חופשת סקי לכל המשפחה
אוהבים סקי? מסתבר שאפשר לגלוש גם עם הילדים. אפרת ורמי העמיסו את שלוש הבנות ויצאו לשלוש חופשות סקי באירופה. זה לא פיקניק, זו קייטנה
בעיני המשפחה שלי חופשת הסקי היא החופשה המשפחתית האולטימטיבית, ואין סיכוי שנוותר עליה. מבחינתנו אין טוב מזה: כל אחד עסוק בפעילות שהוא אוהב, מבלים ביחד אבל גם לחוד ואין נסיעות ארוכות שילדים שונאים.
בהתחלה היינו רמי ואני, זוג צעיר ללא ילדים, ואהבנו לגלוש. בשנה שנולדה לנו ספיר, בתנו הבכורה, לא גלשנו. שנה אחרי כבר דגדג לנו לשוב למדרונות. הסבא והסבתא הטריים התלהבו מהרעיון לבלות חופשה משפחתית ביחד, אז נסענו כולנו. מהר מאוד הבינו סבא וסבתא שלטפל בתינוקת בת שנה זו לא בדיוק חופשה. ואנחנו, ברגע שחזרנו עייפים מהסקי ורק רצינו לנוח, קיבלנו לידינו ילדה נמרצת ועליזה.
לא היה מנוס מהמסקנה שלא כדאי לקחת ילדים שלא גולשים לחופשת סקי. לסבים יהיה הרבה יותר קל לשמור על ילדים בבית, במסגרת הטבעית שלהם, ולנו תהיה חופשת סקי אמיתית. במשך השנים המשכנו לגלוש, עם הפסקות מדי פעם כדי להוסיף עוד ילדות למשפחה: אחרי ספיר הגיעה שני ואחר כך קשת. התחלנו לפנטז על צירופן לגלישה.
חופשת הגלישה המשפחתית הראשונה
כשהילדות גדלו יצאנו לחופשת הסקי המשפחתית הראשונה בהרכב מלא. זה היה בפורים, קשת הייתה בת כמעט שש, שני הייתה בת 10 וספיר הייתה בת 13. כדי שכולם ייהנו בחרנו לנסוע במסגרת קייטנת סקי עם הדרכה בעברית. יש כמה חברות המציעות קייטנות כאלו.
אנחנו נסענו לאיטליה, לאתר ואל גרדנה (Val Gardena), ולנו בעיירה זלווה (Selva). החבילה כללה טיסות, העברות, מלון על בסיס חצי פנסיון, סקי פס, הדרכה בעברית, ולא פחות חשוב – מפעילה חברתית שתרומתה לא תסולא בפז. מי שאינו גולש או שאינו מעוניין בהדרכה יכול להזדכות על המרכיבים הרלוונטיים.
לפני הטיסה נערך מפגש עם הצוות, קיבלנו הסברים ויצאנו לדרך. ביום טיפוסי אכלנו ארוחת בוקר משפחתית ואחריה העברנו את הילדות לחזקת המדריכים. הגלישה, שלנו ושלהן, נעשתה איש-איש לפי רמתו. אחרי כמה שעות של גלישה (או נפילות) פרשנו לארוחת צהריים על ההר, שהבנות העבירו בחברת המדריכים. בערך בשעה 16:00 חזרנו למלון, וכאן נכנסה ענת, המדריכה החברתית, לפעולה. היא עשתה עבודות יצירה עם הילדים, בילתה עמם בבריכה ושיחקה איתם "חפש את המטמון".
בעלי המלון לא שמחו כל כך שגדוד ילדים רץ במסדרונות, ואולי זו הסיבה שבכל שנה הקייטנה עוברת לאתר סקי אחר. התאחדנו עם הבנות ב-18:00, וחצי שעה לאחר מכן סעדנו ארוחת ערב, שבמהלכה כל אחד סיפר חוויות. אחרי הארוחה הבנות נפלו שדודות לשנת לילה ערבה.
