זיכרונות מהרחם – חלק ב'
על פסיכולוגיה פרה-נטאלית, ועל השפעותיה של תקופת העוברות על התינוק
הריון בצל המלחמה
אומנם עדיין מוקדם לבצע מחקרים קליניים ולבחון את השפעותיה של מלחמת לבנון השנייה על התינוקות שנולדו בצל המלחמה, אבל יש כבר אמהות שיכולות לזהות את טראומת המלחמה אצל ילדיהן. נטע (שם בדוי), אמא לשניים, מספרת: "במלחמת לבנון השנייה הייתי בחודש התשיעי ובכל פעם כשהיתה אזעקה הרגשתי שהתינוק פשוט משתולל. בלידה, שהיתה אחרי שהמלחמה נגמרה, התינוק פשוט עף על המזרן. היתה לו נחיתה עם צרחות אימים ועיניים מבועתות. בימים הראשונים הוא לא ישן הרבה, בכה ורצה כל הזמן ציצי. הוא כזה גם היום". כשנטע משווה את הלידה ואת התינוק ללידה הקודמת שלה היא רואה את ההבדל המשמעותי בין שני הילדים, ולמרות שהיא יודעת שכל תינוק והאופי שלו – היא משוכנעת שהתנהגות התינוק השני קשורה למלחמה.
גם אנשי המקצוע רואים את הקשר הזה. ברקת סבורה שאם האמא היתה בחרדה במהלך המלחמה – הטראומה השפיעה על התינוק. "האזעקות הן קול רועם ומבהיל מאוד שמעורר חרדה באופן טבעי. מצב של חרדה במהלך חודש תשיעי עלול לגרום לאישה להגיע ללידה, ולאחריה להישאר עם מעט מאוד כוחות ומשאבים למשימה של גידול התינוק. אני משערת שהתינוק בעיקר מושפע מאמו ואת הסיבות לחרדתו יש לחפש בחוויות שהיא עברה. יחד עם זאת, ייתכן שזהו תינוק רגיש יותר, שזקוק למשאבים גדולים יותר, ולכן הוא מתנהג כך כשהמלחמה היא רק נדבך נוסף בתוך החוויה שלו ושל אמו". במצבי טראומה ומצוקה ברקת מציעה לכל אחת לחפש את הדרך המתאימה לה להירגע.
תחילתה של הורות נפלאה
אם אנחנו מודעים למידת ההשפעה של תחושות ההורים בהריון, אפשר כמובן גם להסב את התקשרות הזו למטרות חיוביות ובונות. הרי זו בעצם תחילתה של מערכת היחסים בין ההורים לתינוק. אז מה כדאי לעשות?
אנשי המקצוע ממליצים לתקשר עם העובר כבר בעודו ברחם, לספר לו סיפורים, לשיר לו שירים ולדבר איתו. מחקרים מגלים כי כבר בשלב העוברות העוברים מפתחים העדפה לשפת אמם ולכן הם יכולים לשמור בזיכרון את הכללים המנחים של השפה שלהם. זו הסיבה גם שהחוקרים בתחום ממליצים לקיים קשר מילולי עם העובר ולפתח אצלו את היכולת לרכישת שפות על ידי חשיפה לשפות נוספות. בנוסף, אנשי המקצוע מציעים גם להניח את הידיים על הבטן וללטף אותה, להשמיע מוזיקה קלאסית (עוברים לא אוהבים רוק, כך עולה ממחקרים בנושא), וכאשר ההורים חווים תחושות לא נעימות של חרדה, לחץ או כשמתעורר קושי כדאי להרפות ולשחרר כדי לא להעביר את המצוקה והמתח לעובר.
ד"ר יהב מציגה מחקרים שונים שלפיהם תינוקות שאמם השתתפה בתוכנית לפיתוח סביבה מעשירה לעובר הראו התפתחות מוחית טובה יותר וצימחו שיניים מוקדם יותר, לעומת תינוקות מקבוצת הביקורת. בנוסף, נשים שלקחו חלק בתוכנית דירגו את הילדים שלהן באופן חיובי יותר. מחקר אחר בתחום מגלה כי אצל כל התינוקות שהשתתפו בו נצפו יכולות טובות יותר בקליטת שפה, בזיכרון וביכולות מוטוריות לעומת תינוקות מקבוצת הביקורת, והאמהות מקבוצת הניסוי הראו ביטחון עצמי גבוה יותר בתקופה זו. הן היו פעילות יותר בלידה, התמידו יותר בהנקה, הראו רמה גבוהה יותר של קשר לתינוק והעידו על תחושת יציבות משפחתית גבוהה יותר לעומת קבוצת הביקורת של המחקר. יחד עם זאת, ד"ר יהב מסייגת ומזכירה כי יתכן שאמהות שהגיעו לסדנאות העשרה לעובר מכוילות אל הילדים ומוכנות להקדיש להם זמן רב יותר.
