה שאצלה היה קיים קושי גדול להסתרק וסירבה להסתפר, טופלה באמצעות עמידה בפני הראי (פעילות שהקנתה לה שליטה), שימוש במרכך שיער (דבר שלא נעשה קודם לכן), החזקת השיער בעת הסירוק, וכן גרייה מווסתת הכוללת עמידת ראש על הספה לפני הסירוק, מכיוון שהלחץ העמוק על ראשה הקל על התחושה הכואבת שהיא נהגה לחוות.

4. התאמה של הסביבה: לימוד איך לעקוף או להימנע מהבעיה. במקרה של רגישות-יתר בחוש המגע: ארגון מלתחה של בגדים הנוחים לילד, כביסה עם אבקה ללא ריח, והתאמת פעילויות עבור הילד בגן – לרקוד בלי לתת יד לילדים אחרים, לבצע עבודות יצירה ללא דבק ועוד.

בעיקר בגיל הרך

ד"ר צחי גרוסמן, ראש רשת המחקר של רופאי הילדים בקהילה, מציין כי אמנם ויסות חושי אינו מוגדר בסיסטמטיקה של ה-DSM, כלומר בספר הקריטריונים של הרופאים, אך רופאי ילדים חשופים מאוד למונחים בתחום התפתחות הילד, לרבות בעיות בוויסות החושי. "פעמים רבות רואים ילדים עם סוג של סימפטום, כמו תוקפנות או בעיות אכילה, או ילדים שעל פניו נראים היפראקטיביים, כשמאחורי הסימפטום הזה עומדת בעצם הפרעת ויסות. לא תמיד עושים את האבחון המלא של סוג ההפרעה, אך בגילאי ארבע-חמש נזהרים מאוד, בדרך כלל, שלא להצמיד לילדים תווית של ADHD, למשל".

"לפי השקפתי, הדיון בהפרעות ויסות ומשמעותן הטיפולית מתרחש בעיקר בגיל הרך. מכיתה א' והלאה, היכולת לאבחן ילדים בעלי הפרעות למידה היא טובה יותר, מכיוון שישנן הגדרות מדויקות מאוד ביחס לגילאים אלה. הסבירות לכך שילד בן שמונה, למשל, יאובחן כבעל הפרעת ויסות מצטמצמת, למרות שהפרעות אלה עלולות להיות בכל גיל".

בהתייחס לתינוקות, זילברבוש אומר כי קשה מאוד לאבחן בדיוק רב בעיה ברגישות חושית בשלב כל כך מוקדם, אך בהחלט אפשר לאתר אצל חלק מהתינוקות נטייה או ייתכנות. "לכן", הוא אומר, "גם בעקבות החשש הקל שבקלים, יש מקום להתחיל בהקדם האפשרי בתהליך הלמידה החושית".

אימון החושים

יעל מחניימי, מטפלת רב תחומית בקשיי למידה, ממליצה להורים איך לנהוג כבר מגיל ינקות:

הבנת מקור הקושי של הילד: הבעיה אמיתית ומצריכה הבנה ורגישות. יש להתחשב בעוררות היתר החושית של הילד במסגרת ההתארגנות הביתית, הן במתן גבולות ברורים בחיי היומיום והן בקבלת הילד כאדם ייחודי בעל צרכים מסוימים.

עיסוי על בסיס יומיומי: חשוב להכיר במגע כצורך בסיסי וכחוליה מרכזית בקשר של האדם עם עצמו ועם הסביבה. מרגע הלידה ישנה חשיבות רגשית רבה לקבלת מגע, שמספק, מעל הכל, חום ואהבה. לכן, מומלץ לבצע מדי ערב לפני השינה עיסוי, הנותן מגע ברור ומלא (כמו פיסול הגוף). אזורים מועדפים הם צידי עמוד השדרה ואזורים שבהם קיימת רגישות-יתר למגע, כמובן על פי הסכמתו ותוך שמירה על צניעותו ופרטיותו של התינוק/ילד. אם הילד מספיק גדול, חשוב לבדוק איתו קודם לכן איזה סוג מגע מועדף עליו ולתת לו ללמד אתכם. בזמן של התפרצויות, מומלץ לחבק וללטף, בהתאם לאופי המגע המועדף על הילד – עדין או גס.

קרצוף העור במקלחת: קרצוף באמצעות ספוג או ליפה תורם להרגעת העור ובונה תחושה שלמה יותר של גבולות הגוף אצל התינוק/ילד.

מפגש הדרגתי עם מרקמים וחומרים שונים: ביצוע עבודות יצירה באמצעות הדבקה, גזירה, צביעה; מריחת קצף גילוח על משטח בתנועות רכות; משחק בארגז חול או בחוף הים וכיו"ב.

משחק תוך כדי שימוש באיברים נגדיים של הגוף: זחילה אינדיאנית, טיפוס, משיכת חבל, זריקה למטרה, קפיצות בהצלבה וכיו"ב.

הפעלת שרירים בכוח, באופן סטטי או נגד עצמים: עבודה עם פלסטלינה וחימר, לחיצות על כדור גמיש, משחקים באטבים, סחיטת מיץ תפוזים וכיו"ב.

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה