ובמקום הראשון…

הם חייבים להיות הראשונים לסיים לענות על כל השאלות שנתנה המורה, אם הם קיבלו 90 בבחינה הם מאוכזבים ומתוסכלים שלא קיבלו 100, בכל תחרות – אם זה משחק קלפים בהפסקה או תחרות ריצה – הם רוצים לנצח ולהגיע ראשונים, והתחרותיות המוגזמת ממשיכה גם בבית.

הם צריכים להיכנס למכונית ראשונים, לסיים לאכול את הקורנפלקס הכי מהר, ובכלל, נדמה שכל מה שמעניין אותם זה להוכיח שהם טובים יותר מאחרים. אתם מנסים להסביר להם שתחרות כזו לא מותירה מקום ליהנות גם מהדרך, אך מבינים שיצר התחרותיות גם מדרבן ללמידה, מחזק ודוחף אותם קדימה. איך בכל זאת גורמים לילדים להישאר במידה סבירה, שלא משתלטת ולא מכבידה?

בהשוואה לאחרים

חלי ברק שטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומחברת הספרים "בגובה העיניים" ו"תקשיבו לי רגע", שבילדותה היתה שחיינית מקצועית, מכירה מקרוב את יצר התחרותיות ויודעת עד כמה הוא יכול להניע אותנו למקום של הצלחה.

מנגד, אין להתעלם מהמחיר שתחרותיות עלולה לגבות. "תחרותיות היא בנפש האדם.

תחרותיות אצל ילדים מדרבנת אותם להתאמץ ולגייס את כל הכוחות שלהם במטרה להגיע להישגים ולמימוש הכישרונות והיכולות שלהם. "הבעיה היא שילדים עם יצר תחרותיות עז ועימו הרצון לנצח, נוטים לבחון את היכולות וההישגים שלהם בהשוואה לאחרים", היא אומרת.

לדבריה, התחרותיות מתחילה כבר בגיל צעיר, כשהילד מתחרה עם אחיו על אהבת ההורים (את מי רוצים יותר? מי מקבל יותר?). כשהילד גדל ומבין כי כישוריו הגופניים, האינטלקטואליים והחברתיים כבר נבחנים ביחס לסביבה, התחרות מופנית גם כלפי החברה (מי מקובל יותר? מי הכי יפה בכיתה?), ובנוגע להישגים לימודיים (מי קיבל את הציון הכי גבוה במבחן? את מי שיבחה המורה בשיעור?).

תחרות טובה תניע את הילד לשפר את יכולותיו ביחס לעצמו. אילוסטרציה: ingimage

ללמוד לקבל הפסדים

על פי הגישה האלדריאנית, לכל אדם הצורך להתפתח, ולכן יש לסייע לילד להתחרות באופן נכון. הדר קוגל, יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים במכון אדלר, מסבירה: "ילד המשווה תדיר את עצמו ואת יכולותיו לאחרים חש מאוים מסביבתו, ובסופו של דבר יתקשה מאוד להתקדם ולהתפתח, שכן התקדמות קשורה ברובה לקשב פנימי ולקצב אישי.

לעומת זאת, אם תחרות מניעה את הילד לשפר את יכולותיו ביחס לעצמו, הוא יהיה הרבה יותר פנוי ללמידה ולהתנסויות, ובתוך כך הוא יידע להתמודד טוב יותר עם הפסדים ולהתקדם ביתר קלות למשימה הבאה".

איך יודעים אם יצר התחרותיות הופך מגורם מניע ומדרבן לגורם בעייתי?
ברק שטיין: "אם ההורים חשים שהדימוי העצמי של הילד מתבסס רק על חוויות של הצלחה והישגים של 'אני במקום הראשון' ו'אני מנצח', וכשהוא נכשל הוא חווה באופן קיצוני את התחושה של חוסר אמון בעצמו והביטחון העצמי שלו נפגם, זו בעיה".

הכל מתחיל מהבית

כשההורים עסוקים בעצמם בריצה אחרי מעמד, קריירה וכסף, אין ספק כי גם הצאצאים סופגים אקלים תחרותי זה. "לא אחת, ההורים הם אלה שמפתחים תחרותיות אצל הילד מגיל צעיר באופן לא מודע", מסבירה ברק שטיין. "לדוגמה, משפט כמו: 'מי מסדר את החדר שלו ראשון?', גורם לילד להבין כי להישגיות ולראשוניות יש ערך חשוב בעיני ההורים, והמסר המועבר לילד הוא שאווירה תחרותית היא לגיטימית.

