ואף מילה על אהבה

יש סרטים שבהם הסוף ידוע מראש – בחלקם אפילו שם הסרט מסגיר את הסוף, עוד לפני שאנחנו יודעים על מה העלילה. רוב הקומדיות הרומנטיות האמריקאיות הן כאלה, ולכן סרטים שכאלה משויכים בדרך כלל לנישת סרטי: "קחו את הסרט ב-DVD, וגם זה אם אתם באמת משועממים (משועממות)".

אבל, כמו שהרבה פעמים קורה בתרגילים מורכבים במתמטיקה, שבהם הדרך חשובה יותר מהתוצאה, יש סרטים שלא ממש משנה מה קרה בסופם, חשובה יותר השעה וחצי שקדמה לו. הסרט "קשר לא מחייב" הוא אחד מהסרטים האלה.

אל תדבר איתי על כפיות

הסרט מגולל את סיפורם של אמה פרנקלין (נטלי פורטמן) ואדם קורצמן (אשטון קוצ'ר), שהכירו במחנה קיץ כבני נוער ונפגשו במקרה כל כמה שנים, ובכל התקופה הזו הקשר לא גלש לפסים של מעבר לידידות ופגישות חד פעמיות. עד שאדם עובר משבר לא קל, העניינים מתגלגלים ובסופו של דבר הם הופכים ליזיזים (בגלל שכאמור הדרך לשם חשובה, אקמץ בתיאורים). החוקים הם פשוטים: אפשר לעשות הכל, חוץ מלהתאהב, מלשלוח פרחים, מלהסתכל אחד לשנייה בעיניים ומלהתקשר סתם כך באמצע היום כדי לומר "חשבתי עלייך".

מכאן העלילה הופכת לצפויה: הם שוכבים בכל מקום, היא קופצת אליו באמצע הלילה (ולא נשארת לישון), הוא קופץ לקוויקים בבית החולים שבו היא עובדת כרופאה, הוא מתאהב בה עד כלות, היא מפחדת מקשר, הוא מקנא, היא מפחדת מקשר, הוא עושה הכל כדי לזכות בה כבת זוג, הוא מפחדת מקשר, הוא נפרד ממנה, והיא מבינה שהיא מתגעגעת ועומדת להפסיד אותו ומפסיקה לפחד מקשר. והנה ספוילר: אחרי תלאות רבות הם הופכים לזוג, אי אפשר היה לנחש את זה מגיע…

בסרט עצמו שזורים מצבים משעשעים ואמיתיים ושנינויות קומיות מצחיקות באמת, מה שהופך את הסרט לקליל וכיפי, מהסוג שלא רוצים שייגמר. הוא מלא בסיטואציות אמיתיות שהן מנת חלקם של זוג יזיזים; לא נשארים לישון, שולחים SMSים שמטרתם לבדוק האם יש מצב לסקס ("איפה אתה?" באמצע הלילה הוא דוגמא טובה לזה), לא ישנים בתנוחת כפיות (המאפיינת בדרך כלל זוגות שנמצאים בזוגיות "נורמלית", במיוחד כשהיא נעשית בלבוש מלא) איפה שהוא מקנאים האחד לשנייה ולפעמים זה מסתבך ומישהו מתאהב, וכל מי שהיה (או עודנו) בקשר של יזיזות יכול להזדהות איתן.

אה, כן, וגם רואים את נטלי פורטמן בלבוש מינימלי ואת הישבן החשוף לחלוטין של אשטון קוצ'ר (האמת? התאכזבתי).

פורטמן וקוצ'ר מתגלגלים מידידות ליזיזות. ומשם כן, הם הופכים לזוג

שנינות לא מתאמצת

בניגוד לאשטון קוצ'ר, נטלי פורטמן מוכרת בדרך כלל כשחקנית דרמתית, לכן לצפות בה בסרט קומי זה שינוי מרענן. אין הרבה שחקנים שמסוגלים לשחק היטב גם דמות דרמתית וגם קומית (ז'אן רנו בתפקיד קומי בסרט "הפנתר הורוד" והמחשבה על אדם סנדלר משחק דמות עמוקה ודרמתית הם דוגמאות טובות לכך), אבל פורטמן מגלמת את שני סוגי התפקידים בצורה מושלמת. היא שנונה ומצחיקה באופן טבעי ובלי להתאמץ לרגע, מה שקורה להרבה שחקניות, ולאורך הסרט אי אפשר שלא להתאהב בה, ממש כמו שקורה לדמות הראשית.

אם נסתכל רגע על הסרט בעיניים קצת יותר מעמיקות (מי אמר חופרות?) אפשר למצוא בו, שוב, חיזוק לתפיסות "ככל שתהיי קשה להשגה, כך הגבר ירצה בך יותר" וש"אין כזה דבר יזיזות בלי רגשות". אבל לא תמיד צריך להיכנס למקומות האלה, אלא פשוט ליהנות משעה וארבעים דקות של כיף אמיתי.

וכן, לכו לראות את הסרט הזה בקולנוע, כי אין כיף יותר מלצחוק וליהנות מסרט טוב שמוקרן על מסך ענק יחד עם עוד כמה עשרות אנשים. שום צפייה ביתית ב-DVD לא תוכל להשתוות לזה.

לטריילר:

ארה"ב, 2011, 108 דקות, מועד עליית הסרט: 3.3.2011