ומאחורי פרגוד מספר 2 – הסלון!

הפרגוד מגיע למערב באיחור אופנתי. הרמת מסך
בשנים האחרונות התרחשו בבית הישראלי הממוצע שינויים רבים. בעבר היה מורכב הבית מחדרים מרווחים, והחלק הציבורי שלו היה מוגבל למבואה ולסלון. המטבח היה אזור פרטי ופרקטי, כזה שלא מיועד לעיניים הסקרניות של אורחים מזדמנים.
הבית הישראלי החדש קטן יותר ומכיל הרבה פחות קירות. במקום חדרים יש חללים, שמחוברים זה לזה באופן שיוצר תחושה של פתיחות וזרימה. גם באזור הפרטי ביותר, חדר השינה של ההורים, הקירות מתחילים להיעלם והחדר נהפך לחלל פתוח שמכיל אזורים המיועדים לשינה, רחצה והלבשה.
זוהי מגמה בלתי נמנעת ולרוב טובה, אך יש בה כמה מגרעות. ברוב הבתים אין מבואה, וכשפותחים את דלת הכניסה מתגלים הסלון, פינת האוכל, המטבח והפרוזדור. די בכמה כלים בכיור וקצת חוסר סדר בסלון על מנת לתת הרגשה של בלגאן, ובהרבה מקרים קשה לומר היכן מסתיימת המבואה ומתחיל הסלון. לחלל הפתוח חסרונות נוספים: אין די קירות שניתן לנצלם לאחסון, בחודשי החורף יקר יותר לחמם את הבית ויש בעיות אקוסטיקה, כך שקשה לנהל שיחה במטבח כשרואים טלוויזיה בסלון.
ואולם לכל אלה יש פתרון: הפרגוד – מחיצה ניידת המורכבת מכמה כנפיים מתקפלות. הוא קיים כבר אלפי שנים, אך עד לאחרונה לא היה פופולרי בישראל. בעבור רוב האנשים מסמל הפרגוד את העיצוב היפני המינימליסטי. הפרגוד היפני נקרא ביובו (Byobu) או "קיר רוח", משום שתפקידו המקורי היה חסימת רוח. הוא נולד דווקא בסין בתקופת שושלת האן (בין 206 לפני הספירה ל- 220 אחרי הספירה) ותחילה היה מעוצב בפשטות. בתחילת המאה ה- 7, בתקופת טאנג (Tang), החלו לעטר את הפרגודים בקומפוזיציות עדינות, שהורכבו מכתב וציורים מדויקים.