לא חייבים לגלוש, תמיד אפשר לבנות איש שלג
אוכלים שלג ולומדים
התחלת החופשה לא הייתה נטולת מהמורות. ביום הראשון לגלישה החליטה ספיר שמשעמם לה בקבוצת המתחילים וביקשה לעבור לקבוצה ברמה בינונית. שני, שהתחילה בסנובורד, החליטה לעבור לסקי. קשת הקטנה לא הסתדרה כל כך עם הרכבלים, בעיקר עם אלו שגוררים אותך על השלג, דוגמת מעליות כפתור (ליחיד) ומעליות טי-בר (לזוג). ערן המדריך תמך בה בסבלות אין קץ עד שצברה ביטחון.
קשיי ההתחלה נעלמו בזה אחר זה והילדות צברו ביטחון ויכולת. ביום האחרון בחופשה הייתה לנו הזדמנות לגלוש איתן. קשת ביקשה לעלות על ההר הגבוה ביותר, ואז גיליתי שלגלוש היא יודעת, אבל טרם הפנימה את עניין הסיבובים והעצירות. כשלא היה לידה מדריך שיוביל אותה היא פשוט טסה במורד המדרון.
אינני מאחלת לאף הורה את החוויה ברדיפה אחרי טיל בליסטי בת שש, בתקווה לא לאבד איתה קשר עין ובתפילה שלא תתרסק. אחרי החוויה המסעירה הגעתי למסקנה: עד שאתם ממש בטוחים שהילד יודע לגלוש (ולעצור!) עדיף שיעלה על ההר רק עם מדריך מוסמך. זה הרבה יותר בריא לילד (פיזית) ולכם (נפשית). את סיום היום והחופשה קינחנו בגלישה במסלולי האימון הכחולים ליד בית הספר לסקי. אף שקשת אכלה הרבה שלג בדרך, היא לא הסכימה לרדת מהמדרונות עד שסגרו את הרכבלים.
הבנות עם כל הציוד, כמו גולשות סקי מיומנות
חופשה בהרכבה עצמית
חופשת הסקי השנייה הוזמנה לפסח, בעיקר כדי שהילדות לא יפסידו לימודים כפי שקרה בנסיעה הקודמת. לצערנו הקבוצה בוטלה. גם הקבוצה החלופית שבה הזמנו מקום בוטלה, ואף זו שאחריה. לא ברור אם היה זה מצב השלג או המצב הכלכלי, אבל באותה שנה לא יצאה בפסח אף קייטנת סקי עם הדרכה בעברית.
מצאנו את עצמנו כשלושה שבועות לפני פסח, רגע לפני סוף עונת הסקי, ללא קבוצה. האפשרות הראשונה הייתה לא לנסוע, אבל היא נדחתה על הסף על ידי הבנות. אפשרות נוספת הייתה לשכור מדריך צמוד מאיגוד הסקי הישראלי. גם האפשרות הזו נדחתה, מכיוון שמדובר בהוצאה כלכלית עצומה עבור משפחה אחת, מה גם שהילדות לא גולשות באותה רמה ומדריך אחד לא יוכל לתת מענה לכולן. האפשרות שנבחרה הייתה לנסוע ולשכור הדרכה מקומית באתר.
כעת היה עלינו לבחור באתר מתאים. ראשית, על האתר להיות גבוה מספיק כדי שעדיין יהיה בו שלג בסוף העונה. שנית, צריך שיהיה בו בית ספר טוב לסקי שפעיל רוב שעות היום. לאחר מחקר מעמיק בחרנו באוסטריה, שם ההדרכה נחשבת לאיכותית. בסופו של יום, לאופי היקה יש יתרונות רבים, בעיקר כשמדובר בספורט שיש בו סיכון. נסענו לעיירה קפרון (Kaprun) שבסמוך לה נמצא קרחון קיטזשטיינהורן (Kitzsteinhorn) שעליו אפשר לגלוש כמעט כל השנה, ובאתר יש בתי ספר לסקי שפעילים רוב היום.
