זה כן הזמן למשחקים

"אם הוא רק היה יכול להסביר למה הוא כועס כל כך", אתם חושבים לעצמכם, "הכל היה הרבה יותר קל ופשוט". בשלב ההתפתחותי הזה, כשלפעוטות כבר יש רצונות ותסכולים אך יכולת הדיבור שלהם עדיין לא מפותחת, לא מעט הורים חווים קשיים שונים. הפעוט יכול לפרוץ בבכי מר כשהוא בעצם כועס על הצעצוע שלו, וכשהוא דוחף את אמא לפעמים הוא רק מבקש ממנה חיבוק. נכונות ההורים והסבלנות שלהם מסייעות מאוד לפעוט להתמודד ברגעים הקשים, אבל מה קורה כשהדיאלוג עם ההורים עצמם הוא זה שגורם לפעוט להרגיש קושי ותסכול?

במקרים הללו יש צורך בטיפול חיצוני, שיכול לעזור להורים להבין את הסיבות להתנהגות הפעוט. וזה מה שמבקש הטיפול הדיאדי לעשות. ייחודיות הטיפול הדיאדי היא בכך שההורים והפעוט נכנסים ביחד לחדר הטיפול, ותוך כדי צפייה והתבוננות במשחק משותף, המטפל בוחן את התנהלותם ומציע דפוסי התנהגות אחרים לפי הצורך.

התבוננות במשחק המשפחתי

"הטיפול הדיאדי מתמקד בהפרעות ביחסים בילדות. הפעוט מפתח מערכות יחסים שונות עם כל אחד מהוריו, לכן גם הוא וגם ההורים נפגשים עם המטפל", מסבירה ד"ר חנה קמינר, פסיכולוגית קלינית, התפתחותית וחינוכית, מנהלת התחנה לטיפול פסיכולוגי-התפתחותי ומנהלת אקדמית של המסלול לטיפול דיאדי במכון ת.ל.מ.

בירי רוטנברג-רוזלר, ביבליותרפיסטית, מדריכה ומרצה בסמינר הקיבוצים, מתארת את ההדרגתיות של הפגישות הטיפוליות: "כמו בכל תהליך טיפולי, הפגישות הראשונות הן בדרך כלל פגישות 'אינטייק', שבהן ההורים מציגים את הבעיה והמטפל מכיר את המשפחה. בטיפול הדיאדי מדובר בארבע או בחמש פגישות כאלה, תלוי במורכבות הבעיה. שתי הפגישות הראשונות הן רק עם שני ההורים. בפגישות האלה המטפל לומד על המשפחה ועל הבעיה שבגללה היא פנתה לטיפול. שתי הפגישות הבאות הן עם הפעוט ואחד ההורים, פעם אמא ופעם אבא, ואחריהן מתחיל התהליך הטיפולי שבו בדרך כלל כל הורה מגיע עם הפעוט לטיפול אחת לשבועיים.

"בסופו של דבר, מדובר בתהליך הדרגתי, שבמהלכו המטפל נפגש אחת לשבוע עם הורה ופעוט, ואחת לשלושה שבועות עם שני ההורים יחד. בפגישות עם ההורה והפעוט, השניים נכנסים עם המטפל לחדר ובוחרים פעילות של משחק או יצירה מארון המשחקים או ממדף הספרים. הבקשה מההורה היא 'תתנהג כרגיל'".

מה אפשר ללמוד מתוך המשחק המשותף בין ההורה והפעוט?
ד"ר קמינר: "פעוט בן שנתיים, שמתחיל תהליך התפתחותי של עצמאות ונפרדות, יכול בעת המשחק להיכנס למאבק עם ההורה, שעשוי לפרש את התנהגות הפעוט כאילו הוא 'עושה דווקא'. לפעמים הפעוט יתנהג באופן אסרטיבי וחקרני, ואז ההורה יכול לפרש את ההתנהגות הזו כאילו הפעוט מתרחק ממנו. הפירושים הללו יכולים לנבוע מכך שההורה לא מודע לשלב ההתפתחותי שבו נמצא ילדו. חוסר הבנה עלול לגרור את הפעוט להתקפי זעם ועלול גם לגרום לפעוט להרגיש 'ילד רע'. הבהרה והסבר של הדברים המתרחשים בין ההורה לילדו יכולים לפתור, בזמן קצר יחסית, בעיה שעלולה להתפתח למערכת יחסים עכורה".

