"ההתפקרות שלי הייתה מלווה בכאב אבל לא יכולתי להישאר דתייה בלי לזייף"

"הילדים שלי הולכים לבתי ספר דתיים. אני הולכת לבית הכנסת. לא תמיד בזמן, אבל הולכת. אני בן אדם מסורתי, אבל אני עצמי לא מרגישה מחויבת להלכה. אם היית מתארת את אורח החיים שלי לאנשים חילונים כנראה שהם היו אומרים שאני דתייה, אבל אם היית עושה את אותו הדבר עם אנשים דתיים הם בטח היו טוענים שאני חילונית", כך מנסחת ורד קלנר (47) את השקפת חייה. הדואליות הזאת מצטיירת כמוטיב חוזר גם בספר הביכורים המדובר שלה "מנגד" (הוצאת כנרת זמורה־ביתן דביר). בספר היא מגוללת את קורותיה של יעל, בחורה שנטשה את אורח החיים הדתי אליו נולדה בירושלים, לטובת אסקפיזם חילוני בניו יורק "בשביל שהחיים שלה ייראו פחות כמו טרגדיה יוונית ויותר כמו פרק של 'חברים'". זוהי לא פרוזה אוטוביוגרפית במובן ההרמטי של המילה ("יש בספר לא מעט נקודות השקה לחיים שלי, אבל יש גם לא מעט קטעים שבהם לקחתי לעצמי חירות ובדיתי את העלילה כרצוני. זה היה כיף!"), אבל סיפור חייה של קלנר בהחלט מהווה את השלד שלו – מההתייתמות מאביה עוד בטרם חגגו לה בת מצווה, דרך תהליך ההתפקרות ועד החיפוש העצמי מעבר לים.

קלנר היא עיתונאית יותר מ־20 שנה שבמהלכן כתבה כתבות מגזין לעיתון "כל העיר", למוסף "סופשבוע" של מעריב, למוסף G של גלובס וטורי דעה למהדורת "הארץ" באנגלית. בחייה האישיים היא גם אשתו ואם שלושת ילדיו של הבמאי עטור הפרסים יוסף סידר ("בופור", "מדורת השבט", "הערת שוליים" ועוד).

"אם היית מתארת את אורח החיים שלי לאנשים חילונים כנראה שהם היו אומרים שאני דתייה, אבל אם היית עושה את אותו הדבר עם אנשים דתיים הם בטח היו טוענים שאני חילונית", ורד קלנר | צילום: ינאי יחיאל, סטיילינג: איה מלמד

עלילת הספר שמתרחשת על ציר ירושלים־ניו יורק נהרתה בקיץ 2012, לאחר שקלנר ומשפחתה נסעו לתפוח הגדול בעקבות עבודתו של סידר. רצה הגורל וקלנר מצאה את עצמה ממלאת שאלון הנוגע לאובדן הורים בגיל צעיר, מה שלבסוף הבשיל לכדי ספר של 366 עמודים. היה זה היריון ממושך, כשהלידה התרחשה רק השנה ב־2018. "זה לא שהספר התבשל בראשי מנעוריי", היא אומרת. "אומנם אני מוקפת בחברים עיתונאים – נעה ידלין, אסף גברון וסייד קשוע – בני דורי מ'כל העיר' שהפכו לסופרים נהדרים, אבל מעולם לא הייתה לי כוונה לכתוב פרוזה".

המוזה, כאמור, מגיעה מהבית. "תהליך ההתפקרות שלי היה מלווה בכאב", מתארת קלנר את היפרדותה מהדת. "זה קרה בסביבות כיתה י"ב בתהליך הדרגתי אבל מאוד מנוכר ונטול שמחה. הפרידה לא הייתה קלה, אבל לא הייתה לי אפשרות להמשיך להישאר בפנים בלי לזייף".

במה זה בא לידי ביטוי?
"גדלתי בבית פמיניסטי והתחנכתי בבית ספר שנוהל בזמנו על ידי פרופסור אליס שלוי, מייסדת שדולת הנשים. למרות המסר שאפשר להיות דתייה ופמיניסטית, בכל זאת היה דיסוננס שלא הצלחתי ליישב. לא הצלחתי להבין איך כפמיניסטית אני אמורה להסתדר עם מערכת שהיא פטריארכלית לחלוטין".
זיוף, צביעות וסתירות הם נושאים שחוזרים על עצמם בספר. גם בחברה הדתית ממנה בורחת הגיבורה, וגם בחברה החילונית שבה היא מקווה למצוא מפלט.

ניכר שזה משהו שמאוד חורה לך.
"לא חורה לי שום דבר, אני מבינה את המציאות אבל לי באופן אישי זיוף לא עושה טוב. יש אנשים שעסוקים בלהסתיר את אורח החיים שלהם, שעושים דברים בהיחבא. נגיד, הם כבר לא שומרים שבת בבית, אבל מסתירים את זה. בעיניי הם מסתכנים בזיהום הנשמה. הצורך להחביא את מי שאתה הוא מאוד לא בריא. אנשים נוהגים כך מכל מיני סיבות, אני לא שופטת אותם. אני מבינה מאיפה זה בא. גם אני פעם עיגלתי פינות. יש פער שהוא סביר בין אדם ובין האופן שבו הוא משתקף החוצה לעולם, אבל יש מקרים שבהם הפער הזה גדול כל כך שהוא הופך לחולני – אני מנסה להתרחק".

