זיכרונות אהבה מבולוניה
המטרה: להקדיש זמן איכות לזוגיות. האמצעי: סופשבוע של רומנטיקה קולינרית במחוז אמיליה רומנה. חגית ורפי אברון מקדשים את הדולצ'ה ויטה ומשמינים מנחת
לקחנו לעצמנו את החירות ואת הרשות וטסנו לאיטליה. בעלי ואני בלבד, לסופשבוע ארוך במחוז השפע של אמיליה רומנה. במשך ארבעה ימים גדושים באוכל, בנופים וביין, הפלגנו בין עינוג לביס וצדנו את ריגושי החושים הטובים ביותר.
בחסות חברת התעופה ארקיע, המפעילה הקיץ טיסות ישירות לבולוניה, הגענו למלון במרכז העיר תוך שעה וחמישים דקות בדיוק. עשר דקות לאחר מכן כבר ישבנו בבית הקפה זנריני (Zanarini) וטרפנו בומבולוני כרסתנית ממולאת בקרם וניל לצד אספרסו קצר ומדויק שהכין בריסטה חייכן ענוב פפיון במכונת קפה אימתנית. לאחר שסיימנו את טקס הקפה הקדוש, הראשון מיני רבים על אדמת איטליה, התפננו להביט בסטודנטים הממהרים על פני כיכר גלבאני(Galvani) היפהפייה, עטורת הקשתות הרומיות, צופים בשמש מלכסנת קרניים אחרונות לאותו יום וצובעת באדום בוהק את פסגת בזיליקת סן פטרוניו.
הבטנו בשעון וזה על זה במבט המבשר כי אין לאן למהר. לפנינו סופשבוע גדוש גסטרונומיה באווירה איטלקית תוססת, ובכוונתנו לטרוף כל רגע בביסים גדולים וחמדניים וללא חיפזון.
האיטלקים מכנים את בולוניה "העיר האדומה" הודות ללבני הטרה קוטה האדמדמות המצפות את כותלי מוסדותיה ההיסטוריים. המקומיים, לעומת זאת, מכנים אותה בתואר האצילי "העיר השמנה". השפע הגסטרונומי אכן אורב כאן בכל פינה וסמטה. לאן שלא תפנו תיתקלו בבתי קפה עולצים גדושים בקשישים הדורי מראה ובברי יין קטנטנים שבהם יושבים לפני הארוחה סטודנטים על כוסית אפרול כתמתמה וברוסקטה פעוטה. נבכי הרחובות המרוצפים צופנים גם שלל מעדניות ומסעדות שחמדנו לעצמנו בכל שעה ושעה, נשבעים לנצל כל תא פנוי בכרסותינו ההולכות ודשנות.
בערב התלבטנו באילו ממקומות האוכל המפתים לבחור ולבסוף התמקמנו סביב חביות העץ במעדניית טמבוריני (Tamburini) הוותיקה שברובע קוורילטרו (Quarilatero), לבה הקולינרי של בולוניה. האיש החייכן שעמד מעבר לדלפק מיהר לפרוס לנו כמה נתחים שמנמנים של פרושוטו מקומי, הניחם לצד חריץ גבינה, עיטר בכמה אשכולות ענבים ושיגר אותנו לשבת ברחוב המרוצף כשבידינו קראף. ככה אנחנו רוצים לחיות את החיים.
למחרת התעוררנו לקולות השריקה של המקניטה מחדר האוכל. מאמה עטורת סינר מעומלן בירכה אותנו בבון ג'ורנו צוהל ומזגה קפה ריחני. את היום החלטנו להקדיש לטיול נינוח בינות מוסדותיה ההיסטוריים של העיר – הכנסיות, הכיכרות, חנויות האופנה המהוקצעות והצצה לבניין הראשון של האוניברסיטה של בולוניה, שהתפרסמה, בין השאר, בזכות היותה המוסד האקדמי העתיק ביותר בעולם המערבי.
מרקם החיים האיטלקי מורכב משלל טקסים מענגים שרובם ככולם גורסים שהחיים הם דולצ'ה. בין אם מדובר בקדושת הקפה, בבחירה קפדנית של מזון ומשקה על פי מחוז ייצורם וכמובן בשעת האפרטיבו המקודשת מכל. אנחנו חפצנו לקחת חלק בכל זאת ועוד. נסענו כשלושת רבעי שעה לעיירה הסמוכה פרארה, המפורסמת בזכות אורחות החיים הטובים, המוזיקה ויופייה הצרוף. השארנו את האוטו מחוץ לחומת העיירה, הלכנו קמעה לטבורה ולגמנו קפה קטן. שכרנו אופניים כמנהג המקומיים, דיוושנו בעליצות לעבר אחת מהמעדניות הסמוכות והצטיידנו בקופיה – לחמניית צמה קלועה האופיינית לעיירה, בכמה עגבניות שחייכו אלינו מהדוכן ובפרוסה דשנה של צ'ימבלה, העוגה המקומית. את הכבודה נשאנו אל הפארק של העיירה. בשעה חמש בדיוק ניערנו את הפירורים ואת המבט החולמני ורכבנו אל תוככי הסמטאות של פררה לטקס האפריטיבו, הפעם, בברינדיזי (Enoteca al Brindisi), הבר העתיק בעולם (נוסד בשנת 1435). בשולחנות שבחוץ הצטופפו כמה איטלקים טובי מראה, מוכנים ומזומנים לכוסית משקה ולחטיף טעים שיורד טוב בגרון. רפי הצטרף לאחד השולחנות שהזמינו אותו, השיק עמם גביע סנג'ובזה וקרן מאוזן לאוזן. עושה רושם שהתקבלנו.
