חדר משלה

לפני הכל

שם אדיבה גפן
גיל כמעט 70
מצב משפחתי גרושה + 3, בזוגיות ארוכת שנים + 4 חתולים
עיסוק סופרת, מרצה בסדנאות פרוזה
מגורים מרכז תל אביב

תיאור הבית

דירתה של הסופרת אדיבה גפן ממוקמת ברחוב שקט הסמוך למפגש הרחובות בוגרשוב ובן יהודה, בקומה האחרונה בבניין שעבר שיפוץ. קומת הכניסה נבנתה על הגג וכוללת סלון רחב ידיים, מרפסת, מטבח, פינת אוכל וחדר עבודה. גרם מדרגות יורד לקומת חדרי השינה. החלל בהיר ומואר ומעוצב בגוונים שקטים. בנישת מדפי גבס בסלון ניצבים ספרים רבים, ועל שאר הקירות תלויות יצירות של אמנים ישראליים. גפן ובן זוגה מתגוררים בדירה זה 25 שנה ומרבים לארח. כסופרת מצליחה, גפן מעידה שהיא "חיה" בחדר העבודה שלה. חלון פונה לצד מזרח מכניס אור רב וצופה לנוף אורבני של חצרות בתים ושל גגות עם דודי שמש. הפריטים הבולטים בחדר הם פסנתר ושולחן כתיבה גדול, שעליו ניצבים מחשב, אוסף בובות בטי בופ ופסלוני דמויות מתוך ציורים של הירונימוס בוש שנרכשו בחו"ל. שתי ספריות גדולות מוקדשות לספרות עסקית ("רוב הספרים הם של בן זוגי אהרון מידן, מנכ"ל רשת הום סנטר") ול"כלי העבודה" של הסופרת: ספרות קלאסית, מחזות וסרטים ("לפעמים סצנה קולנועית אחת ממחישה רעיון טוב יותר מהרצאה שלמה").

שתי ספריות גדולות מוקדשות לספרות עסקית ול"כלי העבודה" של הסופרת: ספרות קלאסית, מחזות וסרטים. צילום: נועם עופרן

מה את אוהבת בחדר העבודה שלך?
"זהו חדרי, ממש 'חדר משלי'. בבוקר אני מתלבשת, מתאפרת ו'יוצאת' לעבוד בו. כאן אני כותבת, קוראת חדשות, נפגשת עם חברים ומשחקת במחשב. בתום יום העבודה, בשש בערב, אני יוצאת וסוגרת מאחוריי את הדלת. לפני ארבע שנים החלטתי לחזור לפסנתר לאחר הפסקה של שנים רבות, ואני לומדת לנגן בו עם מורה פרטית. יש בחדר כל מה שאני אוהבת ותמיד כשאני חושבת עליו אני מקנאה בעצמי".

למה דווקא כאן? מה מושך אותך בסביבה?
"במקור אני מחיפה, וגם גרתי בבאר שבע שנים רבות. אני מתגוררת בתל אביב כבר 28 שנה. אני אוהבת את הסביבה ואת האנשים שגרים בה. השכונות שמסביב, מהים עד הבימה, הן שכונות מעורבות. חשוב לי שאנשים לא יגורו בגטאות, וכאן באזור גרים חרדים וחילונים, עשירים ועשירים פחות, צעירים ומבוגרים. העולם הוא פה, ותמיד רציתי לגור בשכונה שהעולם נמצא בה. נוסף על כך יש סביבי אינסוף מסעדות ובתי קפה, בתי קולנוע וגלריות, ואני מגיעה ברגל למוזיאון ולתיאטרון".