לדבריה, הורים בהחלט יכולים להכשיר את ילדיהם לחיות ולהצליח בחברה הישגית גם בלי לפתח אצלם את יצר התחרותיות, דרך פיתוח ההבנה שכל הישג שלהם נמדד ביחס לעצמם. "הורים צריכים לסייע לילד למקד את מאמציו להצליח בהתבסס על דימוי עצמי חיובי שלו, כמי שיצליח אם ירצה בכך ולא מתוך השוואת עצמו ביחס לאחרים", אומרת ברק שטיין.

"ראשית, חשוב שיכניסו לתחרותיות מימדים נוספים. למשל, אם הילד חזר מתחרות ספורט בבית הספר, במקום לשאול מי זכה במקום הראשון, אפשר לשאול אותו האם הוא נהנה בתחרות.

בדרך זו הילד יפנים כי תחרותיות אינה מסתכמת בממד היחיד של מי מנצח ומי מפסיד, ויש פרמטרים נוספים להישגים ולהצלחות. ילד שיתחרה באופן זה יגדיל את תחושת האמון בעצמו, ותחושת המסוגלות שלו לא תיפגע גם במקרה של הפסד.

"שנית, הורים צריכים להוות דוגמה אישית בהתנהלותם באקלים התחרותי של היום, ולהשתדל לעסוק פחות בהשוואות בינם לבין האחרים, לפחות בפני הילדים. יש להראות לילד כי גם אם אנחנו משווים ומגלים שה'דשא של השכן ירוק יותר', עדיין אין לנו את התמונה השלמה על מצבו של השכן", היא מוסיפה.

דגש על התהליך

קוגל מסבירה כי על הורים לשים דגש על התהליך, ולא על התוצאה. "במקום לשאול את הילד מי קיבל את הציון הכי גבוה, יש לשאול אותו כיצד השיב על השאלות, האם הוא מרוצה מהציון שקיבל וכו'. שאלות אלה מורידות את התחרות מהסולם הפשוט של ניצחון והפסד לבדיקה מורכבת יותר של התוצאות, וממחישות לילד כי לתחרות פרמטרים נוספים והיא אינה מסתכמת רק במקום הראשון או בניצחון".

תחרותיות בונה כך תימנעו מיצירת אווירה תחרותית: • ביחס לעצמי: למדו את הילד לבחון את התקדמותו והצלחתו ביחס לעצמו בלבד ולא ביחס לאחרים. • הימנעו מהשוואות: תחרותיות נוצרת בעיקר דרך השוואה עם אחרים. אל תשוו בין הילד לאחיו ("תראה איך אחיך לומד לבד") או בין הילד לחבריו ("אולי תירשם לחוג כדורסל כמו החברים שלך"). • דוגמה אישית: שימו לב אם אתם כהורים משדרים אווירה תחרותית בבית ומעבירים בהתנהגותכם מסר שאין מקום למפסידנים. • תיאום ציפיות מחודש: החליטו כי רמת הציפיות שלכם מהילד נקבעת על פי היכולות האישיות שלו, ולא על פי פרמטרים של הישגים והצלחות חיצוניים.

בכל זאת, יש הורים הגורסים שאם לא יעודדו או אפילו ילחצו על הילד לפתח תחרותיות, הוא לא ישיג ציונים גבוהים.
קוגל: "אל להורים לדחוף את הילד וללחוץ עליו להגיע להישגים גבוהים יותר. ילד כזה יחיה כל הזמן באווירת איום ויסתכל מי 'מעליו' ומי 'מתחתיו', ואם הוא לא יהיה 'הכי' אז הוא לא שווה. מעבר לכך, הורים צריכים לזכור כי הבית הוא מקום הנותן לגיטימציה לטעויות ולכישלון.

"חשוב שההורים יעודדו כל הזמן את הילד על המאמץ וההשקעה, יכוונו אותו למוקדי הכוח שלו ויעזרו לו להגיע להבנה כי לכל אחד יש משהו אחר שבו הוא ייחודי ומצליח. למשל, גם אם הילד קיבל ציון נמוך, משפט כמו 'אני מעריך מאוד את ההשקעה שלך בלימודים' מסיט את הדגש מההשוואה לאחרים ומעצים את הדימוי העצמי של הילד, שלומד שעליו להמשיך ולהתאמץ כדי להצליח.

"באופן כללי, חשוב שהציפיות של ההורים יהיו בהתאם ליכולות של הילד ולא על פי פרמטרים של הישגים והצלחות חיצוניים בהשוואה לאחרים".