יום נוסף הפציע בעמק החיים הטובים, ואנחנו הצפנו לעיירה מודנה במטרה לחוות הלכה למעשה את טעמה של תרבות אוכל אמיתית. עמק האוכל השופע של מחוז אמיליה רומנה כולל לא פחות מ־500 יצרני פרמזן מורשים, 200 יצרנים של חומץ בלסמי מקורי וגילדת נקניקאים המונה 120 יצרני פרושוטו די פרמה. עצרנו בחווה המייצרת זה דורות חומץ בלסמי טהור. מן המפורסמות היא שזמר האופרה המהולל פאברוטי, יליד מודנה, נוהג לכעכע את גרונו בבלסמיקו מעירו טרם הוא פוצח בשירה.
אנחנו הוזמנו אל קודש הקודשים של החווה – חדר החביות. בחלל בטנן מתיישן זה שני עשורים מיץ ענבים טהור מזני הלמברוסקו והטרביאנו המקומיים. על חלק מהחביות רשומים שמות של שחקנים, בני מלוכה ובני מזל אחרים שהתאהבו בטעם הזהב השחור ורכשו חבית מבעוד מועד. את החומץ טעמנו בכפית חרסינה, נסערים מהטעמים העמוקים שליטפו את החך, שלא היו דומים במאום לחומץ התעשייתי שהכרנו. רכשנו בקבוק וזממנו לטפטף ממנו טיפות קמצניות על גילופי פרמזנו רג'יאנו מהחווה הסמוכה.
הצטרפנו לסיור שהחל בדיוק ברגע שבו הגיעה משאית החלב. החלב המיועד לייצור הגבינה מוכרח להגיע אל המכלים תוך שעתיים מרגע החליבה. צפינו בגבני החווה מגבנים את גלגלי הגבינה, מטילים אותם לבריכת מי מלח ומשם ליישון של עד שלוש שנים. כל גלגל פרמזן מסומן בתאריך ייצורו ועל קליפתו תאריך היישון המיועד שלו. האיטלקים רוכשים כבוד למסורת רבת השנים של ייצור מזון מקומי ומגנים בחירוף נפש על מזונם, בין השאר באמצעות חוקי סימון מזון קפדניים.
עם כל הכבוד לתרבות האוכל המקומית, "הילד" שאיתי הסביר לי שעכשיו הגיע תורו לשחק בצעצועים. עמק המכוניות מראנלו (Maranello) דרש סטייה קטנה מהדרך, אבל עורר התרגשות באישוניו של רפי, שהחלו להתרחב עת התקרבנו לכפר שבו שוכן מוזיאון פרארי, מפעל המתחרה הזוהרת למבורגיני ועוד כמה חנויות ומפעלים המציעים תפנוקים ממונעים. הענקתי לרפי מחווה בת שעה קלה של דופק מואץ וטסטוסטרון מוגבר. בזמן שהוא ליטף בעיניים כלות את העיצובים האציליים של הרכב היפהפה, אני ביליתי בנעימים בחנות המזכרות, שם כל מחזיק מפתחות עלה כמעט כמו סובארו.
את טירת הלינה פגשנו בשעת הקסם של היום, שעה שבה הכמיהה לכוס יין חפפה לתשוקה לאכול דבר מה טעים ולנוח מכל הטוב הזה. אבוקות הטירה הסתירו את שעינינו שזפו עם צפרירי הבוקר – גבעות ירוקות עטורות כרמים ומשובצות ורדים ומראה של אופק עד מנוקד טירות שלא יישכח במהרה. את הדרך לנמל התעופה עשינו בשתיקה נעימה כשעל פנינו מרוח חיוך דק.
Zanarini,Bologna, piazza galvani 1
Tamburini Piazza della Mercanzia, Bologna
Enoteca al Brindisi Via Adelardi 11, Ferrera
Acetia Paltrinieri חווה לייצור חומץ בלסמי במודנה. במקום פועלת גם מסעדה
Hombre חווה לייצור פרמזנו רג'יאנו במודנה
טירת הלינה Tabiano castello, Parma
טיולי אוכל ויין באיטליה בני בן ישראל 2124567־054