פרופ' ברכמן מחדד את חשיבות ההתקשרות לעובר עוד בהיותו ברחם. "כל התהליכים הפוריים רשומים בגנים – התעברות, הריון, לידה, הנקה, חינוך הילד, אבל עבור האישה המודרנית בחברה מתורבתת המידע הגנטי הזה לרוב לא גלוי, לא ממומש, או אפילו מוטעה. מבחינה פסיכולוגית זה מונע מהאם ליצור עוד לפני הלידה את ההתקשרות האינטואיטיבית האמינה בינה לבין ילדהּ. יתר על כן האם, פוגעת בילד שלה כשהיא אינה מודעת לכך שהעובר, שעדיין לא נולד, מושפע מהתנהגותה, מרגשותיה ומרעיונותיה והדבר נצרב בזיכרונו". הסיבות שמונעות התקשרות עם העובר הן רבות ושונות ואם הורים לעתיד נתקלים בהן, פרופ' ברכמן ממליץ להיעזר בפסיכולוגים פרה-נטאליים.
גם ד"ר לובצקי מציינת מחקרים המראים שההתקשרות בין ההורים לעובר מתחילה ברחם וממשיכה לאחר הלידה. היא מסבירה כיצד האולטרה-סאונד יכול לשמש ככלי התורם להתקשרות זו וכיצד הדבר ישפיע על האם לאחר הלידה, "החשיפה באולטרה-סאונד לרוב מגדילה ומהדקת את ההיקשרות המוקדמת של האם לעובר ומקדמת שינוי התנהגותי אצל האם לשמירה טובה על בריאותה ויחסה להריון בכל הקשור לעישון, צריכת אלכוהול וסמים. יש קשר בין החשיפה בתקופה הפרה-נטאלית לגבי ההחלטה על הנקה והמעורבות הפוסט-נטאלית של האם".
זמן לישון ולגדול
"ההריון הוא זמן של שינה וגדילה", מזכירה ברקת. "העובר ישן. הוא נח ברחם כמו במיטה וגדל בשנתו. כדי לאפשר לו שינה בריאה וטובה וגדילה נכונה, גם על האם לישון במובן מסוים. היא צריכה לספק לו תנאים טובים מכיוון שכל מה שעובר עליה יגיע אל התינוק וישפיע עליו. כל עוד ניתן לשמור על מצב השינה – אנו מבטיחים לעובר זמן גדילה שיש בו שלווה וחום הדרושים לו להבשלתו.
"בכל התרבויות הקדומות היה ידוע שאישה הרה צריכה להיות מוגנת מכל התרגשות ובשורות רעות. הקיפו אותה ביופי, בטוב וברוגע ככל הניתן. ואכן, הסביבה שבה חיה האישה ההרה משפיעה עליה מאוד והיא קריטית לשלוות נפשה ולבריאותה שמקרינה על העובר.
מאורעות טראומתיים שמתרחשים במהלך ההריון – תאונות דרכים, אובדן, מצבי לחץ, פיטורין ועוד – הם בלתי נמנעים לפעמים, ואין לנו שליטה עליהם, אבל יש למנוע ככל האפשר את התרחשותם. יש נשים הרות שמספרות שבאופן אינסטינקטיבי הן נמנעות מלשמוע דיווחי חדשות ומתרחקות ממקומות רועשים ומלחיצים.
"בנוסף, לתזונה יש חלק נכבד בהתעוררות או בהירדמות. מאכלים מעוררים כמו קפאין, בשר אדום, יין ועוד משפיעים אף הם על הערנות והנוכחות של האישה וכדאי להימנע מהם. לעומת זאת, עבודה ריתמית מומלצת מאוד, כמו סריגה, בישול, אפייה, גינון וכל מלאכה שיש בה אלמנטים של קשר עם הטבע, עם חומרים ועם עבודת כפיים מסייעת מאוד. העשייה הגופנית מרדימה את התודעה שלנו ומאפשרת לאישה להיות בתוך גופה.