• בואו לדבר על זה בפורום הורים לגיל הרך
  

המטפל כשותף בתהליך

האם התבוננות המטפל לא משרה חוסר נוחות על ההורה?
רוטנברג-רוזלר: "בעיקרון כן. פעמים רבות ההורים בחדר הטיפולים מספרים שלא קל להם להיות תחת תצפית. אבל מכיוון שהמטפל הוא שותף לתהליך, הם יכולים לדבר איתו על התחושות האלה ולמצוא גם להן פתרון. המטפל אינו סמכות שנותנת ציון על ההורות, והוא יושב על הרצפה עם ההורה והפעוט ומשחק איתם. תפקידו להיות שותף בתהליך הריפוי של הבעיה, ולגלות מה ההתנהגויות האלה מספרות על עולמו הפנימי של הפעוט ואיך אפשר לעזור לו לבטא את תחושותיו באופן אחר".

למי מתאים הטיפול?
"טיפול דיאדי יכול להתאים לכל בעיה ובכל גיל. למעשה, כל הגישות המטפלות בפעוטות עד גיל שלוש משלבות הדרכת הורים ו/או שיחות עם ההורה והילד, אבל ייחודו של הטיפול הדיאדי הוא בכך שהוא מכניס אל חדר הטיפולים את האינטראקציה בין הפעוט להורה ומסייע להם לעבוד על קשיים בקשר ביניהם".

ד"ר קמינר מציינת כי לפעמים הפנייה לטיפול תהיה בעקבות צורך הורי, כמו דיכאון אחרי לידה, שאז המטפלת משמשת כמו סבתא שתומכת באמא, כדי שזו תוכל לתמוך בתינוק. עם זאת, לדבריה, "כאשר שני ההורים, או אחד מהם, מחפשים טיפול לעצמם, כדאי שישקלו סוג טיפול נוסף או טיפול שיתמקד רק בהם".

לעתים הדיאלוג עם ההורים עלול ליצור קושי ותסכול אצל הילד. אילו': photos to go

כשההורה לא נהנה מהילד

לאילו בעיות מתאים הטיפול?
"הסימפטומים שמופיעים בשנה הראשונה לחיים הם מעטים יחסית, ביניהם: הפרעות אכילה ושינה, קשיי ויסות חושי, בכי מרובה. כל אלה עלולים להיגרם מקושי ביחסים עם ההורים. בגיל בוגר יותר כבר אפשר לראות מגוון רחב יותר של קשיים כמו: הרטבה, התלכלכות, הפרעות התנהגות, אלימות, חרדות פרידה, חרדות כלליות, הפרעות חברתיות ועוד. ההתערבות המניעתית בגיל הרך יכולה להקל על היחסים במשפחה תוך זמן קצר יחסית".

מתי לפנות לטיפול?
רוטנברג-רוזלר: "כדאי לפנות לטיפול כאשר הפעוט נתקל בקשיים התפתחותיים על רקע רגשי וכאשר ההורה מרגיש שהוא לא נהנה מילדו. לחוסר ההנאה הזה יש ביטויים רבים: יש הורים שמספרים שלא מתחשק להם לקחת את הילד מהגן, מרגישים שהם חסרי סבלנות כלפי ילד אחד במיוחד ונמנעים מלבלות איתו זמן משותף. לא מדובר במצב חד פעמי או זמני, אלא בתחושה עמוקה שההורה מרגיש במשך תקופה ארוכה".

שחקו נא איתם

רוטנברג-רוזלר סבורה כי משחק של ההורה עם הילד וקריאה משותפת עשויים לסייע במניעת בעיות רגשיות אצל ילדים.

למה? המשחק יעיל במיוחד כשלפעוט אין מצב רוח. במקום לשאול ולנסות להבין למה הוא חזר עצבני מהגן, שבו ושחקו איתו. ההנאה תפיג את העצבנות, ודרך המשחק או הקריאה המשותפת הוא יספר את כל מה שמטריד אותו. השתדלו לשחק עם הילדים לעיתים קרובות.

במה? הרבו לשחק במשחק סימבולי, כמו דיבוב בובות, הכנת אוכל דמיוני, משחקי תפקידים ועוד. כך תכירו את עולמו הפנימי של הפעוט ואת הנושאים שמעסיקים אותו.

לשם מה? למשחק לא צריכה להיות מטרה (כמו ידע או מיומנות), ההנאה מהמשחק חשובה בפני עצמה.

מתי? כשהילד מזמין אתכם למשחק. לעיתים הוא מעדיף לשחק לבד ואז כבדו את פרטיותו. לפעמים הוא רוצה לעבד לבדו את התכנים הרגשיים שבהם הוא עסוק.

רגע אחרי: עשו לכם מנהג קבוע: אחת לכמה זמן שבו עם בן/בת הזוג (בלי הילדים) וחישבו ביחד על מה שקורה עם הילדים. לפעמים כאשר מנתחים יחד את התפרצות הזעם או את ההצקה לאחות הקטנה, מבינים את מקור הבעיה ואז אפשר למצוא פתרון.