ספיר ושני שובצו לקבוצה אחת, וקשת שובצה לקבוצה נפרדת. היא הייתה אז בכיתה א' ולא ממש שלטה באנגלית, לא כל שכן בגרמנית, אבל הצליחה להסתדר לא רע עם שפת הסימנים. באמצע היום השלישי החליטו להעביר אותה לקבוצה אחרת, והיא הבינה שבמקום ללכת אחרי המדריכה החמודה כפי שעשתה עד עכשיו, עליה ללכת אחרי המדריך המפחיד עם הפנים האדומות (המסכן נשרף בשמש). זה לא מצא חן בעיניה, וכשבאתי לאסוף אותה אחר הצהריים היא קיבלה אותי בדמעות.
הכל בא על מקומו בשלום כשביקשתי שיחזירו אותה לקבוצה הקודמת. אולם אין ספק שהדרכה בשפה שאינה עברית בעייתית עבור ילדים קטנים, מפני שהם לא יכולים לתקשר עם המדריך או עם ילדים אחרים. לעומת זאת, ספיר ושני נהנו מאוד לדבר באנגלית ולבלות עם ילדים ממדינות שונות. הן גם היו ביחד, מה שהקל מאוד על העניין. ביום הרביעי כיסה ערפל את ההר. כשאומרים "לא רואים ממטר", לזה הכוונה.
רמי ואני לא העזנו לגלוש, אבל המדריכים המקומיים, שמכירים את המסלולים בעיניים עצומות, איחדו קבוצות והוסיפו מדריכים וגלשו עם הילדים בשיירה. היה מדהים לגלות שהם גלשו כל היום עם אפס ראות ולא איבדו ילדים בדרך, לפחות לא את שלי. בערב בילינו בהחלקה על הקרח בעיירה צל אם זה (Zell em See) הסמוכה. ביום האחרון גלשתי עם קשת במדרונות הכחולים. ביקרנו יחד באיגלו שבנו על ההר, שבו בר, חדרי שינה ואפילו מכונית אמיתית, שרק אלוהים יודע איך העלו אותה על ההר המושלג. רמי, ספיר ושני התרוצצו במסלולים האתגריים וניצלו כל רגע עד הסיום.
יש יתרונות ויש חסרונות
בחופשה הבאה חזרנו לקייטנה של קובי, עם ענת המפעילה וערן המדריך שקיבלו אותנו בלבביות ולא פחות חשוב – בעברית. נזכרנו בפינוקים הקטנים שלהם זוכה קבוצה ישראלית מאורגנת, כמו חביתה ועגבניות לארוחת הבוקר, שניצל עוף לארוחת הערב וקייזרשְמָרְן (מעיין פנקייקים) בהזמנה מיוחדת.
אבל יש גם כמה חסרונות לקייטנת סקי עברית. אחד מהם הוא שאי אפשר לבחור את המלון או את אתר הסקי. בחופשה האחרונה המלון שלנו היה בעיירה ויגו די פאסה (Vigo di Fassa) בדולומיטים האיטלקיים, ליד אתר ואל די פאסה (Val di Fassa), והיו לו יתרונות וחסרונות. מצד אחד, לא היו בו כמעט גולשים, כך שלא היו תורים ברכבלים והמדרונות היו פנויים. מצד שני, מכיוון שלא היו בו כמעט גולשים, באתר לא נשמעה מוזיקה מהברים שסמוכים למדרונות, לא היו מבני שלג מגניבים כמו באוסטריה, שלא לדבר על אפרה סקי.
מועצת המשפחה עוד לא החליטה לאן ניסע השנה, אבל לכולנו ברור שלא נפספס הזדמנות לחגוג בשלג.
הכותבת היא חובבת טיולים וסקי, יועצת הדרכת טכנולוגיות