ד"ש מריצ'רד גיר

ניו יורק הולידה את ספרה הראשון של קלנר ואת סרטו החמישי של סידר, "נורמן", שבו מככבים ריצ'רד גיר, סטיב בושמי ושרלוט גינסבורג. הסרט הוקרן בבכורה עולמית חגיגית בפסטיבל הסרטים בטורונטו ונרכש להפצה על ידי חברת סוני. בעקבות ההצלחה הבינלאומית, הפכה ניו יורק מיעד נדודים למושבם הקבוע של קלנר את סידר וילדיהם בשנתיים האחרונות.
"קל זה לא", מודה קלנר. "יש יתרונות וחסרונות בחיים האלו. מצד אחד, זאת חוויה מאוד מעשירה. מצד שני, להיות קרוע בין תרבויות זה קשה. התרבות האמריקאית היא לא הבית שלי. התקופות שם הן תקופות מעניינות אבל מאתגרות. אפילו ברמה הכי פשוטה. השפה העברית היא הבית שלי, ושם עם האנגלית זה מרגיש כאילו אני מסתובבת עם קביים".

"יש יתרונות וחסרונות בחיים האלו. מצד אחד, זאת חוויה מאוד מעשירה. מצד שני, להיות קרוע בין תרבויות זה קשה. התרבות האמריקאית היא לא הבית שלי". יוסף סידר וריצ'רד גיר | צילום: Gettyimages

בתור מי שקיבלה חינוך פמיניסטי, את לא חושבת שיש משהו אנטי־פמיניסטי באישה שהולכת בעקבות בעלה?
"החיים הם לא דגל אידיאולוגי. משפחות ובני זוג עוזרים זה לזה להגשים את עצמם אז אנחנו מנסים לחיות בין לבין, כך שאף אחד לא יצטרך לוותר על עצמו".

ובכל זאת, אין משהו מקומם לעבור ליבשת אחרת ולחיות שם כ'אשתו של'?
"רוב הזמן אני פשוט אני, ולא אשתו של אף אחד. כשאני בעבודה או בלימודים או בבית עם הילדים, זה לא מעניין אף אחד. מדי פעם יוצא שאני בתפקיד 'אשתו של'. מדי פעם אני מתלווה אליו לדברים שקשורים לעבודה שלו. לקח לי זמן להבין איך לאכול את זה, זה הרי רחוק מהעולם שלי. עם הזמן לומדים שכל העלק זוהר הזה, זה סתם. זה לא אמיתי. לא בשביל זה באנו לעולם, מה שחשוב בחיים זה ליצור. אני לא יודעת מי אלה האנשים שמסתובבים באירועי קוקטייל נוצצים או על שטיחים אדומים ומרגישים בנוח, אבל בטח שלא אני. אז מצאתי פתרון – אני מסתכלת על כל זה מבחוץ. ממילא אני לא מעניינת אף אחד באירועים האלו, כך שזה מאוד משחרר. אם יש לי מזל אני מוצאת מישהו נחמד ומנסה לדבר איתו, ואם לא, אני תמיד יכולה להתנחם ביין טוב".

עולם הקולנוע לא קורץ לך?
"לא. אני בן אדם של מילים. יצא לי להיות על לא מעט סטים, וזאת העבודה הכי מייגעת שיכולה להיות. כדי לעשות סרט צריך תקציב ענק והמון מתווכים שיעזרו להוציא לפועל את הרעיונות שלך. צריך צלמים, תאורנים, שחקנים ומפיקים. כל מה שאני צריכה זה רעיון ומקלדת".

"אני בן אדם של מילים, כל מה שאני צריכה זה רעיון ומקלדת", ורד קלנר, בעלה יוסף סידר, ליאור אשכנזי, עלמה זק, שלמה בראבא ויובל שרף בפסטיבל קאן | צילום: Gettyimages

יוסף היה שותף לתהליך הכתיבה?
"בחודשים הראשונים תהליך הכתיבה היה מאוד פרטי, לא שיתפתי בו איש. אולי כי לא הייתי בטוחה שהספר אכן יבשיל, או שפשוט הייתי צריכה שקט. אחרי כעשרה חודשים, כשהייתי בערך בשני שלישים מהדרך, נתתי ליוסף לקרוא. התגובה הנלהבת שלו עודדה אותי להמשיך במרץ ולהביא את הספר לישורת האחרונה. בתור מי שיש לו ניסיון בכתיבה וביצירה, הוא הזכיר לי שוב ושוב להתמקד במה שחשוב. זה לא תמיד בא לי בקלות".

לא קל להתמקד, וגם לא קל לעבור לפרונט. אפשר לומר שכשמו של ספרך, את עומדת מנגד כדרך חיים?
"אפשר לומר שאני אדם ש'עומד מנגד', שאני זהירה ולא מאוד הרפתקנית, אבל עמדת המתבוננת מהצד היא עמדה שאני לרוב נהנית ממנה. גם כי מעניין לעמוד מהצד, וגם כי זה יותר בטוח מאשר לעמוד בעין הסערה. כתיבת הספר אולי הייתה הפעם הראשונה שהעזתי לצאת מהמקום הזה".

הצפייה המתמדת מהצד, במקום לקחת חלק פעיל, אין בה ויתור?
"ויתור? על מה? אני מוותרת על גלוטן ומוצרי חלב, כי זה עושה לי בלגן בבטן. אני מוותרת על קפה אחרי ארבע אחר הצוהריים, כי אז לא אשן בלילה. אני מוותרת על עוד שמלה, כי כבר אין לי מקום בארון. בשנה האחרונה ויתרתי כמעט לגמרי על בישול ואירוח, כי לא היה לי זמן. אני עושה ויתורים כמו שאנשים מוותרים בחיים שלהם, כי הם לא חיים על אי בודד".

"יש בספר לא מעט נקודות השקה לחיים שלי, אבל יש גם לא מעט קטעים שבהם לקחתי לעצמי חירות ובדיתי את העלילה כרצוני. זה היה כיף!", כריכת הספר "מנגד" של ורד קלנר