אדריכל, מעצב, מוזיקאי וחבר של קניה ווסט: וירג'יל אבלו היה איש הרנסנס של תקופתנו
אדריכל שהפך למעצב אופנה ולשותף האומנותי של קניה ווסט, חיבר בין הפיד לרחוב וסחף אחריו את עולם האופנה כולו. אתמול וירג'יל אבלו הלך לעולמו אחרי שבמשך שנתיים הסתיר את מחלת הסרטן
האמן, היוצר, הדי.ג'יי ומעצב האופנה האמריקאי וירג׳יל אבלו, שעמד בראש קו הגברים של לואי ויטון והמותג ״אוף וויט״, הלך לעולמו אתמול (ראשון), בגיל 41 לאחר שבחר להתמודד בפרטיות עם מאבקו במחלת הסרטן בשנתיים האחרונות. אבל מעריצים אדוקים, שעקבו אחרי תנועתו במרחב האופנתי, יכלו לזהות שמשהו אינו קשורה. המעצב רב הפעלים, שהיה רגיל לטוס לפחות 9 פעמים בשבוע מפרויקט לפרויקט, הודיע ב-2019 כי החליט להאט את הקצב, אחרי שהלו"ז שלו הפך לבלתי אפשרי, וכי הוא עובר לעבוד מביתו שבשיקגו. הוא לא פירט מעבר לכך, אבל ההעדרות שלו מכמה ארועי מפתח של לואי ויטון, גרמה לכולם להבין שמשהו חריג מתרחש. את תצוגת האופנה של לואי ויטון, שאמורה להתקיים מחר במיאמי, הוא ביקש כצוואה אופנתית לקיים כסדרה. בארוע שהפך לטקס זכרון הכי ראוי שאפשר לחשוב עליו, יוצג גם השת״פ האחרון שלו עם מרצדס-בנץ, כולל 15 לוקים סודיים שעיצב לתצוגה.
אבלו, יליד אילנוי, בן למהגרים מגאנה, לא אהב להגדיר את עצמו כמעצב אופנה, וראה בעצמו יותר איש אשכולות של העידן החדש. ובאמת לאור העשייה הענפה שלו, קשה למצוא ראוי ממנו להגדרה העצמית הזו. הוא בעל תואר שני באדריכלות, ואחרי שעבד במשך כמה שנים כאדריכל, הנגיעה לתחום האופנה התחילה לדגדג לו באצבעות. הוא עיצב טישירט של חברת "צ'מפיון" עם הדפס מדליות, שנמכרה בטירוף בבוטיק קולט הפריזאי היוקרתי (והפכה לסולד אאוט תוך פחות משבוע), והקים גלריית אמנות ובגדים בשיקגו. ב-2009 הוא עבד כמתמחה ב׳פנדי׳, כשבאותו הזמן החלה חברותו עם קניה ווסט לתפוס תאוצה ובין השניים נוסדה גם שותפות עסקית עמוקה, עד שהמוות הפריד ביניהם. אבלו יעץ לו בהפקות, שימש כארט דירקטור של סוכנות הקריאיטיב שלו ושל אלבומיו, ואף היה מועמד לגראמי על העטיפה שעיצב ל-Watch Thron.
ב-2014 הוא הקים את מותג האופנה שלו ״אוף ווייט״, שהיה להצלחה מסחררת, בזכות החיבור הגאוני בין שני המושגים המנוגדים לכאורה, של אופנת רחוב ויוקרה. בהדרגה הפך אבלו לאיש הרנסנס של המילניאלס, כשהרחוב והפיד הם שני המקומות העיקריים מהם שאב השראה ליצירותיו. שנה אחרי הקמת "אוף וייט", אבלו היה לאמריקאי היחיד שהיה מועמד לפרס LVMH היוקרתי למעצבי אופנה צעירים, וב-2018 לאפרו-אמריקאי הראשון שכיהן כמנהל קריאיטבי בלואי ויטון, של ליין הגברים, עד למותו. הוא יצר מוזיקה כדי ג׳יי, מונה על ידי תום פורד לחבר מועצת מעצבי האופנה של אמריקה, וכיוצר, שיתף פעולה עם עשרות מותגים ומעצבים מכל התחומים, ביניהם גוצ׳י, איקאה, נייקי, מקדונלד׳ס, טקאשי מורקמי, מונקלר, ליוויס ועוד ועוד.
מרחב היצירה העצום והמגוון בו פעל אבלו, מזכיר מאוד את מפעל חייו של קרל לאגרפלד, וב-2018 הוא נבחר ע״י מגזין טיים, לאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם, ביום מותו היו לו 6.9 עוקבים בחשבונו הפרטי ועוד 10.6 מיליון בעמוד האינסטגרם של אוף ווייט, אבל למרות כל זאת, והעובדה שהוא נחשב לאחד המשפיעים על תעשיית האופנה העולמית, קשה לומר שהוא היה שרוי בקונצנזוס. לא כולם אהדו את הסגנון, הגישה וקו המחשבה שלו, ולא פעם הוא הואשם בהעתקות (כמו למשל בשבוע האופנה לגברים בפריז ב-2019, שם הואשם בהעתקות דגמים גם בליין של ״אוף וויט״ וגם בזה של לואי ויטון). באותה שנה הוא עורר מהומה נוספת, אחרי שהשיק קולקציה בהשראת מייקל ג'קסון, שבוע לפני הקרנת הסרט התיעודי "לעזוב את נוורלנד", בה הואשם ג׳קסון בפדופיליה, מה שגרם ללואי ויטון לגנוז חלק מהדגמים. לא כולם אהבו אותוֿ, אבל כמיטב הקלישאה: באמת שאי אפשר היה להשאר אדישים לעשייה שלו, הרעיונות וההשראה שעורר. נראה שיותר מכל אבלו קנה את עולמו כפורץ דרך ומוביל דעה, משום שהצליח לפצח את הקשר המדהים בין העולם הדיגיטלי לאופנה, לתרגם את הקשר הזה לבגדים ומשם לכסף כמובן. אבלו חי את חייו ברשת, ובאופן ראוי ההודעה על מותו התפרסמה בחשבון האינסטגרם שלו, לפיה חלה ב-2019 בסרטן נדיר ואלים ובחר להתמודד עם המחלה באופן פרטי. הוא הותיר אחריו אשה ושני ילדים, וחור ענק בלב תעשיית האופנה.