חופשי זה לגמרי לבד

מאז שבר נמצאת בגן, התפנו לי מידי יום שישי כמה שעות לעצמי בלבד. בתחילת השנה, שיכורה מהחופש, הקפדתי לבלות את השעות הללו בקניון הממוזג עם הפוך ביד אחת וכרטיס אשראי בשנייה.

די מהר הבנתי שהחופש אולי מתוק אבל יקר. מאז מוקדש יום שישי לכל מיני סידורים מעצבנים כמו למשל דואר, תשלומים, מוסכים וכמובן הביקור השבועי בסופר. במקרים בהם אני מגלה חריצות יתר אני מצליחה לנקות את הבית (טוב רק מלמעלה – בכל זאת יש גבול ) ואו אז השעה 12:00 מגיעה, ואני שועטת בכפכפים לכיוון הגן לאסוף את הצאצאית.

ביום שישי האחרון החלטתי לחרוג ממנהגי. התעלמתי באלגנטיות מדו"ח החניה שמזמן כבר היה צריך לשלם, מהמחשב שצועק הצילו, מהביקור המתוכנן במוסך. זרקתי על עצמי טייץ שחוק וכפכפי אצבע נטולות ייחוס, ויצאתי לדרך עם תיק קל (הידד!) שהכיל בקבוק מים, רישיון נהיגה וקרם הגנה. וככה, בשעה 8:30 בערך התייצבתי לי בחוף של היפים, האמיצים ובעיקר העשירים.

חוץ ממני נכחו בחוף כמה זקנים נמרצים שהגיעו לים כבר ב-6:00 בבוקר וכעת בילו את זמנם בלגימת בירה קרה. נזכרתי שגם לי מתחשק אז רכשתי אחת – רק 30 שקלים לבקבוק, מי סופר – העפתי את כל נקיפות המצפון לצד, תפסתי ראש באחת הסככות והתבוננתי מסביב.

חופשייה ומאושרת – האמנם?

יחד איתי נראו עוד כמה אמהות על החוף אבל בניגוד אלי אף אחת מהן לא נראתה עייפה או מובסת. שיערן היה עשוי – כן גם בים – ותחום בגוונים לפי צו האופנה ולגופן המחוטב נקשר פריאו אופנתי. אחת מהן אפילו דידתה על החוף בנעלי עקב מוזהבות (!) שתאמו, איך לא, את הבלונד פלטינה שבשיערה.

שיחתן נסבה על הנושא הרה הגורל "לאן נטוס הקיץ" תוך שהן מדלגות בקלילות מרשימה בין אירופה, ארה"ב והמזרח. כן, גם לשם הן הגיעו. אחרי הדיון הסוער שהסתיים בתיקו עצבני בין חופשה פעילה לחופשת בטן גב, הן הזמינו סלט ירוק ודיאט קולה כמתבקש, ורק מתמרדת אחת העיזה להתפרע עם חומוס ופיתה.

שעה אחרי שהן הופיעו על החוף הגיעו גם בני זוגן המסוקסים להפליא. החבורה העליזה התיישבה בסמוך אלי מלהגת בפטפטנות חסרת דאגות. לרגע אחד נצבט ליבי מקנאה: הלוק המושלם, הבעלים הלא פחות מושלמים והתמונה הכללית ששידרה עושר, רווחה וחיי נוחות.

אבל אז נזכרתי בבר המקסימה, בקורת הגג שעל ראשי, במשפחה החמה והתומכת שלי ובעיקר בעובדה שיש לי כמה שעות של חופש נטו. הרכבתי משקפיים כהות, הצטיידתי בבקבוק המים ויצאתי להליכה קלילה בין מפרצונים קסומים לחול רך וחמים.

שאפתי אוויר נקי ומלוח, הקשבתי לרחש הגלים וחשבתי לעצמי שמהזווית הזאת החיים נראים יפים, אפילו יפים מאוד.