חולים? לא בבית ספרנו

בוקר אחד קיבלתי טלפון מבית הספר: המזכירה סיפרה לי שבני הגדול לידה ושכואב לו הראש, ושאלה אם אוכל לבוא לקחת אותו הביתה. "יש לו חום? כואב לו עוד משהו חוץ מהראש?", שאלתי, והיא העבירה את הטלפון לאוצר, שנשמע, להפתעתי, בסדר גמור. סיכמתי איתו שיחזור לכיתה, ושאם המצב יחמיר יתקשר שוב.

חשבתי שבכך נגמרה הסאגה, אך שעה לאחר מכן שוב קיבלתי טלפון ממזכירת בית הספר. הפעם עמד לידה בני האמצעי, שהתלונן שכואבת לו השן. גם הפעם היא שאלה אם אני יכולה להגיע לקחת אותו הביתה, ושוב שאלתי אם חוץ משן כואבת יש משהו נוסף. כשנעניתי בשלילה, ביקשתי לדבר איתו, וקבעתי, שוב, שאם תהיה החמרה הוא יתקשר פעם נוספת.

עניין של אחריות הורית

מדוע האצבע של האחראים בבית הספר קלה למדי? ובכן, את האשמה אפשר להטיל על צמצום, ומאוחר יותר ביטול, מוסד האחיות בבתי הספר. בעבר הייוו האחיות את הגדר הווירטואלית שבין הילד השוהה במוסד החינוכי לבין הטלפון להורים.

בימים שבהם היתה אחות במשרה מלאה בבית הספר, ילד עם כאב ראש/ בחילה/ כאב שיניים היה מגיע לחדרה, היא היתה בודקת אם מדובר בבעיה אמיתית או רק בבעיה של תשומת לב, ומחליטה אם יש צורך לקרוא להורים. אבל בשנים האחרונות (מאז צומצמו האחיות, ולאחר מכן הופרטו לחברות פרטיות), מי שנאלצות להתמודד עם הילדים החולים או המתחלים הן המורות – האחראיות על עוד כמה עשרות ילדים בכיתה, ומזכירות בית הספר – שבוודאי אינן מוסמכות לקבוע מה מצבו הרפואי של הילד.

"ברמה העקרונית אנחנו מנחים את בתי הספר שאם ילד מתלונן שהוא לא מרגיש טוב, מתקשרים להורים, מכיוון שהאחריות הבסיסית על בריאות הילד היא של ההורה", מאשרת עירית ליבנה, המפקחת על תחום הבריאות במשרד החינוך. "אם צוות בית הספר מזהה שילד מרגיש לא טוב או נראה חולה, עליו להתקשר להורים וליידע אותם, לשאול אותם מה לעשות ולבקש שאם הם יכולים שיבואו לקחת אותו".

אבל התחושה היא שמתקשרים על כל דבר קטן.
"ייתכן שיש תופעות שבהן האצבע קלה על הטלפון ומזעיקים את ההורים, אבל אני מאמינה שבמרבית המקרים זה לא כך. בכל זאת, גם צוות בית הספר מורכב מהורים והם מודעים לקושי שבדבר".

למרות זאת, מדגישה ליבנה, לדעתה בשנים האחרונות ההורים מטילים יותר מדי אחריות בנושא על בתי הספר. "נקודת המוצא של ההורים היא בעייתית והיא צריכה להשתנות, כי ילד חולה לא צריך להיות במסגרת החינוכית", היא מסבירה. "הוא מפסיד והמסגרת מפסידה. נכון שזה קשה לצאת מהעבודה באמצע היום, אבל לצערי אנחנו נתקלים פעמים רבות מדי בסידור של לתת משכך כאבים ולשלוח את הילד לבית הספר או לגן – וזה פשוט לא נכון.

"ילד חולה הוא ילד שיש לו חום או שהוא משלשל או מקיא. זו בעיה שגורמת להפרעה גם לילד עצמו והוא גם עלול להדביק את האחרים. ילד כזה ידביק את החברים שלו, כי הם שוהים ביחד בכיתה שהיא לא מאוד מאווררת, ועלינו מוטלת האחריות להגן על החברה מהדבקה. בנוסף, ילד כזה הוא פשוט סמרטוט – הוא סובל, הוא לא מסוגל לשבת ולהתרכז, ואת זה אנחנו רוצים למנוע. יש כאן עניין חשוב של אחריות הורית".

לבית הספר אין אמצעים להתמודד עם ילד שיש לו חום. אילוסטרציה: ingimage

אין דרך לטפל בו כמו שצריך

כשההורים מקבלים את שיחת הטלפון מבית הספר, הם שואלים את עצמם מה עליהם לעשות: להגיע מיד לקחת את הילד, או לחכות? ליבנה אומרת שההחלטה הסופית היא של ההורים, אך גם הם, בדיוק כמו בתי הספר, צריכים להפעיל שיקול דעת. "בהנחיות שלנו לבתי הספר בנושא אנחנו מדגישים 'אל תאיימו'. הכוונה היא שלא ידברו עם ההורים על הנושא בתובענות, אלא ישאירו את ההחלטה בידיהם".