איך חלל מגורים צריך להיראות כדי שתרגישי בו בנוח?
"לא יומרני, לא צעקני ולא כזה שצורח 'יש לי כסף'. אני מעדיפה חלל צנוע בצבעים שקטים שאוכל לקשט אחר כך, העיקר שיהיה לי נוח. אני אוהבת דברים שטוב לי אתם. שולחן האוכל שבמטבח אינו מפואר אך הוא מסתדר לי עם כל השאר. היה שלב שרציתי להחליף אותו כי הפלטה ניזוקה מעט במשך השנים, אך לאחר חיפושים הגעתי למסקנה שהוא מתאים לי בדיוק מבחינת גודל וצבע, והחלטתי להשאיר אותו. גם את הספה בסלון קניתי רק אחרי שישבתי עליה כמה דקות וראיתי שהיא נוחה. היא לא הכי יפה בעולם אך כיף לשבת עליה ולא נופלים פנימה. הדברים החשובים לי ביותר הם נוחות וצבעים".

איך את אוהבת את הבית כשאת כותבת?
"רעש לא מפריע לי, והחתולים יכולים לטפס עליי בלי שארגיש. אני מעדיפה לעבוד בלי מוזיקה, אבל לפעמים אני שמה מוזיקה קלאסית מתוך אוסף שיש לי במחשב. אני כל הזמן כותבת, גם כשאני במיטה. סופרים נפגשים עם הדמויות שלהם כל הזמן, גם בלילה. על הטור 'העולם על פי סבתא' אני עובדת כל החודש, וכשנוחת עליי רעיון זה כמו זנב של עפיפון שיברח אם לא אתפוס אותו. אני לא מתכננת מה לכתוב אלא זורקת רעיונות, משרבטת אותם לעצמי במסגרת כדי שיום אחד אשתמש בהם. לפעמים רעיון עולה כשאני לא ליד שולחן הכתיבה, ואז אני שולחת לעצמי מייל".

אילו אמנים וסופרים את אוהבת?
"את דוד גרוסמן, שהייתה לי הזכות להכיר אותו באופן אישי, את עמוס עוז, את שולמית לפיד ובתיה גור, שכותבות מותחנים, ואת יואל הופמן. מתוך הסופרים הזרים אני אוהבת את ג'ונתן ספרן פויר, את האחיות ברונטה, שהיו סופרות המתח הראשונות, ואת זיידי סמית וג'ון אירווינג, שהם הגיבורים שלי. וכמובן לואיס קרול ומארק טוויין. קשה למנות את כולם. כיוון שעסקתי גם בתיאטרון אני קוראת מחזות ואוהבת מאוד את חנוך לוין. באמנות אני מעדיפה את הזרם המודרני ואת פיקסו ולז'ה. מאטיס תמיד משמח אותי".

אם לא היית גרה בארץ, היכן היית גרה?
"בניו יורק, בגלל התיאטרון. אני חולה על תיאטרון, לא מחמיצה אף הצגה ומנסה להגיע לעיר לפחות פעם בשנה כדי לראות מה חדש. הלוואי ויכולתי לקחת את הדירה שלי אתי לשם, אך זה לא באמת חשוב. בניו יורק אני מוכנה לגור גם בדירה קטנה במרכז, אך לא מעבר לרחוב 70. גם בברלין הייתי יכולה לגור, אך רק כמה חודשים, כי עדיין יש לי בעיה עם השפה ועם העם".

על מה את עובדת כרגע?
"סיימתי קורס מחזאות ואני מתמודדת עם כתיבת מחזה קומי, ז'אנר קשה למרות הדעה הרווחת עליו. אני מקווה שהמחזה יגיע לכדי מימוש אך מוקדם עדיין לומר".

אוסף בובות בטי בופ הנמצא בחדר העבודה. צילום: נועם עופרן

בקטנה:

בית חלומותיי הבית הזה בדיוק, עם פינת אוכל גדולה יותר
ליד המיטה המון ספרים, טלפון סלולארי, קרם פנים
פינוק בבית המרפסת, נווה נוי בקיץ ובחורף
ישראלי בעיניי בבית בחירת הצבעים והאור
הכי חשוב שהבית יהיה מקום שנוח ונעים לחיות בו