זמנים מוקיומנטריים

לא פעם ולא פעמיים נכנסו אנשים לספריית הדי.וי.די הנפלאה שלנו וביקשו המלצה לקומדיה טובה. לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי ללא מילים, ממש נאלמת דום נוכח השאלה הזו. האם באמת הגיוני שהקומדיות של היום כבר לא ממש מצחיקות או שמא איבדתי את חוש ההומור?

מכיוון שאני מסרבת בתוקף להאמין שאיבדתי את חוש ההומור, החלטתי לאמץ את המוח ואת חבריי לצוות ולהציג בפניכם את הסרט המוקיומנטרי, שמשום מה לא מקבל את הכבוד והערכה הראויים לו, אפילו בין אלו שהקומדיה והסאטירה הן דרך חיים עבורם.

הסרטים המוקיומנטריים הם פרודיה על הסרטים הדוקומנטריים. אם עד כה האמנו שתפקידו של הסרט הדוקומנטרי הוא להטיח בפנינו את המציאות הקשה (לפחות ברוב המקרים) אז המוקיומנטריים מלמדים אותנו שבעידן של גלובליזציה ותוכניות ריאליטי גם המציאות יכולה להיות בדיה.

אנו גאים להציג בפניכם מספר סרטים מוקיומנטריים שיזכירו לכם איך אפשר לעשות קומדיה טובה גם בלי שיהיו בה תיכוניסטים מתוסכלים מינית שמתעסקים בפוטבול, בנבחרת המעודדות ובתכנון הנקמה המושלמת במלכת הכיתה.

ספיינל טאפ

הסקירה חייבת להתחיל בסרט שהניח את אבן הפינה לז'אנר הנפלא הזה, עוד לפני שמישהו ידע שקוראים לו כך. רוב ריינר מספר את הבדיה אודות "ספיינל טאפ", להקת רוק כבד בריטית רועשת, שמחליטה לעשות קאמבק אחרי כמה שנות שתיקה. הכל נמצא שם- הפזמונים המטופשים, הפריזורות המגוחכות שיצאו מהאופנה, המעריצות קורעות הבגדים, ואיך אפשר בלי הקרב על הבכורה בין הסולן לגיטריסט. הפארודיה כל-כך הצליחה, עד שלהקת "ספיינל טאפ" יצאה לסיבוב הופעות (על אמת!) שכבש את אמריקה בסערה.



CSA: The Confederate States of America

מה היה קורה אם הדרום היה מנצח במלחמת האזרחים בארה"ב? בקונפדרציה האמריקאית העבדות עדיין חוקית, הגזענות היא חלק טבעי מאורח החיים, והיחסים עם השכנה קנדה לוחמניים במיוחד. מה בעצם שונה מהמצב כיום? (טוב, חוץ מהחלק עם קנדה). החלק המשעשע ביותר בסרט הוא הפסקות הפרסומות, המשלבות טראש "טאפר-וור" אמריקאי ובין השקפת עולם מלאת שנאה ובועות סבון נוצצות. הסרט המוקיומנטרי הייחודי, המקורי, הסאטירי, הפארודי, המצחיק והאירוני של קווין ווילמוט (בהפקתו של ספייק לי) משרטט מחדש את ההיסטוריה האמריקאית, ומשלב ראיונות, קטעי "ארכיון", צילומים וסרטונים "תקופתיים".

מחכים לגופמן

תושבי העיר הקרתנית בליין במיזורי עומדים לחגוג 150 שנים להקמתה. במאי תיאטרון נון-קונפורמיסטי (כלומר, כושל למדי) מנסה לעלות מסכת לרגל המאורע, בו ישתתפו תושבי העיר, שהמרחק בינם לבין כישורי משחק הוא כמרחק בין מיזורי לניו יורק. בין הכוכבים הנולדים נמצאים רופא השינים המקומי, המוסכניק הגמלוני וזוג סוכני נסיעות משונה. סרטו הראשון והכיפי של איש המוקיומנטרי כריסטופר גסט (שביים גם את "כוכב התערוכה" ואת "הזוכה הוא…" עליהם נדבר ממש בקרוב)לועג לאמריקה הנובו-רישית, ועושה זאת בעזרת צוות שחקנים כישרוני, שמרכיב מאז את כל סרטיו של גסט.

כוכב התערוכה

עוד סרט נפלא מבית היוצר של כריסטופר גסט, שמתאר את עולם תחרויות היופי של הכלבים. התחרות השנתית בפתח ובעלי הכלבים מגיעים מכל ארצות הברית לפילדלפיה בניסיון לזכות בפרס הנכסף. את כל אחד ממשתתפי התחרות מלווה מצלמה שעוקבת אחר ההכנות וחושפת את הציפיות והחששות מפני התחרות הגדולה. משתתפי התחרות מתגלים כטיפוסים הזויים ביותר, עד כדי כך שהתחרות הופכת להיות שולית ביותר והסרט הופך להיות תצוגה מצחיקה והיסטרית של האנשים העומדים מאחורי הכלבים ולא להיפך.

הסרט האחרון לשבוע הוא גם אחת התוספות האחרונות למדף הסרטים "הזוכה הוא….". גם הפעם כריסטופר גסט מרכז סביבו את צוות השחקנים מסרטיו הקודמים וחושף את מה שקורה מאחורי הקלעים של תעשיית האוסקר. שמועה על מועמדות אפשרית לאוסקר מגיעה לסט של צילומי סרט עצמאי קטן בשם HOME FOR PURIM, ומשגעת שם את כולם. הסרט מבטא בצורה מבדרת ביותר את הצביעות העומדת מאחורי התעשייה המפוקפקת, הנצלנית והשטחית שנקראת "טקס האוסקר".

עד כאן לשבוע זה, כולנו תקווה שהמלצות אלה יעזרו לכם בבחירת הקומדיה לשבוע הקרוב.

צפייה מהנה- צוות זמנים מודרניים.