פול האוס: כאן גרים שלושה דורות בווילה אחת מהסרטים

איך אפשר לתכנן בית לשלושה דורות כך שכולם ירגישו חלק ממשפחה אחת, אבל לכל אחד יהיה גם את המרחב שלו? השאלה הזאת עמדה בבסיס תכנון הבית שיצרו האדריכליות ומעצבות הפנים שרה ונירית פרנקל ביישוב בשפלה עבור זוג, שלושת ילדיהם המתבגרים ואמו של בעל הבית. על מגרש בן דונם, צר וארוך יחסית, נהרס הבית הקטן שעמד במקום ובמקומו נבנה בית חדש בשטח של כ-350 מ"ר, שתוכנן מלכתחילה עבור משפחה רב דורית.

>> לא צריך לשפץ: כך תהפכי את חדר האורחים לחדר חלומות

הקשר בין בני הזוג לשרה ונירית פרנקל, בעלות משרד לאדריכלות, תכנון ועיצוב, החל עוד לפני רכישת המגרש, כשהמשפחה הייתה בעיצומו של משא ומתן לרכישתו. כשנה לאחר מכן, עם השלמת העסקה, הם חזרו אליהן עם רשימת צרכים ברורה. לצד הצרכים של זוג הורים ושלושת המתבגרים, לבעל הבית היה חשוב במיוחד לייצר יחידת מגורים עבור אמו. התכנון נדרש, אם כן, לאזן בין קרבה לעצמאות, ובין מפגש משפחתי לפרטיות.

חשיפה ארוכה

המגרש הצר והארוך הכתיב במידה רבה את התכנון. הגישה אל הבית היא מצדו של המגרש ולא מהחזית הראשית, ובהתאם גם דלת הכניסה מוקמה בצד. כך ניתן היה לנצל את עומק המגרש ולהפנות את החללים הציבוריים ואת סוויטת ההורים אל הגינה והבריכה, ובמקביל ליצור הפרדה בין אגף היום לאזורי השינה.

גם חוויית הכניסה תוכננה כך שהבית לא נחשף כולו בבת אחת. הדלת נפתחת אל מול פטיו ירוק, והמפגש הראשון הוא דווקא עם צמחייה. ממנו מתפצלת התנועה לשני כיוונים: ימינה אל החלל הציבורי, הכולל את המטבח, פינת האוכל ושני אזורי הישיבה, ושמאלה אל שירותי האורחים ובהמשך לסוויטת ההורים. הפטיו משמש כנקודת הציר בין שני חלקי הבית.

ה-Farmhouse הוא נקודת המוצא האדריכלית של הבית, ולצדו שולבו אלמנטים תעשייתיים. המעטפת החיצונית נשענת על גוונים טבעיים של שמנת, עץ וקפה, לצד טיח וברזל. אותם חומרים ממשיכים גם פנימה, עם רצפת עץ שמלווה את מרבית החללים, ברזל, אבן ופתחים גדולים הפונים אל הגינה.

הגגות המשופעים הם אחד האלמנטים הבולטים בבית. שרה ונירית פרנקל ביקשו לשמור על תחושת הגובה שהם יוצרים, מבלי ליצור מראה כבד מדי. הקונסטרוקציה עצמה אינה חשופה, ובמקומה שולבו משולשי פלדה שבתוכם מוקמו גופי התאורה. כך נשמרת הגיאומטריה של הגג, ומשולשי הפלדה חוזרים על מוטיב הברזל שמופיע ברחבי הבית.

החלל הציבורי תוכנן בהתאם לחיים של משפחה גדולה, שבה לא כולם עושים את אותו דבר באותו זמן. במקום סלון אחד קונבנציונלי נוצרו שני אזורי ישיבה סמוכים: אחד פונה לטלוויזיה ומלווה בספרייה דומיננטית המשלבת לוחות עץ, והאזור השני מתפקד כלאונג' שפונה אל הגינה והנוף. כך אפשר לצפות בטלוויזיה, לשוחח או לארח במקביל, מבלי להפריד לחלוטין בין בני המשפחה.

ביחד ולחוד

מול הסלון מוקמה פינת האוכל, עם שולחן בגוון אלון שחור וכיסאות המשלבים אלון טבעי ושחור. המטבח פתוח כמעט לחלוטין לכיוון הסלון, אך פחות חשוף לפינת האוכל. הוא מורכב מצלע של ארונות גבוהים ומצלע ארוכה של ארונות נמוכים ומשטח עבודה, לצד נישות מחופות אבן שמשמשות לאחסון. במרכזו ניצב אי רחב בגוון ירוק מרווה, עם משטח אבן בהיר, והגוון הירקרק חוזר גם ביחידת הארונות הגבוהה. בין המטבח למזווה שולבה דלת ברזל בסגנון בלגי, שמאפשרת להפריד בין המטבח הייצוגי לבין אזור העבודה והאחסון.

סוויטת ההורים תוכננה כמעט כיחידה עצמאית בתוך הבית. המעבר אליה נעשה דרך אזור הפטיו, ודלת קשת גדולה מעץ מסמנת את הכניסה לאגף הפרטי. גם רצפת העץ משתנה כאן ומונחת בדוגמת פישבון. אזור השינה פונה אל הבריכה והגינה, ובהמשך נמצא חדר ארונות בצורת ח', שבמרכזו אי קטן בגוונים ירקרקים כהים.

דלת ברזל בסגנון בלגי מובילה לחדר הרחצה, שבו חוזר מוטיב האבן ששולב גם בחוץ. לצד חיפוי האבן תוכננו חלון עגול ותקרת עץ, ובאזור המקלחון חוזר מוטיב הקשת באמצעות מסגרת ברזל. שלושת הילדים המתבגרים קיבלו את המרחב שלהם בקומה השנייה. גם בחדריהם ממשיכים הגגות המשופעים והשימוש בחומרים טבעיים, וכך נשמר הקשר העיצובי בין שתי הקומות. בחוץ נמצאת בריכת שחייה המוגבהת מעט, שאליה פונים גם החללים הציבוריים וגם סוויטת ההורים. הגינה מחוברת ישירות לחללי הבית ומשמשת מרחב משפחתי משותף נוסף.

בבית של כ־350 מ"ר, האתגר הוא לדעת איך לחלק את המרחב כך שיעבוד עבור שלושה דורות. התכנון מגדיר את חלוקת החדרים, את המרחקים ביניהם ואת נקודות המפגש. כך כל דור מקבל את המקום שלו, ובמרכז נשאר מספיק מקום לכולם להיות יחד.