עם זאת, היא מסייגת, הכוונה היא שההורים יתחשבו גם בכך שבית הספר לא ערוך להתמודד עם ילד חולה, וכמובן בהרגשה של הילד שלהם. "ההורה צריך להבין שיש לבית הספר בעיה", היא מסבירה. "אין חדר מנוחה ומישהו שישגיח עליו. המבנה של בית הספר הוא בעייתי, כי אין מרפאה שבה הילד יכול לשהות עד שהוריו יסיימו את יום העבודה ויגיעו לקחת אותו. לכן לפעמים הפנייה של בית הספר היא מתוך מצוקה, כי אין דרך לטפל בו כמו שצריך בבית הספר".

ליבנה מדגישה כי משרד החינוך מנחה את בתי הספר להודיע להורים על המדיניות לגבי ילד חולה כבר בתחילת השנה, כדי שלא יהיו אי הבנות לאחר מכן. "כבר בתחילת השנה המדיניות צריכה להיות מוצהרת להורים, מיודעת, ואפילו מעוגנת בתקנון: מהם המקרים שבהם הילד לא מגיע לבית הספר ומתי ייצרו עם ההורים קשר ויבקשו שיגיעו לקחת את הילד. כולם, ההורים ובית הספר, צריכים למצוא את עמק השווה ולקבוע איך מתנהלים".

אסור על פי חוק לתת תרופות

נקודה נוספת שליבנה מבקשת להדגיש היא לגבי מתן תרופות, ביניהן משככי כאבים. "בכל מקרה אנחנו לא נותנים תרופות ומשככי כאבים להורדת חום ללא אישור בכתב של רופא. זה אסור על פי החוק. הנוהל היחיד שאנחנו מפעילים הוא כשיש מסמך מהרופא המטפל בטיפול שגרתי, למשל אצל ילדים שנוטים להתכווצויות. אנחנו לא נותנים תרופות, חד משמעית, לא בהוראה טלפונית ולא בפקס. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא טיפול כמו רטייה על המצח או מתן שתייה".

איך להתמודד עם הטלפון מבית הספר? * גישה חיובית: הורים רבים נכנסים למצב של התקפה כשהם מקבלים שיחת טלפון מבית הספר. חשוב לזכור שבית הספר פועל לטובת הילד, ולא נגדכם. * הקשיבו לצוות החינוכי: אתם לא נמצאים במקום ולא רואים מה מצבו של הילד, לכן חשוב להקשיב לתיאור של הצוות, לשאול שאלות ולקבל תמונת מצב ברורה. * דברו עם הילד: בקשו לשוחח איתו בטלפון וקבלו ממנו מידע לגבי מצבו. אתם תדעו יותר מכולם אם מדובר במצב שדורש מכם להגיע לקחת אותו הביתה או לא. * הפעילו שיקול דעת: ההחלטה אם להגיע לקחת את הילד הביתה או לא היא שלכם, אך חשוב שתיעשה מתוך שיקול דעת. זכרו שלבית הספר אין אמצעים להתמודד עם ילד חולה והוא ייאלץ לבלות את הזמן בכיתה, במזכירות או בחדר המורים, לא סביבה אידיאלית אם הוא אכן לא מרגיש טוב. * התחשבו באחרים: ילד חולה לא רק סובל משהותו בבית הספר, אלא הוא גם מדביק את הילדים האחרים.

ואם ילד מרגיש רע מאוד ואתם לא משיגים את הוריו?
"במקרים כאלה אנחנו מזעיקים את מד"א. ההחלטה בידי צוות בית הספר, כשהוא מרגיש שעלול להיגרם נזק".

כיום אין נוהל קבוע למצבים של ילד שחש לא טוב בבית הספר. יש כוונה ליצור נוהל כזה?
"המדינה נותנת מענה בנוהל רק למקרים הקיצוניים, אך כשמדובר על מצב שהוא גמיש מאוד, כמו תלמיד שמתלונן על כאב ראש או כאב בטן או אפילו חום נמוך, אלה דברים יחסיים. אנחנו משתדלים למסגר דברים בהנחיות, אבל לא תמיד זה אפשרי".

איך את ממליצה להורים להגיב לשיחת הטלפון מבית הספר?
"קודם כל, חובה להתייחס כי בית הספר מצלצל מתוך מצוקה ולא מתוך זלזול. לשמוע דיווח על מצב הילד, ולזכור שהדיווח לא תמיד יכול להיות אובייקטיבי לחלוטין. אפשר לבקש לדבר עם הילד ולשמוע אותו.

ההורה מכיר את הילד, את בית הספר ואת התנאים הפיזיים – ולפי זה עליו לקבל החלטה. כאמור, חשוב להתייחס ברצינות לפנייה. אם לא נעשה זאת אנחנו לפעמים יכולים להצטער אחר כך.