"חשוב לדעת שלמרות כל המאמצים שלנו, הרך הנולד יכול להתגלות כתינוק רגיש שזקוק לתשומת לב רבה, ושלא הכל תלוי בנו – חלק תלוי גם בו. עוד חשוב לזכור שהתינוקות שלנו בוחרים בנו כהוריהם, ולכן הם יודעים מי אנו. כולנו שואפים להשתפר ולפעמים עבור הילדים שלנו אנחנו מוכנים לעשות יותר מאשר עבור עצמנו. אבל יחד עם זאת איננו צריכים להיות מושלמים כדי להיות הורים, ואם התינוק שלנו בוכה יותר מדי, זה לא תמיד אומר שאנחנו הורים גרועים", מסכמת ברקת.
להפריד אותו מהמצוקה
גם אם אנחנו מודעים לכל ההשפעות וההשלכות של התחושות שלנו במהלך ההריון, במבחן המציאות כולנו רק בני אדם, וכצפוי אנחנו חווים רגשות חיוביים יותר וחיוביים פחות. איך מתמודדים עם הרגעים הקשים?
ורד דהן (ורדולה), אמא ודולה מלווה נשים בהריון ולידה ומטפלת באיזון גופני-נפשי, מסבירה: "דברים שקורים במהלך ההריון משפיעים ללא ספק על העובר. בדיוק כמו שהאוכל שאנו אוכלות מזין אותו והחמצן שאנו נושמות מגיע אליו, כך גם רגשותינו, מצוקותינו ורצונותינו, המסופקים או שאינם מסופקים, מגיעים לעובר ומשפיעים עליו. לצד האמירה הזו שיכולה גם להפחיד – 'מה, כל פעם שאני עצובה העובר עצוב?' – יש לזכור שהפרשנות של הרגשות שלנו כטובים יותר או פחות היא פרשנות בלבד, המקבלת את משמעותה מהקונטקסט התרבותי והרגשי שלנו, שהעובר פטור ממנו".
"העובר לא חווה עצב כדבר רע ולא חווה שמחה כדבר טוב יותר. הוא פשוט חווה וכל עוד מה שאנחנו מרגישות אינו קיצוני, כמו אבל בעקבות אובדן אדם אהוב, שנאה כלפי הריון לא רצוי ומצבים דומים בהם הרגשות מועצמים ולעתים אף מופנים כלפי העובר, אז החוויה היא חלק מהקיום היומיומי שלנו ושל העובר".
במקרים שבהם מתעוררות תחושות קשות ממליצה דהן לדבר עם העובר ולהפריד אותו מתחושות אלו: "המיילדת קרן סטריינג', שביקרה בארץ באביב שעבר, סיפרה על הצורך הזה שמתבטא בלחוות את החוויות הללו אבל לזכור לדבר עם העובר ולהפריד אותו מזה. הרי אי אפשר לומר לאישה מפוחדת שלא תפחד כי הפחד עובר לעובר. זה רק יגרום לה להרגיש אשמה יותר. יחד עם זאת, אפשר להגיד לה שהפחד שלה הוא לגיטימי ושמותר לכולנו לפחד, אבל חשוב שהיא תגיד לעובר: 'עכשיו אני מפחדת וזה קשור רק אלי. זה לא בגללך וזה עוד מעט יעבור'. אחרי שהתחושות הקשות עוברות – חשוב לדבר פנימה ולהגיד לעובר: 'עכשיו הכל בסדר'". במקרה שהאם חוותה טראומה במהלך ההריון והיא כבר אחרי הלידה, דהן ממליצה לקחת את התינוק לטיפול קרניו-סאקרל, שלדבריה, עוזר לשחרר טראומות שטבועות בגוף ויעיל מאוד בטיפול בתינוקות.
דהן משתפת שבהריון שלה היא חלמה חלום שמבחינה נפשית היה קשה מנשוא: "הדבר היחיד שדאגתי לעשות בכל עת, ללא הדרכה אלא מתוך אינטואיציה אימהית בלבד, היה להפריד את העוברית שלי מהתחושות ומהרגשות הקשים שאני חווה. כמו שחשוב לומר לילד שאמא עצבנית אבל לא בגללו ושזה לא קשור אליו, כך דיברתי בלבי, בקולי ובחלומותיי לעוברית שלי ואמרתי לה שאכן אנחנו יחד בתוך סערת הרגשות, זה חלק ממה שנקרא חיים, אבל זה לא קשור אליה, ובטח לא בגללה, שאני צריכה להיות בזה עכשיו ועוד מעט זה יעבור".
מתוך: מגזין להיות משפחה
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה