ושבו בנים לשכונה

חשבתם שאין קשר בין הביסטי בויז לג'ורג' לוקאס, מסתבר שיש. קצת כמו במקרה של סרטי "מלחמת הכוכבים", בו הטרילוגיה הראשונה שכבשה את המסכים אי אז בקו התפר שבין שנות השבעים לבין שנות השמונים, התבררה לימים – מבחינת הנרטיב העלילתי – כחלק ב', כאשר שלושת סרטי ההמשך כבשו את האקרנים בין השנים 1999-2005, גם הביסטי בויז לא מאמינים שחלק א' צריך לראות אור לפני חלק ב'. מבולבלים? תיכף מגיע ההסבר.

שבע שנים חלפו מאז "To the 5 Boroughs", האלבום האחרון והמוצלח של הביסטי בויז שהוקדש לעירם מוכת היגון שלאחר הפיגוע במגדלי התאומים. שבע שנים הן אמנם פרק זמן ארוך למדי בתעשיית הפופ של ימינו, אבל שלישיית היהודים הברוקלינאית הזו: מייקי די (מייקל דיימונד), אד רוק (אדם הורביץ) ואם.סי.איי (אדם יאוך) לא בדיוק עובדת על פי הכללים.

לו החבורה הזו היתה נצמדת לתסריט המקורי: " Hot Sauce Committee Part Two" שראה אור החודש, היה צריך לתפקד בתור אלבום ההמשך של אותו אלבום (שלא יראה אור כנראה) שכל עולם ההיפ הופ חיכה לו עד בוש כבר לפני כשנה וחצי. אבל הסרטן שהתגלה בגופו של יאוך טרף את הקלפים ושינה את סדר העדיפויות של חברי הלהקה. האמת? היה שווה לחכות. ולו רק בגלל הסרטון המקדים לאלבום שביים יאוך ובו קפצו להתארח בין היתר אלייז'ה ווד וג'ק בלאק.

Keep it simple

הזמן עשה את שלו. יאוך הבריא והאלבום החדש של הביסטיז לא רק שאינו מאכזב, אלא מזכיר את ימיו הראשונים והבועטים של ההרכב. מי מכם שמלווה את הביסטיז מאלבום הבכורה (היחסית רוקי שלהם " Licensed to Ill" מ-1986) ירגיש כאן בבית.

כאילו לא חלפו להם 25 ושלושת צלעות הטריו לא מגרדים את העשור השישי בחייהם. התחושה העולה מהאזנות חוזרות ונשנות ל" Hot Sauce Committee Part Two" היא ביקור חוזר באותה מסיבת בירה במרתף בית ההורים בפרוורים, בדיוק כשאלו הסתלקו להם לחופשת סוף שבוע רומנטית בפלורידה, והחליטו משום מה לסמוך על הילדים שנשארו מאחור.

הביסטי בויז תמיד הצטיינו בלהפוך את הדברים לפשוטים. תשכחו מהפקת יתר או מרבדים על רבדים של סאונד. כאן העניין הוא סמפולים לצד נגינה חיה, כמעט ג'אזית באופייה. בשתי מילים: אולד סקול. באחת: חגיגה.

מוזיקה שמחה, אינטילגנטית עם טקסטים מדויקים

כבר הרבה זמן לא טענתי את הקומפקט באלבום שגרם לי לצאת ולרקוד בחדר, מבלי להרגיש אשם או זקן. אמנם הברכיים כבר לא באותו מצב צבירה שבו הם היו ב-1992 כש"Check Your Head" יצא והבהיר לחובבי הרוק והגראנג' דאז שאפשר לשאוב את אותן האנרגיות גם מהיפ הופ, אבל נהניתי.

"Hot Sauce Committee Part Two" הוא לא אלבום קונספט, אלא אם מתייחסים אליו כאל הוכחה נוספת – שגם היום – עדיין ניתן לייצר מוסיקה שמחה ואינטליגנטית. קונספט שהוא, אני חייב להודות, לא רע לכל הדעות.

הביסטי בויז עדיין חדים, ככותבים, כמבצעים וכמפיקים. ההומור האינפנטילי שלהם לצד בחירת הסימפולים האינטליגנטית והרכבתם המוצלחת מחדש (ממוסיקה קלאסית דרך רוק כבד ועד ראגאיי) הם מתלבשים נפלא על הטקסטים המדויקים שהם משחררים.

תקשיבו למשל ל"Too Many Rappers" בו מתארח המגה ראפר נאס, ותבינו כיצד ניתן לייצר היפ הופ כובש. בלי בחורות מעורטלות שרוקדות ברקע וסולן מנופח אגו עם יותר יהלומים בתנוכי האוזניים ועל פרקי האצבעות מאשר שורות אמיצות שהוא משחרר מהמיקרופון. כבוד.

ביסטי בויז – Hot Sauce Committee Part Two (הליקון/Capitol)